כותב שורות אלה פגש את שר המשפטים יריב לוין ביציאה ממשכן הכנסת ביום רביעי, רגע אחרי שיו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ קרא לראש הממשלה נתניהו "לכבות את האור על הכנסת ולגשת לדבר בבית הנשיא". בשער המוביל אל החניה שבה חיכתה שיירת המכוניות המאובטחת של השר, ניגש אליו בחור אלמוני, צעיר, ואמר לו את המשפט הזה: "יריב, תמשיך, אתה מציל את עם ישראל". השתוממתי וחשבתי לעצמי מיד: "מציל? עד כדי כך?" לוין סיפר לי מיד שהוא מקבל המון תגובות כאלה, ושמכשיר הטלפון הנייד שלו קורס מרוב הודעות תמיכה.

כמה שעות קודם לכן, כפי שפרסמנו במהדורה, אמר לוין לבכירים בליכוד – ולהבנתי גם לראש הממשלה – כי מבחינתו אין ולא תהיה עצירה של החקיקה בנוגע למהפכה המשפטית. הוא כמובן השתמש במילה "רפורמה", למען הדיוק.

רה
שר המשפטים הבהיר: אין ולא תהיה עצירה של החקיקה. נתניהו ולוין בישיבת הממשלה, השבוע|צילום: רויטרס

התזה של שר המשפטים היא שראש האופוזיציה יאיר לפיד לא באמת רוצה פשרה, וספק אם הוא רוצה בכלל הידברות. לפי גישתו, המחאה הנרחבת בחוץ משרתת את לפיד, ונתנה לו דחיפה גדולה אחרי שהגוש הלא קיים שלו נחבט בבחירות ונזרק לספסלי האופוזיציה אחרי חודשים ספורים בלשכת ראש הממשלה. יתרה מכך, לוין סבור שבעצם העצירה של הרפורמה, לא רק שהקואליציה תיכנע למחאה ולאופוזיציה – היא גם תחתום בעצמה על תעודת הפטירה של החקיקה המדוברת. "בעצירת הרפורמה אפשר כבר להגיע להלווייתה", אומר גורם פוליטי בכיר המקורב ללוין.

רבים בליכוד סבורים שלוין צודק, ואת האשמה במחשבה ההיפותטית שעצירה שווה למותה של הרפורמה הם תולים בלא אחר מראש הממשלה נתניהו. זה לא נאמר בלעג מהסוג של "הוא לחיץ", "הוא מזיע" או כל שיפוט פסיכולוגי אחר דומה. זה תוצר של המציאות, ואפשר להסביר אותו תוך הצצה לרצף של דברים שקרו רק השבוע, בגזרה הכלכלית והבין-לאומית.

בזו הראשונה, ראש הממשלה קיבל מכתב שני מהסוג שמטריד אותו, מכתב שעליו חתומים 250 כלכלנים בכירים ובו הם מזהירים מהשלכות הרפורמה. בין הכלכלנים גם דמויות שנתניהו עצמו מעריך, כמו פרופ' יעקב פרנקל, פרופ' איתן ששינסקי ופרופ' מנואל טרכטנברג. כשהם מתריעים שבטווח הארוך צפויה להיגרם פגיעה בתוואי הצמיחה של המשק ובאיכות החיים של תושבי ישראל, וזועקים "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום", הם מקווים שהקטר ישמע את הזעקה חרף הדהירה על המסילה.

הקטר הוא נתניהו. הוא, מבחינתם – גם אם לא מבחינתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שאסרה עליו להתערב בסוגיה מעבר לאמירה כללית על "פיוס" ו"הידברות" – האיש שיכול לעצור את האירוע. אגב, אצל נתניהו קורה תהליך שקשה שלא להבחין בו. מצד אחד הוא משדר כלפי חוץ קלילות, הומור וציניות ואפילו מתבדח עם עיתונאים מכלי תקשורת שאינם ערוץ 14, רחמנא ליצלן; מצד שני, הטיילת שנכנסה ללשכתו בכנסת ויצאה ממנה, וכללה את לוין, אריה דרעי, דודי אמסלם, יואב קיש, רון דרמר ואחרים – מעידה על התכונה, על הניסיון לחשוב איך מצד אחד ממשיכים בתוכניות כרגיל – ומצד שני מרגיעים את רוחות המחאה בחוץ. אין מנהיג שאוהב שמוחים נגדו, בטח ובטח נתניהו, שיודע שהמחאה מתחזקת בכל יום שעובר.

בגזרה המדינית, זה הולך ומסתבך. לא רק מארצות הברית הביקורת הולכת ומתחזקת בכל הדרגים, אלא גם מכיוון אירופה. השבוע הגיע לכנסת שגריר צרפת בישראל, אריק דנון, והוא הותיר את חברי הכנסת שמוטי לסת. "אנחנו רוצים להמשיך להיות חברים שלכם, אני מקווה שגם אתם", עקץ במסר ברור. אבל השיא היה במפגש של שרת החוץ של גרמניה אנאלנה ברבוק עם שר החוץ של ישראל אלי כהן. מסיבת העיתונאים הזאת נראתה יותר כמו שיחת נזיפה.

אריק דנון, שגריר צרפת בישראל (צילום: פלאש 90)
הימם את הח"כים. אריק דנון, שגריר צרפת בישראל|צילום: פלאש 90

"הפעם היחידה שהשתמשתם בעונש מוות הייתה נגד אדולף אייכמן", אמרה השרה. "אני מדברת כחברה כשאני אומרת שזו תהיה טעות קשה לקטוע את המסורת הזו". היא הוסיפה: "לא אכחיש שבעולם אנחנו מודאגים מחלק מתוכניות החקיקה בישראל. בין הערכים שמאחדים אותנו – גם השמירה על עקרונות המוסדות, כמו עצמאות מערכת המשפט". אין ברור מזה. לגרמניה יש המון אינטרסים שמערבים את ישראל בימים אלה. הגרמנים למשל רוצים את מערכת ה"חץ" הישראלי, והם מוכנים לשלם בעבורה 4 מיליארד אירו לתעשייה האווירית, ועוד לא הזכרנו את המילה "צוללות" ואת הביקורת של שגריר גרמניה בישראל, שטפן זייברט, על דברי השרה גלית דיסטל-אטבריאן כי ההפגנות ממומנות בכסף מאיראן או מגרמניה. זה סוג האירועים שמולידים אחריהם קריאה נואשת של "אוי טאטע". 

שר החוץ אלי כהן בפגישה בברלין עם שרת החוץ הכרמנית (צילום: רויטרס)
מסיבת עיתונאים שנראתה כמו שיחת נזיפה. אלי כהן ושרת החוץ הגרמנית אנאלנה ברבוק, השבוע|צילום: רויטרס

ראש הממשלה יודע שהזמן אוזל. גם אם שום מדינה לא הציגה, לפי שעה, "תג מחיר מדיני" על קידום המהפכה המשפטית, הוא (ודרגי המקצוע הבכירים בישראל) חושש שעם קידום החקיקה בכנסת – גם זה יגיע. בדיון סודי של ועדת החוקה של הכנסת שנערך בשבוע שעבר התריע, בין היתר, היועץ המשפטי של המוסד, לא פחות – שהחלשת בית המשפט העליון תוביל לחשיפה של קצינים וחיילים ישראלים לצווי מעצר בין-לאומיים ולעמידה לדין לפני טריבונלים בין-לאומיים. ואם זה נשמע לכם כמו תרחיש הזוי, חשבו שוב.

החוזק של בית המשפט העליון בישראל ומערכת בתי המשפט העצמאית שלה הם נקודת מפתח שקשה להפריז בחשיבותה עבור המדינה ובראי יתר מדינות העולם. אם זה יישבר, הסכר ייפרץ. כבר עכשיו יש מעין סנקציות בשטח: נתניהו עדיין לא הוזמן לבית הלבן, וספק אם יוזמן עד לעצרת האו"ם בספטמבר. אפילו ביקור באמירויות בלשכתו לא הצליחו להפיק עד כה, אחרי ששם רואים את התסבוכת הביטחונית באזורנו ומנסים למצוא עיתוי טוב יותר שלא יסיט את המיקוד שמעניין אותם: השקעות, כסף ופרויקטים משותפים.

הרגע של נתניהו לבחור מתקרב. בשלב הזה הוא מנסה לרבע את המעגל: לרצות את לוין ואת שמחה רוטמן, להסתפק בכך שסוכנות פיץ' לא הורידה את דירוג האשראי אלא רק הזהירה לגבי ההמשך, להגיד לשותפינו בעולם שהכול יהיה בסדר, ולקוות שזה יעבור. אלא שזה לא יעבור. המחאה כאן והיא לא תעצור בקרוב, ומדינות העולם הידידותיות לישראל כבר הבינו שהן צריכות לעקוב מקרוב אחר כל פסיק ונקודה ב"רפורמה". נתניהו יצטרך בקרוב ללחוץ על הכפתור הנכון בשלט, כי עד עכשיו נראה שהוא במציאות מדומה.

ירון אברהם (צילום: חדשות)
ירון אברהם|צילום: חדשות

סיקור נרחב: