נתחיל מהסוף: אם משתלטים על הוועדה לבחירת שופטים - כבר לא צריך רפורמה. אם השלטון רוצה לעצמו כוח בלתי מוגבל - הוא צריך רק דבר אחד: לטפל בהרכב השופטים של בית המשפט העליון. הוועדה לבחירת שופטים היא אבן הראשה. הליבה של הסיפור. מדוע? כי בית המשפט העליון הוא המוסד היחיד שיכול היום להגביל את כוחו של השלטון. בישראל אין כל מגבלה אחרת על כוח הרוב. לכן, כשבוחנים את ההצעה ה"חדשה" של חה"כ רוטמן בנוגע לוועדה לבחירת שופטים – צריך לשאול רק שאלה אחת: האם יהיה כאן מי שיגביל בעתיד את כוחה של הקואליציה, כל קואליציה, ויגן על הזכויות שלנו במקרה של דורסנות הרוב?
תומכי הרפורמה טוענים שבית המשפט העליון לא מספיק מגוון ואין בו מספיק שופטים "שמרנים" - וחייבים לטפל בזה מיד. אגב, רק נדייק את העובדות: קרוב למחצית משופטי העליון נחשבים כבר היום בעלי עמדות שמרניות. אלא שהשלטון לא באמת רוצה שופטים "שמרנים", הוא רוצה שופטים "של הקואליציה", "של השלטון". אין שום קשר לשמרנים או ליברלים, שהרי גם בשיטה הקיימת כיום, מונו לעליון בשנים האחרונות שופטים בעלי מגוון השקפות. השלטון רוצה שופטים "משלו".
על פי ההצעה החדשה, הקואליציה תמנה את שני המינויים הראשונים בקדנציה וגם תמנה את נשיא בית המשפט העליון. שופטים אלה יהפכו להיות מזוהים פוליטית וממונים לפי שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים. כיום נשיא בית המשפט העליון הוא השופט הוותיק ביותר. זה הכלל והוא נועד להבטיח שהשופטים לא יהיו תלויים בגורמים פוליטיים, שאותם הם אמורים לבקר. אבל הקואליציה רוצה, וזה ברור, נשיא בית משפט עליון "משלה". לכן, ראשית, היא תמנה נשיא בית משפט עליון - שלא בהתאם לוותק (סניוריטי) אלא נשיא שיהיה "מטעמם". לאחר מכן תמנה שני שופטים לבית המשפט העליון. הנשיא של בית המשפט העליון יקבע את הרכב השופטים.
על פי הצעת רוטמן, לאחר מינוי שני שופטים לבית המשפט העליון בקולות הקואליציה וללא הסכמת השופטים, המינוי השלישי בתקופת כהונתה של כנסת מסוימת, יעשה בהסכמת אחד מחברי האופוזיציה והמינוי הרביעי יחייב הסכמה גם של אחד מהשופטים החברים בוועדה. אבל איזו קואליציה תרצה למנות יותר משני שופטים? עדיף לה כמובן להמתין לכנסת הבאה. לאור היציבות הפוליטית, סביר להניח שכנסות רבות לא ימנו בפועל יותר משני שופטים, והכול כמובן תלוי במועד פרישתם של השופטים המכהנים.
המשמעות של ההסדר החדש היא שאף פעם לא יהיו שופטים חלק מהליך במינוי, או כמעט אף פעם. פוליטיקאים יבחרו את השופטים שיעסקו בדיני צוואות, בענייני משפחה, בקניין, בחוזים, במיסים, בתאונות דרכים ובמשפט פלילי. שהרי בית המשפט העליון שלנו הוא לא רק בית המשפט החוקתי, אלא בעיקר - בית המשפט לערעורים של המדינה. גם אם יהיו שופטים חלק מהתהליך (במקרה התיאורטי של המינוי הרביעי), אז ממילא מספיק שופט אחד, שיכול כמובן להיות הנשיא של בית המשפט העליון שאותו, במקרה, הקואליציה מינתה. אגב, הנשיא יכול שיהיה הקול הנוסף בוועדה שיבטיח לקואליציה מינוי שופטים מטעמה ללא כל הגבלה גם לבתי המשפט המחוזי והשלום.
התוצאה של המהלך? פוליטיזציה מוחלטת ובעצם "קואליזציה" של השופטים. מעכשיו כל ממשלה תמנה שני שופטים "משלה", וזו שאחריה תמנה רק את שני השופטים הראשונים, שבשבילם צריך רק קואליציה. אולי קואליציות יתחלפו, אבל התוצאה תהיה בית משפט פוליטי לחלוטין, פגיעה באיכות השופטים, בעצמאותם ובמעמדם המקצועי. בכל מקרה, ניתן יהיה שוב לשנות את ההסדר של הוועדה פעם נוספת, לפי רצונו של שלטון זה או אחר. יהיה קשה עד בלתי אפשרי לבטל חוקים, וברור ששינוי ההרכב של בית המשפט עכשיו יאפשר לחוקק לאחר מכן - את כל השלבים של ה״רפורמה״. לא יהיה מי שיפסול אותה.
ולכן "הוויתור", הפשרה והפיצול של המהלך לכמה שלבים – אבל קודם כל להעביר את הוועדה לבחירת שופטים - זו בעצם הטעיה, זריית חול בעיני הציבור. זה לא מינוי שופטים - זה מינוי "שפוטים". זו השתלטות על בית המשפט העליון, שהוא המגן היחיד על הזכויות שלנו - היחיד שיכול להגביל את כוחו של השלטון.
כדאי לזכור כי בכמעט כל הדיקטטורות בעולם יש חוקות עם רשימת זכויות אדם מפוארת. ברוסיה למשל יש קרוב ל-50 סעיפי זכויות. עם זאת, בדיקטטורות לאזרח אין לאן ללכת אם זכויותיו נפגעו. אין בית משפט שיגן עליהם.
אז לא ריכוך ולא פשרה, זהו ביטול העצמאות של הרשות השופטת. בפשטות, רוצים להשתלט על בית המשפט העליון ועל מערכת המשפט. הם רוצים כוח שלטוני בלתי מוגבל. דמוקרטיה זה לא.
>>> פרופ' סוזי נבות היא מומחית למשפט חוקתי, סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה