המחאה נגד המהפכה המשפטית היא לא הכרזת מלחמה - זו זעקה כנה

הפגנת הענק שהתקיימה אתמול (שני) מחוץ לבניין הכנסת רחוקה מהאופן שמנסים להציג אותה. למרות העומס הרב והצפיפות, הכול התנהל בנועם, בשקט ובהקשבה מלאה לשוטרים. בתום ההפגנה, אפילו נשארו מאחור מפגינים כדי לנקות את השטח ולהשאירו נקי.

זה לא הדבר היחיד שבלט במחאה, מי שהסתובב בין המפגינים ראה, באופן יוצא דופן, ילדים. המון ילדים. נסו להניח את העמדות הפוליטיות שלכם בצד לרגע, ותודו שאי אפשר שלא להתפעל ממפגן האהבה הגדול שקרה בירושלים. אהבה, כן כן. זה אולי ישמע מוזר, אבל זו הייתה התחושה בין המפגינים.

בשבועות האחרונים אני משוחחת עם ישראלים רבים, אזרחים מודאגים וגם כאלה שכלל לא מודאגים. יש כאלו שמדברים על דרכונים זרים, מעטים שמדברים על אפשרות למלחמת אחים. עם זאת, כל מי שהסתובב בין המפגינים לא יכול היה שלא להרגיש דבר אחד - את האהבה העצומה למדינת ישראל.

מדובר באנשים שלא הלכו לעבודה, כנראה שילמו על יום החופש הזה מכיסם, לקחו את הילדים ונסעו מוקדם בבוקר, בפקקי ענק, או בתורים ארוכים ברכבת, לירושלים. היה ברור להם שאין ברירה אחרת. שאין להם ארץ אחרת. אלו אנשים שביקשו לומר לנבחרי הציבור - המדינה הזו צריכה להיות טובה גם לילדים שלנו, היא צריכה לדעת להמשיך לאהוב ולהכיל, לכבד ולגלות חמלה, אומץ וגבורה - כל הערכים הישראליים שגדלנו עליהם ופתאום הפכו לסימני שאלה.

מאז ההפגנה, הספקתי לשמוע קולות אחרים. הם כאן, בכל מקום. אלו קולות שמנסים לפלג, לסמן, לבטל. אל תיפלו בהם.

זאת לא מלחמה, זו קריאת זעקה. זעקה למען ארץ אהובה. הדרך היחידה לייצר פה חיים משותפים טובים זה בהידברות, בהקשבה, בשותפות. כי אין לנו ארץ אחרת.

>>> מיכל פעילן היא כתבת הרווחה של חדשות 12