בתחילת שנות ה-80 התחנן שר האוצר יגאל הורביץ לחבריו בממשלה "מטורפים, רדו מהגג", הוא עשה זאת בתגובה לדרישותיהם הכספיות המוגזמות, שהיה ברור שהמדינה לא תוכל לעמוד בהם. גם בשנת 2023 - לשרי ממשלה יש שורה של דרישות, הפעם בתחום המשפטי, שלא ניתן באמת להשביע במלואן.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

אפתח ואומר - מערכת המשפט אינה קדושה. גם היא מורכבת מבני אדם ולא ממלאכים. צריך לשפר את התפקוד שלה, להגביר את הפיקוח עליה, ולחזק את מעמדה בכל חלקי האוכלוסייה. גם העובדה שראש הממשלה בהליך משפטי לא אמורה לחסן אותה מפיקוח וחקיקה פרלמנטרית. מי שבא בשעריה אינו אשם במצבו של ראש הממשלה.

אלא שבישראל 2023 נוצרה סיטואציה בלתי אפשרית - כל אחד מחברי הממשלה דורש מהלך דרמטי אחר שנועד להצר את צעדי המערכת, והשילוב ביניהם עלול להוביל לסירוסה המוחלט של מערכת המשפט. הנשיא הרצוג ניסה לתת לכך מענה במתווה שהניח, אבל גם עליו אין הסכמה בתוך הקואליציה. כל אחד מוכן להתפשר על מה שחשוב לשני. וזה עוד לפני שאמרנו מילה על הפערים הבלתי ניתנים לגישור בין האופוזיציה לקואליציה.

נתניהו ולוין, למשל, מוכנים לפשרות סביב פסקת ההתגברות - אבל שמים בראש סדר העדיפויות שלהם את מינוי השופטים: מי צריך להתגבר על פסיקות, כשהוא עצמו ממנה את השופטים. הרצוג הציע להגדיל את כוחה של הקואליציה בוועדה אך לא להעניק לה שליטה מוחלטת. לוין לא ממהר לקנות את זה. הוא סבור שכל גורם שאינו מהקואליציה, יעשה יד אחת עם מערכת המשפט ויסכל את המינויים של הקואליציה. גם לנתניהו יש אינטרס מובהק לשלוט בוועדה: השופטים שיושבים כעת בדין יהיו תלויים בו כדי להתקדם, ובעליון כבר יפגוש שופטים שחבים לו את מינויים.

יהדות התורה לעומת זאת פחות נסערת ממינוי השופטים, אך לא תוותר בשום מצב על פסקת ההתגברות. במפלגה יודעים היטב שחקיקות דרמטיות בפתח בתחום הדת והמדינה, והם דורשים לומר את המילה האחרונה. כך למשל מתווה חוק הגיוס שיובא בקרוב לאישור הכנסת לא יזכה לעולם לברכת השופטים, אך הפעם המפלגות החרדיות נחושות לוודא שלא תהיה לכך שום משמעות.

ומה באשר לפסילת חוקי יסוד? הרצוג קרא להטיל ביקורת שיפוטית רק על חוקי יסוד שנחקקו בהליך מוסדר של הסכמה רחבה. כאן כבר נכנסת לתמונה ש"ס. חוק דרעי 2 כידוע הוא דוגמה מובהקת לחוק יסוד פרסונלי שנועד להתגבר על פסיקה של בג"ץ. יו"ר ש"ס אומנם מסתמן כמבוגר האחראי בממשלה, אבל מבין היטב שלכל יוזמות החקיקה בעניינו לא יהיה סיכוי אם יוכל בג"ץ להתערב בהן.

וכך, בתוכנית אחת, מחשקת הקואליציה את מערכת המשפט ומאגפת אותה מכל הכיוונים - הקואליציה תמנה לבדה את השופטים, תמנע מהם להתערב לגמרי בחוקי יסוד, ותהפוך את ההתערבות בחוקים רגילים לכמעט בלתי אפשרית - רק ברוב של 15 מתוך 15, דבר שלא קיים בשום מקום בעולם. ומה יקרה אם בכל זאת יפסל חוק? אין בעיה, הוא יחוקק מחדש ברוב של 61.

מכאן שהרצוג צריך להפשיל שרוולים ולהתערב, אבל לא בין האופוזיציה לקואליציה, אלא בתוך הקואליציה עצמה.
ומה עם האופוזיציה אתם שואלים? עם כל הכבוד, זה לא חשוב. זו תפקידה של הממשלה לאשר מתווה מאוזן והיא לא זקוקה לאופוזיציה כדי לאמץ את מתווה הנשיא או תוכנית הגיונית אחרת. אין שום סיבה להאמין שיגיע רגע שבו יודיעו לפיד וגנץ כי הם מאמצים את החקיקה שמוביל רוטמן. מי שחושב כך פשוט לא יודע כמה היחסים בין הצדדים רעילים. ההידברות האמיתית חייבת להיעשות מול מערכת המשפט, שראשיה צריכים גם הם לרדת מהעץ ולהתיישב סביב שולחן המשא ומתן. איש לא מבטיח הצלחה, אבל לפחות יידע כל אחד מהם שעשה ניסיון אמיתי למנוע את המשבר החוקתי החמור בתולדות המדינה.

ישיבת הממשלה (צילום: עמוס בן גרשום, לע
המחלוקות בתוך הקואליציה נחשפות. ישיבת הממשלה, בחודש שעבר|צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

ואם לא די בכך, גם בתוך הליכוד המתח בשיאו - כבר תקופה ארוכה שמתחת לפני השטח מתפתחים מחנות בתנועה, שהגדול שבהם הוא זה של יריב לוין. לא בכדי סיים את הפריימריס האחרונים במקום הראשון. הוא גם זה שהינדס את כל עבודת הממשלה - מי שקרוב אליו קודם, ומי שלא מצא את עצמו במשרד עלוב או נטול סמכויות. אלא שבליכוד, כידוע, מי שעולה גבוה מדי עלול להישרף בלשכה.

אצל בכירי הליכוד מסומן לוין כבר תקופה כיריב פוטנציאלי, אלא שעכשיו הגיעה החשדנות גם ללשכת נתניהו. אחרי שנים שבהן נתפס לוין כפקיד אפרורי שעוזר לנתניהו לממש את מדיניותו, כעת מבינים גם בסביבת ראש הממשלה שלוין מכוון הכי גבוה שיש. המהפכה המשפטית שזוכה לפופולריות בתנועה רק תעזור לו לבסס את מעמדו. בינתיים לנתניהו ולוין יש כרגע אינטרס הדדי - לצאת מהאירוע בשלום ולקיים את הממשלה. מה יקרה יום אחרי? אין לדעת.

דפנה ליאל, תמונה חדשה לפרשנות, 2023 (צילום: שרון גבאי)
דפנה ליאל|צילום: שרון גבאי

 

עדכונים אחרונים: