מכל האנשים האפשריים לכהן בתפקיד שגריר ארצות הברית בישראל, בחר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בתום ניידס, מי שנולד למשפחה יהודית לאב שהיה נשיא בית כנסת ועמד בראש פדרציה יהודית. במשך החודשים האחרונים ניידס הקפיד קלה כחמורה שלא לסטות מהמסר הדיפלומטי בריאיונות שקוימו איתו, גם כשהמראיינים לחצו אותו לפינה וביקשו תשובות: על הצטרפותו של איתמר בן גביר לממשלה, על חלוקת הסמכויות בין סמוטריץ' לגלנט בשטחים - וגם על המהפכה המשפטית.
אלא שכאשר הרמזים שהשמיע ניידס, יחד עם שר החוץ אנתוני בלינקן ואפילו הנשיא ביידן עצמו - נפלו על אוזניים לא קשובות במיוחד, השגריר הנחמד, המתון והלבבי עבר לטון נוזף. "הדבר היחיד שמחבר את מדינותינו יחד הוא התפיסה הדמוקרטית שלנו. זו הסיבה שאנחנו מגנים על ישראל באו"ם. אם אנחנו מאמינים שהמוסדות הדמוקרטיים נמצאים תחת לחץ ומתח, אנחנו מבטאים את זה", אמר בצורה ברורה בפודקאסט של ה-CNN. אם למישהו הרמיזה עוד איכשהו נראתה עמומה, ניידס חזר והדגיש, כאילו דיבר עם ילד קטן: "אנחנו אומרים לראש הממשלה, כמו שאני אומר לילדים שלי, תלחץ על הבלמים. תאט, תנסה להגיע להסכמה, לאחד את הצדדים".
המסר לא יכול להיות נהיר יותר, ואם בירושלים עדיין חווים קשיי קליטה אחרי השבת, ניידס גם הבהיר בפודקאסט כך: "כפי שאמרתי לראש הממשלה מאות פעמים, אנחנו לא יכולים להשקיע זמן בעבודה על הדברים שאתה רוצה לעבוד עליהם יחד, אם החצר האחורית שלך בוערת".
במונחים דיפלומטיים ומדיניים, הנזיפה הזו של ניידס היא רעידת אדמה ביחסים בין המדינות, לא פחות. ראש הממשלה נתניהו, יותר מכולם, מבין את האזהרה האמריקנית, מעבד וכבר חושב על השלכותיה. לא בכדי בכל השיחות שניהל בשבועות האחרונים עם הבכירים האמריקנים, ניסה נתניהו להרגיע אותם ש"הרפורמה תעבור בהסכמה, והיא לא תהיה כפי שהיא מוצגת כעת". אלא שאת האמריקנים המסר של נתניהו לא סיפק. הם שמעו נתניהו אחד באנגלית - אבל יריב לוין ושמחה רוטמן אחרים בעברית. הם דורשים לראות עכשיו פעולה. נמאס להם מהרטוריקה, מהדיבורים, מהמריחות.
כאן גם מגיעה הדילמה של נתניהו לשיא. אם יחזור אחורה מהרפורמה, הוא יסתבך קשות לא רק עם האיש הכי חזק בליכוד כיום - שר המשפטים יריב לוין, אלא גם עם השותפות הקואליציוניות שלו: עם סמוטריץ' ורוטמן, שמבחינתם המהפכה המשפטית היא באמת אידיאולוגית ולא עגלה שקופצים עליה בעקבות כתבי אישום, עם גולדקנופף וגפני שממש לא מתכוונים לאפשר לבג"ץ לפסול את החוקים החשובים להם - ובראשם חוק הגיוס, או בשמו הנכון יותר - חוק הפטור מגיוס. מצד שני, אם יתקדם בחקיקה – מורשתו – להרחיב את "הסכמי אברהם" עם מוטת כנפיה של ארצות הברית ולהביא את האמריקנים לשקול אופציה צבאית אמיתית נגד איראן - תעמוד בפני סכנה ממשית.
הדילמה אכזרית. זאת גם הסיבה שאם יש אדם אחד שבאמת רוצה הידברות היום, זהו בנימין נתניהו. אם היה יכול, היה דוחף את אליעד שרגא ויריב לוין במו ידיו לבית הנשיא, ומשאיר אותם שם עד שייצא עשן לבן. זאת כנראה גם הסיבה שרבים במערכת הפוליטית סבורים - וגם הנשיא עצמו סבור כך - שהחלטתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, שלא לאפשר לראש הממשלה לכל הפחות לקרוא להידברות או לדחוף את הצדדים לשם בשל הסכם ניגוד העניינים שלו, היא החלטה טהרנית, מוגזמת ומנותקת מהמציאות.
כך או כך, השגריר ניידס הבהיר את מה שכולנו ידענו: ארצות הברית לא תעמוד מנגד ותאפשר לממשלת נתניהו להתקדם לאן שבא לה, תוך שהיא לוקחת את האמריקנים כמובנים מאליהם, ועוד לא אמרנו מילה על החלטת הקבינט להכשיר מאחזים בלתי חוקיים ולקדם בניית אלפי יחידות דיור בהתנחלויות. לאמריקנים נמאס להיות העציצים במשרד של יריב לוין - ומי שיהיה אחראי, עם או בלי איסור מהיועמ"שית, הוא מי שמינה אותו - ראש הממשלה.