הפיגועים הנתעבים והקטלניים בירושלים בתקופה האחרונה - בנווה יעקב, ברמות ובשועפאט, שבו והמחישו את האתגר המורכב לעצירת הטרור הפלסטיני. זאת לצד גיבוש מענה אסטרטגי ורחב כתחליף לסיסמאות על ביצוע "חומת מגן 2" או הכשרת מאחזים הגורמת לנזק אסטרטגי ביחסנו עם ארצות הברית, בעלת בריתנו העיקרית, ועם מדינות האזור.
- הקבינט הכריע: 9 מאחזים בלתי חוקיים יוכשרו כתגובה לפיגוע
- צה"ל תקף יעדי חמאס ברצועת עזה
- מת מפצעיו לוחם מג"ב שנפגע בפיגוע במחסום שועפאט
- אחרי הפיגוע: ניסיון דריסה של לוחמים בשועפאט
- כך אפשר להילחם בחבית המבעבעת שמתדלקת את גל הטרור
הפיגועים הרצחניים בירושלים הם חלק ממגמת ההסלמה בסכסוך עם הפלסטינים. ענישה תגובתית ונקודתית נגד מבצעיהם לא הוכיחה עצמה כפתרון לבעיה. נדרשת פעולה מערכתית, רב-זירתית, רצופה ומסונכרנת של כוחות הביטחון, לצד מאמצים מדיניים, בייחוד לקראת המבחן המשמעותי בתקופת החגים הקרבה.
הגברת מאמץ מודיעיני ונוכחות כוחות הביטחון בשטח, לצד צעדי הרתעה מדודים, יכולים לשפר את רמת הביטחון ולספק זמן ומרחב לדרג המדיני. אולם, בהיעדר אסטרטגיית ייצוב ארוכת-טווח, קל וחומר בהינתן צעדים מתריסים וחד-צדדיים בשטח דוגמת הכשרת תשעת המאחזים (אותה מיהרה לגנות, בין היתר, סעודיה), תואץ ההסלמה בזירה הפלסטינית ותשתלט על סדר היום המדיני-ביטחוני של ישראל. זאת, באופן שיפגע בטיפול באתגר הגרעין האיראני ובקידום הנורמליזציה והאינטגרציה של ישראל באזור.
ממשלה אחראית חייבת להציב בראש סדר העדיפויות את ההתמודדות עם גל הטרור המחריף ועם האתגרים הביטחוניים, לעצור את הדהירה חסרת הרסן לריסוק מערכת המשפט ולאחות את השבר הפנימי בעם המחליש את ביטחוננו וחוסננו הלאומיים, מתפרש כחולשה אצל אויבינו ומגדיל את תאבונם לאתגרנו.
"חומת מגן 2", נגד מי?
בשל סמיכות גיאוגרפית והזדהות לאומית ודתית, העלייה ברף הטרור בשטחי יהודה ושומרון בשנה החולפת משפיעה על הלכי הרוח והאווירה במזרח ירושלים, שם חיים כ-370 אלף פלסטינים בריק משילותי ותחת הזנחה ופערים עמוקים לעומת תושבי מערב העיר מבחינת תעסוקה, תשתיות והיקף העוני. מעל הכול מרחפת הנפיצות הקבועה בשל הרגישות הקיצונית סביב המקומות הקדושים והר הבית.
אדי הדלק בירושלים צפויים להתעבות לקראת התלכדות מועדים רגישים במהלך חודש אפריל הקרוב: הצטלבות חודש הרמדאן וחג הפסח (במהלכם פוקדים מאות אלפי מוסלמים ומאות יהודים את האתר הקדוש), יום השואה ויום העצמאות, ולאחריהם ה'נכבה', ה'נכסה' ויום ירושלים. את התערובת הנפיצה הזאת של מתחים דתיים ולאומיים מזינים ארגוני הטרור וגורמים קיצוניים השואבים עידוד גם מהמשבר הפנימי המחריף בישראל ומהאירועים האלימים ביהודה ושומרון.
בתנאים מורכבים אלה, פוטנציאל ההידרדרות ברור וניתן לשרטט את מהלכיה: התפרעות מוסלמים בהר הבית, ייתכן בתגובה לעליית יהודים או מצעדי דגלים בעיר העתיקה, התפשטות האלימות לירושלים, הקרנה ליהודה ושומרון ואף לערים מעורבות בישראל, טרור בחסות הפרות סדר וחידוש רצף הפיגועים, מבצעי סיכול נרחבים הנתקלים בהתנגדות חמושים ומותירים הרוגים, שיגור רקטות מעזה, תקיפות תגובה ובהמשך הסלמה של ממש.
נוכח הזיקות המטרידות ופוטנציאל ההקרנה בין כלל הזירות – ירושלים, יהודה ושומרון, רצועת עזה, פנים-ישראל ובתי הסוהר - וההתלכדות ביניהן, הממשלה נדרשת לגישה מערכתית ולפעולות משולבות ומתוכננות, בהיגיון של ניתוק מרבי בין זירות, מניעת התפשטות האלימות ביניהן, ויסות לחצים באמצעות דירוג מאמצים יזומים, במיוחד ערב הכניסה למרחב החגים המועד לפורענות.
תגובות נקודתיות כגון אטימת בתי מחבלים, שלילת דמי ביטוח לאומי מתושבי מזרח ירושלים, עונש מוות למי שממילא מניחים שלא יחזרו בחיים מפיגועים (אותם ביצעו בשני מקרים באחרונה ילדים בני 13) - לא ישנו את התנאים האסטרטגיים ולא יגדעו את הטרור, כפי שהוכח בשנים האחרונות. יתרה מכך, הצעות ל"חומת מגן 2" בירושלים אינן יותר מסיסמאות פופוליסטיות הנשלפות מהמותן ורק עלולות להגביר את הסבירות לפיצוץ ולחבר בין ירושלים לגזרת יהודה ושומרון, בניגוד לאינטרס הישראלי לנתק ביניהן. ובכלל, נגד מי בדיוק יפעלו הכוחות בתוך בירת ישראל? מפגעים בודדים פוטנציאליים תושבי העיר בעלי תעודת זהות כחולה? תשתית טרור לא מאורגנת ולא מונהגת ומעבדות נפץ שאינן קיימות?
כדי לייצר יציבות לאורך זמן במערכת הפלסטינית, הממשלה נדרשת לפעולה משולבת בכל הזירות במקביל, בטווח הזמן המיידי והבינוני-ארוך.
בטווח המיידי וברמה הטקטית-אופרטיבית – צה"ל, מג"ב והשב"כ ייאלצו לשמר רף נוכחות גבוה וייתכן שאף לעבות את סדר הכוחות ביהודה ושומרון, להגביר מאמצי מודיעין וסיכול למניעת פיגועים, להדק את סגירת המכשול בקו התפר ובהמשך להטיל סגר בתקופת החגים. חשוב למקד ככל האפשר את הפעילות ב"תשתיות טרור מתקתקות" על בסיס מודיעין מדויק, כדי לנסות לקטוע את המעגל של סיכול-נפגעים-הסלמה ולהיכנס לחגים לאחר תקופת שקט ארוכה ככל האפשר. במקביל, כפי שסבורים כלל גורמי הביטחון, נכון לחתור להותיר למנגנוני הרשות מרחב פעולה ולהמשיך להעדיף סיכול באמצעותם ככל שמתאפשר ומתקיים. זאת, תוך מינוף התוכנית והלחצים של הממשל האמריקני על אבו-מאזן לחזור לפעילות ביטחונית רציפה של הרשות הפלסטינית באזור שכם וג'נין.
גם במזרח ירושלים נדרש לתגבר כוחות משטרה ומג"ב ולהחזיר את הביטחון לרחובות, תוך זהירות ותיאום מרבי עם ירדן בכל הקשור להתנהלות בהר הבית.
במקביל, חיוני להקצות משאבים להגברת הניטור במרחב הקיברנטי וברשתות החברתיות כדי לעצור מסיתי-על ומפגעים פוטנציאליים לפני ביצוע פיגועים.
העימות הפנימי משפיע על הביטחון הלאומי
כדי למנוע התרחבות של מעגל הטרור בשטח, ישראל תידרש גם למצוות "אל תעשה" ולהימנע מ-:
- שינוי במדיניות המפרידה בין הציבור הפלסטיני לטרור. פגיעה בשגרת ומרקם חיים, הפעלת כוח לא מדודה, ענישה קולקטיבית (סגרים, צמצום חד של עבודה בישראל) ופגיעה בכלכלה הפלסטינית ישיגו תוצאה הפוכה ודווקא ירחיבו את מעגלי הטרור.
- שינוי חד בפריסת הכוחות ביהודה ושומרון. ניוד גורף ומהיר של כוחות מג"ב מיהודה ושומרון לנגב ולגליל, כפי שמתכנן השר לביטחון לאומי, ייצר עומס חריג על צה"ל, ויחייב הפעלת מילואים נרחבת בגזרה מועדת לפורענות.
- התערבות פוליטית בשיקולים ביטחוניים של צה"ל, המנהל האזרחי והמשטרה, שהיא מתכון להחלשתם, לפגיעה בתפקודם ולהסלמה בשטח.
בטווח הבינוני-ארוך וברמה האסטרטגית – הממשלה צריכה להחליט אם ישראל רוצה להתמקד בבלימת האיום האיראני ובקידום הנורמליזציה, בדגש על יחסי שלום עם סעודיה, כמו שהצהיר ראש הממשלה נתניהו עם הקמת הממשלה, או שהיא מבקשת להניע כעת מהלכי סיפוח חד-צדדיים, כפי שמקדמים סמוטריץ' ובן גביר, ובכך להתקדם לעבר הסלמה והשתלטות מוחלטת של הזירה הפלסטינית על סדר היום הביטחוני-אסטרטגי והפוליטי של ישראל.
כדי לשמר יציבות בזירה הפלסטינית ולהימנע מ"הישאבות" לתוכה, הממשלה צריכה לשמור על הסטטוס-קוו בהר הבית, שהפרתו עלולה לגרור הסלמה בעזה ובתוך תחומי ישראל כפי שאירע ב"שומר החומות"; להימנע ממהלכי סיפוח דה-פקטו, מהחלת ריבונות ומהמשך הכשרת מאחזים, צעדים הזוכים לגינויים באזור ובעולם, ולפעול לייצוב הרשות הפלסטינית במקום להחלישה.
הרשות הפלסטינית ממילא נמצאת בתהליך דעיכה כמערכת שלטונית והתפוררותה בדמדומי שלטון עבאס, תשאב את כוחות צה"ל לוואקום הביטחוני, כשהאחריות בתחום האזרחי תעבור בהדרגה לישראל ותיפול על כתפי משלם המיסים הישראלי. מגמה זו, בשילוב מהלכי סיפוח והחלת ריבונות, עלולים לסתום את הגולל על עקרון שתי המדינות ולהעצים את רעיון המדינה האחת, המאתגר את מהות ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וצודקת. המציאות בירושלים משמשת מעין "קדימון" הממחיש את סיכוני המדינה האחת, שמחצית מתושביה תיתפס כאויב פוטנציאלי.
הצעות ל"חומת מגן 2" בירושלים אינן יותר מסיסמאות פופוליסטיות הנשלפות מהמותן ורק עלולות להגביר את הסבירות לפיצוץ ולחבר בין ירושלים לגזרת יהודה ושומרון, בניגוד לאינטרס הישראלי לנתק ביניהן. ובכלל, נגד מי בדיוק יפעלו הכוחות בתוך בירת ישראל? מפגעים בודדים פוטנציאליים תושבי העיר בעלי תעודת זהות כחולה? תשתית טרור לא מאורגנת ולא מונהגת ומעבדות נפץ שאינן קיימות?
לסיכום, המערכת הפלסטינית נמצאת במגמת הסלמה ברורה, וייצובה היא המשימה הראשונה במעלה הניצבת בפני הממשלה. מהלכים בלתי זהירים, קל וחומר מאיצי הסלמה, עלולים "לשאוב" את מדינת ישראל לתוך המערבולת הפלסטינית ולהעיב על יכולתה להתמקד בבלימת איומים ביטחוניים-אסטרטגיים אחרים בשלב קריטי בהתהוותם, ובראשם התקדמות איראן ליכולות גרעין.
בינתיים, יריבי ישראל צופים בעימות הפנימי הקורע את החברה הישראלית מבפנים וממתינים לשעת כושר כדי לנצל את השבר בעם ואת הפגיעה שהוא מסב לחוסן ולביטחון הלאומי. נוכח גל הטרור המחריף חיוני לתעדף את ההתמודדות עם אתגרי הביטחון תוך איחוד כל חלקי העם. ממשלה אחראית חייבת לעצור את ההפיכה המשטרית ואת ריסוק מערכת המשפט ולהתמקד במענה להתקדמות איראן לגרעין, למאמץ של אויבינו לחבר את כל הזירות ולהציתן, ולהחזיר את הלגיטימציה של ישראל ואת זהות הערכים שלה עם בעלות בריתה במערב.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר באוניברסיטת הרווארד
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ולתכנון מדיניות