במדינת ישראל קיים חוק שוויון זכויות האישה. הוא חוקק ב-1951, ומאז נוספו לו תיקונים שונים במטרה לוודא שנשים יזכו לזכויות שוות לגברים. אז לרגל יום האישה החגיגי שצויין אתמול (רביעי), הכנו בדיקה קצרה - מה אומר החוק ומה קורה במציאות. המסקנה: עושים צחוק מהחוק.
אז נתחיל בסעיף של שוויון בזכויות חברתיות: "לכל אישה ואיש זכות שווה לקיום בכבוד אנושי, ובכלל זה לשוויון בתחומי העבודה, החינוך, ההשכלה, הבריאות, הדיור, איכות הסביבה והרווחה החברתית". ומה קורה במציאות? נשים עניות יותר - 60% מהתביעות לגמלה של הבטחת הכנסה הן בקרב נשים. נשים משכילות יותר (59% מהסטודנטים), אבל מרוויחות 30% פחות. רק חמישית מהמנכ"לים במשק הן מנכ"ליות (43,910 גברים, 9090 נשים).
ומה עם הבריאות שלנו? נשים מתות יותר מהתקפי לב, פי 2. זה קורה לא כי הן חולות יותר, פשוט כי שנים רבות המחקרים נטו להתעלם מהסיכונים שייחודיים לנשים.
ומה עם הסעיף של הגנה מפני אלימות? בחוק כתוב: "לכל אישה הזכות להגנה מפני אלימות, הטרדה מינית, ניצול מיני וסחר בגופה". במציאות? מרבית הנפגעים מהטרדה מינית הן נשים - 87% הן נשים או ילדות. זה גם לא יעזור להן אם יתלוננו, שכן 80% מהתיקים בעבירות מין נסגרים ללא כתב אישום.
החוק גם דורש שנזכה לייצוג הולם ושוויון בוועדות ובתפקידים: "בגוף ציבורי ובוועדות המרכזים והמינויים של גוף ציבורי, יינתן ביטוי הולם בנסיבות העניין, לייצוגן של נשים בסוגי המשרות ובדירוגים השונים בקרב העובדים, ההנהלה, הדירקטוריון והמועצה". ובמציאות? דירקטוריונים החברות הציבוריות כוללים 73% גברים ו-27% נשים. ברבע מהחברות הממשלתיות מכהנות 0 נשים בדירקטוריונים.
אז חוק - יש, אבל שוויון - אין. יום האישה שמח.