בהתנהלות בין שני ממשלים כל כך שונים, יש יתרון גדול לכך שהשחקנים הראשיים, נתניהו וביידן, מכירים היטב אחד את השני. נתניהו נמצא הרבה שנים בבמה הציבורית הבכירה ביותר, ופעל מול סוגים שונים של ממשלים אמריקנים. הנשיא ביידן ובכירי הממשל הדמוקרטי מכירים את נתניהו מעל ל-40 שנה ודרך פוזיציות שונות. ההיכרות המעמיקה הזו מובילה לכך שגם בנקודת הזמן הזאת כל אחד יודע ומכיר מי עומד מולו. לכן, בממשל ביידן החליטו שבסיבוב הזה עם נתניהו הם לא מקשיבים יותר לכל הסיפורים על הקואליציה המורכבת והצרכים הפוליטיים שמחייבים אותו להתגמש. הם הבהירו כבר מהרגע הראשון - יש רק בן אדם אחד שהוא הכתובת, רק אחד שלפי מעשיו נשפוט את ישראל וזה ראש הממשלה נתניהו.

גם נתניהו עצמו מבין היטב את גבולות הגזרה ויודע בדיוק מה מטריד את האמריקנים. הוא יודע שמה שחשוב להם זה שיישמר השקט באזור, העניינים הפנימיים של ישראל זה הדבר האחרון שהממשל האמריקני רוצה להתערב בו. לכן, כשנתניהו ישב מול היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית, ג'ק סאליבן, שהביע עניין בכל מה שקורה בישראל, הוא מבין שהדבר הנכון לעשות זה להבהיר שישראל שותפה לערכים הדמוקרטיים ולצורך בהסכמות רחבות. מצד שני, גם אם הממשל האמריקני רוצה להשפיע, הם יודעים שבסוף הכתובת שלהם היא נתניהו. הם ידעו להבהיר לו שאם הוא רוצה להשיג התקדמות מדינית באזור, ואולי לדרוך על אדמת סעודיה בביקור רשמי, הוא יהיה חייב לשמור עם ארצות הברית על קשר טוב. הדרך להתחממות עם סעודיה עוברת, קודם כל, בבית הלבן.

רה
האמריקנים רוצים שקט, ולא ימהרו להתערב בנושאים פנימיים בישראל (פגישת נתניהו-סאליבן)|צילום: Israeli Government Press Office (GPO) / Handout/Anadolu Agency via Getty Images
רה
באנגלית הסכמות רחבות, בעברית - רטוריקה מתריסה (פגישת נתניהו-סאליבן, ארכיון)|צילום: Israeli Government Press Office (GPO) / Handout/Anadolu Agency via Getty Images

ועדיין, יש את נתניהו באנגלית ויש את נתניהו בעברית. נתניהו באנגלית זה אותו נתניהו שיודע לדבר על הערכים הדמוקרטיים, להפליא בטיעונים על בית המשפט העליון האמריקני ועל ההבדלים בין שם לכאן בישראל. ויש גם את נתניהו בעברית: זה שבשום שלב, מאז שהכריז יריב לוין על המהפכה המשפטית, לא עשה מאמץ לבלום אותה או להרגיע את המתנגדים לה - להיפך. בכל הזדמנות שנקרתה בפניו הוא הבהיר שהתוכנית תעבור. זאת, לעומת הברקסים שידע לתת בנושאים אחרים: ראינו מה קרה כשנתניהו רוצה לוודא שלא תהיה פגיעה בסטטוס-קוו בשבת ואיך כפה על השר מיקי זוהר סיבוב פרסה מהירה. ראינו גם איך הוא שומר על שרשרת הפיקוד במערכת הביטחון ולהעמיד את סמוטריץ' במקומו. הבלם הזה לא הופעל ולו פעם אחת בעניין הרפורמות אותן מקדם השר יריב לוין. זה לא קרה גם כשהגיע אליו נגיד בנק ישראל עם האזהרה על ההשלכות הכלכליות של המהפכה המשפטית. בנושא הזה, נתניהו בטוח שבסוף זה הכול עניין של הסברה.

כדאי לשים לב גם לרון דרמר, שהפך לדמות המשמעותית ביותר בלשכת נתניהו מאז הוקמה הממשלה. בבית הלבן יודעים שאם מדברים עם דרמר - אז מדברים עם נתניהו, ולהיפך. דרמר הוא זה שבמשך שנים בונה את הקונספציה לפיה הגורמים הרלוונטיים בארצות הברית הם לא הדמוקרטים ולא הקהילה היהודית, אלא האוונגליסטים והמפלגה הרפובליקנית. זאת גם המדיניות בפועל כעת: מושכים זמן עד הבחירות הבאות, בהן אולי יתרחש המהפך המיוחל ויעלה ממשל רפובליקני שיראה את הדברים אחרת. מבחינת נתניהו ודרמר, מי שקובע בארצות הברית אלו האוונגליסטים ופחות היהודים, יותר המפלגה הרפובליקנית ופחות המפלגה הדמוקרטית. זו קבוצת ההתייחסות.

אריה דרעי ובנימין נתניהו בישיבת ממשלה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
כשהוא רוצה, נתניהו יודע להציב בלמים (ארכיון)|צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הפגנה נגד המהפכה המשפטית, תל אביב
האמריקנים רגועים, אבל מי ירגיע את הישראלים? (ההפגנה בת"א)

בימין השמרני האמריקני המהפכה של נתניהו זוכה לתשואות רבות. צריך לזכור מי עומד מאחורי פורום קהלת, שכתב את הצעות החוק שמונחות עכשיו על שולחן ועדת החוקה של הכנסת: שני מיליארדרים אמריקנים. האחד - ג'פרי יאס, מעשירי העולם ותומך מוכר במפלגה הרפובליקנית. השני הוא גם שותפו העסקי של יאס וחולק עימו את תפיסת העולם - ארתור דנצ'יק, שמבקר הרבה בישראל.

בשונה מהרטוריקה שלו פה בארץ, נתניהו יודע מה חשוב לאמריקנים ומה ירגיע אותם בשלב הנוכחי. לכן, כדאי להקשיב לנתניהו בעברית ולא להתרשם מהשיח שלו באנגלית. נתניהו יגיד לארצות הברית מה שצריך כדי שזה יספיק להם כדי לא להתערב. מראש, המזרח התיכון לא בסדר העדיפויות של האמריקנים. הם בעיקר רוצים שקט כדי להתמודד עם הבעיות האמיתיות כמו סין, המלחמה באוקראינה והבחירות הפנימיות, לצד סקנדל המסמכים הנוכחי של הנשיא ביידן. אם הוא באמת יצליח לשמור על השקט, בטח בתקופת הרמדאן, ויצליח להרגיע גם את ירדן בעקבות הביקור השבוע, האמריקנים לא ימהרו להתערב במדיניות הפנימית של ישראל.

נתניהו בעברית אפילו לא טורח להרגיע, הוא בכל הזדמנות מדגיש שהמהפכה המשפטית תצא לדרך. הוא לא מונע מהצעות החוק הפרטיות לעלות, הדיונים בוועדת החוקה תחומים בלוח זמנים ברור שמבקש לאשר את התוכנית בקריאה ראשונה עד סוף חודש פברואר, הוא ממשיך עם המסרים הבוטים כלפי היועצת המשפטית לממשלה ודאג להבליט את ההתייצבות מאחורי דרעי. באנגלית הוא מדבר על "הסכמה רחבה", אבל בעברית - עושה הכול כדי להרחיק הסכמה כזאת.