זה כמעט היה תסריט ידוע מראש: ישראל פועלת בגדה, עזה מגיבה במשורה, ישראל מגיבה לתגובה. אם לא יקרה משהו חריג, הרעש הססמי הקטן הזה עשוי להיות מאחורינו.
כדי להבין את עזה מודל 2023 צריך פשוט להקשיב לכמה דברים - קול הבאגרים העובדים במהלך הבנייה של שכונות שלמות בעזה, קולות הקבלנים המצרים, קולותיהם של הפועלים העזתים והתחושה שמשהו הולך ומשתקם לו ברצועה (בעיקר במרכזה ובצפונה). מי שיבוא ביום ראשון בבוקר למחסום ארז ישמע שם המולה יוצאת דופן. קולותיהם של כמעט 20 אלף פועלים עזתים בדרכם לעוד שבוע עבודה בישראל, שבו הם ירוויחו יותר כסף מאשר בחודשיים עבודה בעזה.
על פי מערכת הביטחון, כל פועל עזתי שיוצא לעבודה בישראל מחזיק 6 משפחות בעזה. הרציונל פשוט: ישראל זקוקה לידיים עובדות, עזה זקוקה לכסף וכניסתו של כסף לעזה מוריד את המוטיבציה להילחם. זו גם הסיבה שעזה יורה ירי סמלי, לא מחייב, בחצות. כמעט כמו לצאת ידי חובה.
ויש עוד קול אחד שצריך לשמוע, או בעצם להקשיב למוסיקה שלו בקשב רב, קולו של יחיא סינוואר. באמצע דצמבר, בעת החגיגות לציון הקמת חמאס, הוא אמר במפורש קבל רבבות תומכי תנועתו את מה שנלחש עד כה בחדרי חדרים: "עזה עשתה את שלה, היא הקריבה המון בשנים האחרונות. היא זקוקה לשקט. עכשיו היא מפנה את מקומה לגדה ולמזרח ירושלים".
וזו כל התורה כולה על רגל אחת. קשה לראות מישהו שיש לו אינטרס בעזה לעצור את שיקומה. אחרי שנים של מבצעים ושקט, הכסף נכנס, ישנה רווחה יחסית וקולות של נורמליות מתהווה.
חמאס ממתין בפינה
אבל חמאס לא יושבת בשקט. מבחינתה הזירה האמיתית, הפרס הגדול, היהלום שבכתר – הם הגדה ומזרח ירושלים, ובמחוזות הללו היא פעילה מאוד. שם, קרוב מאוד לישראל, נמצאת הבטן הרכה שלנו. משם אפשר לפגוע בישראלים בקלות, משם אפשר לדרדר את המצב עד לכדי אינתיפאדה (חלומו הרטוב של כל איש חמאס). ואכן, רבים ממקורותיי בשטחים טוענים שחמאס היא זו שעומדת מאחורי ההתדרדרות וההסלמה ביו"ש בשנה האחרונה. הרי היה זה איש חמאס שהקים את "גוב האריות", הרי פעיליה מציידים צעירים פלסטינים בנשק מכסף של התנועה והרי מערכת התעמולה וההסתה שלה עובדת שעות נוספות כדי לדחוף את צעירי הגדה לפיגועים ועימותים.
מול המערך הזה של חמאס עומדת הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה, הסיוט הגדול של פעילי חמאס בגדה, בבחינת ההם שאין לומר את שמם. בין 2 הניצים מתנהלת מערכה קיומית של ממש, משחק סכום אפס שבו קיומו של האחד מגיע על חשבונו של האחר, ומכאן חשיבותו של התיאום הביטחוני והלחימה המשותפת נגד החמאס והג'יהאד בגדה.
לתיאום הביטחוני שאתמול הוכרז כי נעצר יש הרבה בעיות, ועדיין, מדובר ביעד אסטרטגי של ישראל, באירוע שמציל והציל את חייהם של ישראלים רבים. הרשות אמנם חלשה בג'נין (כתוצאה אגב מהפעם הקודמת שבה עצרו את התיאום הביטחוני), אבל פעילה וחזקה בשאר הגזרות. לא בכדי יש שקט בחלק גדול מערי הגדה. רבבות נושאי נשק מטעמו של אבו מאזן, שלמרות הכול מסרב לתמוך בפיגועים ובאלימות, עומדים לדעתי ביננו לבין התדרדרות בשטח, לבין אנרכיה, לבין התחזקות של חמאס אפילו לבין אינתיפאדה. אגב, ברור שהתיאום הביטחוני הוא גם כמובן האינטרס של הרשות הפלסטינית. ועדיין, מאחורי כל קנה של רובה של איש רשות, ממתין חמאסניק שרק מחכה להיחלשותם. ובמובן הזה, עצירת התיאום הביטחוני היא פרס עבור חמאס. פרס לטרור.