בלהט הוויכוח על הרפורמה המשפטית המוצעת על ידי שר המשפטים יריב לוין, נראה כי חמקה מן העין העובדה שאחד הנפגעים הישירים ממנה עשוי להיות לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו. כידוע, אחד מעיקריה המרכזיים של הרפורמה המוצעת הוא ביטול עילת הסבירות, שמאפשרת לבית המשפט לבטל החלטות של רשויות השלטון שהתקבלו ב"חוסר סבירות קיצוני". אולם, ביטולה של עילת הסבירות ישפיע כמעט על כל טענה של אזרח הגורס כי נפגע מהחלטה של רשות שלטונית, כולל טענה שהועלתה על ידי אחד – בנימין נתניהו.
במסגרת משפטו הפלילי, נתניהו העלה טענה של "הגנה מן הצדק" וביקש מבית המשפט לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו. טענת ה"הגנה מן הצדק" מעוגנת בחוק סדר הדין הפלילי ולפיה כאשר כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, בית המשפט מוסמך לבטל את כתב האישום או לתקן אותו. פסיקת בתי המשפט הוסיפה סעדים נוספים שיכולים להינתן לנאשם במקרים כאלה, כמו ביטול הרשעה, הקלה בחומרת האישום, הקלה בעונש ופסילת ראיה שהושגה שלא כדין. כפי שצוין באחד מפסקי הדין המרכזיים בנושא, "מטרת החלתה של ההגנה [מן הצדק – תוספת שלי –י.נ.] היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות, ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית המשפט לבקר את מהלכיהן".
נתניהו טוען, בין היתר, כי ננקטו בעניינו פעולות חקירה רבות ומגוונות מבלי שניתן לכך אישור של היועץ המשפטי לממשלה בהתאם לחוק יסוד: הממשלה. עוד הוא טוען כי נפלו בחקירתו פגמים רבים, ננקטו תרגילי חקירה פסולים (למשל בעניינו של עד המדינה ניר חפץ) וכי הוא לא נחקר לגבי חלק מפרטי האישומים המיוחסים לו, ובכך נפגעה זכותו למסור את גרסתו. על פי הטענה של נתניהו, כתב אישום שהוגש בהתבסס על חקירה פגומה כזאת הוא פסול ודינו להתבטל. במילים אחרות, נתניהו מבקש מבית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה להעמידו לדין. וכאן בדיוק נכנסת לתמונה עילת הסבירות.
בתמצית, עילת הסבירות גורסת כי רשויות שלטוניות (משרדי הממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות וכדומה) ונושאי משרות ציבוריות (שרים, מנהלים במשרדי הממשלה, ראשי רשויות מקומיות, עובדי ציבור וכדומה) צריכים לפעול בסבירות. כלומר, בבואם לקבל החלטות המצויות בגדר סמכויותיהם, עליהם לאתר את השיקולים השונים שיש להתחשב בהם ולתת לכל אחד מהם את משקלו הראוי. אם בעל התפקיד הציבורי או הרשות הציבורית נותנים משקל ראוי לאינטרסים שיש להביאם בחשבון, הרי שהחלטתם סבירה. לעומת זאת, אם בעל התפקיד הציבורי או הרשות השלטונית מעוותים את משקלם הראוי של האינטרסים הרלוונטיים, הרי שהם חורגים ממתחם הסבירות. במקרה שחוסר הסבירות הוא קיצוני, בית המשפט עשוי להתערב ולבטל את ההחלטה השלטונית. ואכן, מאז שעילת הסבירות התקבלה במשפט הישראלי לפני עשרות שנים, אין כמעט עתירה המוגשת לבג"ץ או לבתי משפט לעניינים מינהליים אשר אינה כוללת טענה של חוסר סבירות קיצוני כטעם לביטול ההחלטה שכנגדה מוגשת העתירה.
ועתה, אם נקרב את מבטנו לטענת ה"הגנה מן הצדק" של נתניהו, נגלה כי זה בעצם מה שהוא טוען במשפטו. משמעות טענתו בהקשר זה הינה, למעשה, שרשויות התביעה והחקירה פעלו בעניינו בחוסר סבירות קיצוני ולפיכך דין החלטתן השלטונית – הגשת כתב האישום כנגדו - להתבטל. הטענה של נתניהו, כי כתב האישום נגדו הוגש על סמך חקירה פסולה, אינה אלא טענה שלפיה רשות תביעה סבירה הייתה צריכה לתת לשיקול שעניינו פגמים בחקירה משקל ראוי במסגרת קבלת ההחלטה אם להעמיד אותו לדין. ואולם, על פי רציונל הטענה, לשיקול זה לא ניתן כל משקל או שלא ניתן לו משקל ראוי. על פי אותו רציונל של הטענה, משרשות התביעה לא איזנה כראוי בין השיקולים הרלוונטיים, הרי דין שהחלטתה על העמדת נתניהו לדין להיפסל ודין כתב האישום שהוגש נגדו להתבטל על ידי בית המשפט.
היחס בין עילת הסבירות לבין דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק" נדון לפני כשנה בפני הרכב מורחב של שבעה שופטים בבית המשפט העליון. בפסק דין זה התקבלה העמדה שהבעתי בספרי "הגנה מן הצדק" (מהדורה שלישית, 2021), שלפיה כל טענות הנאשם נגד קבלת ההחלטה להעמיד אותו לדין צריכות להיות מועלות בפני בית המשפט במסגרת טענה של "הגנה מן הצדק". בין שופטי ההרכב התגלעה מחלוקת בשאלה מה דינה של עילת הסבירות במסגרת תקיפה משפטית של החלטה על העמדה לדין. שלושה שופטים – הנשיאה אסתר חיות והשופטים עוזי פוגלמן ויוסף אלרון - סברו, כי עילת הסבירות שוכנת תחת כנפיה של ה"הגנה מן הצדק". שני שופטים – השופט נעם סולברג ואלכס שטיין – סברו כי אין מקום לעילת הסבירות בנושא זה. שני שופטים נוספים – המשנה לנשיאה ניל הנדל והשופט יצחק עמית – סברו כי המילים "סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", המבטאות את ההגנה מן הצדק, הן הכלי המשפטי שדרכו צריך לבחון טענה של חוסר סבירות במסגרת ההליך הפלילי.
המכנה המשותף של דעותיהם של רוב השופטים (חמישה מתוך שבעה) בפסק הדין הוא אפוא, כי יש השקה בין עילת הסבירות לבין ה"הגנה מן הצדק". ובמילותיו הציוריות של השופט עמית: "אם יטען הסנגור כי לנוכח אי הסבירות בהגשת כתב אישום בנסיבות הנטענות על ידו, יהא זה לא צודק ולא הוגן אם כתב האישום יישאר על כנו כפי שהוא, ירכיב בית המשפט את משקפי ההליך הפלילי, אך יש לזכור כי עדשות המשקפיים לוטשו ממילא באופן שקרני הסבירות יוכלו לחדור דרך מסננות ההגנה מן הצדק".
פרשנויות ודעות N12:
- אהרן ברק, עם יד על הלב, לא הגזמת? | עמית סגל
- הפיצוץ הגרעיני של לוין ונתניהו | אמנון אברמוביץ'
- ממשלת נתניהו שלחה איום מאפיוזי לבג"ץ | גיא פלג
- לוין רואה בשלטון החוק מטרד | פרופ' ברק מדינה
- סופה של הממלכתיות בשירות הציבורי בישראל | פרופ' סוזי נבות
כמי שנזקק בעצמו לטיעונים ממשפחת עילת הסבירות להגנתו, ראש הממשלה צריך להיות הראשון להבין את חשיבותה של עילת הסבירות ואת ההשלכות של ביטולה על אזרחים במדינה דמוקרטית, שועי ארץ ואנשים מן השורה כאחד.
>>> עו"ד ד"ר ישגב נקדימון הוא מומחה למשפט מנהלי ולדיני תקשורת, שופט בבית משפט השלום לשעבר, מחבר הספר "הגנה מן הצדק" (מהדורה שלישית, 2021)