העוצמה הישראלית מורכבת משני נדבכים: הכוח הצבאי הביטחוני הכולל של ישראל והתבונה המדינית. הצירוף של שניהם יוצר עוצמה אסטרטגית, ובהיעדרה של תבונה לעיתים אנו עדים לחולשה. ההסכם המתגבש בין ישראל לבין לבנון הינו ביטוי מובהק של תבונה הנשענת על ההרתעה הצבאית הישראלית. זו, כידוע, מבוססת על עוצמתו של צה"ל. במילים פשוטות, עוצמתו של צה"ל היא זו שמרתיעה את חיזבאללה, שלוחתה של איראן, שמציבה בראש מעייניה את חיסול ישראל.

ארגון חיזבאללה הוא ארגון לבנוני שיעי שמייצג את השאיפות האיראניות ובונה את כוחו במטרה לפגוע, ביום מן הימים, פגיעה קשה בישראל - בעורף, בתשתיות ובכלכלה הישראלית, זאת לצד יכולות פגיעה צבאיות. חיזבאללה עד כה, בעשור האחרון, פיתח עוצמה משולבת של 150 אלף רקטות, עשרות רבות של טילים מדויקים, יחידות מובחרות ושליטה טריטוריאלית מלאה בכל המרחב שבין ביירות לגבול של ישראל עם לבנון.

מאז מלחמת לבנון השנייה הארגון מורתע מהפעלת כוחו, אבל משקיע משאבים גדולים, במימון מלא של איראן, לבניית יכולות חסרות תקדים של אלימות וטרור כלפי ישראל. הארגון מחפש כל העת עילה שתאפשר לו לפעול נגד ישראל, כביכול כ"מגן לבנון". זה המקרה הנוכחי. חיזבאללה מאיים לפגוע בישראל אם לא תחתום על הסכם עם לבנון, ובה בעת מורתע מעוצמת הפגיעה של צה"ל. לכן, הוא נראה כמוצא שלל רב בדמות ההסכם המתגבש כדי שיוכל להציג עצמו כריבון, למעשה, של לבנון.

תומכי חיזבאללה בלבנון (צילום: Francesca Volpi/Getty Images)
חיזבאללה מורתע - ומוצא שלל רב בהסכם, ארכיון|צילום: Francesca Volpi/Getty Images

ההסכם כפי שהולך ונסגר, ואולי ייחתם בקרוב, שולל בעצם מחיזבאללה את העילה, מאפשר חזות של חתימת הסכם נוסף בין ישראל למדינה ערבית נוספת, אך אין מדובר בהסכם מדיני. לבנון, בגלל חולשתה, אינה יכולה להכיר בישראל או לחתום עימה על הסכם שלום. ההסכם ידחה לזמן ארוך עימות חריף ומיותר בעת הנוכחית בין ישראל לחיזבאללה, ואולי אף מעבר לכך, ככל שאיראן תרצה לסייע לארגון כשיותקף בהיקפים חסרי תקדים על ידי ישראל. ההסכם מאפשר ניצול מלא של עתודות הגז, שהם בבחינת נס כלכלי במיוחד בזמן הזה של משבר אנרגיה עולמי ומצוקה כלכלית. דווקא ישראל נהנית מעתודות גז טבעי שמאפשרות לה לייצא אותו לבעלות בריתה הערביות ואולי בעתיד גם לאירופה, שמשתוקקת לו מאוד.

נכון הוא שאסדת כריש נמצאת בתחום הריבוני של ישראל והפעלתה אינה זקוקה להסכם כזה או אחר, אך עימות יגרום לשיבושים רחבים במדינה.

לוותר על הסכמה חשובה עם לבנון זו איוולת

עולות טענות שונות לגבי ההסכם מצד מתנגדיו, שעל פניו נראות מופרכות:

שקר - ישראל תאפשר לחיזבאללה לממן את התעצמותו באמצעות שדה הגז. האמת - טרם התגלה שדה גז. הפקת גז ממנו הינה עניין לטווחי זמן ארוכים ומי שיהנה מזה תהיה הרפובליקה של לבנון, שאזרחיה הולכים ושוקעים במצולות של מצוקה כלכלית שלא תתואר. במונחים פלסטיים: אין חשמל, המקררים ריקים בתי המרקחת לא מתפקדים, הבנקים סגורים. אין לישראל עניין בפשיטת רגל כלכלית כזאת של שכנתה מצפון, שרק תאפשר לחיזבאללה להשתלט יותר.

שקר - ישראל נכנעת ללחץ ולאיומים של חיזבאללה. האמת - ישראל, בתיווך אמריקני נדיב שמתבצע בכישרון רב, מכוננת הסדרה הסכמית שתאפשר להמשיך את היציבות הביטחונית והכלכלית בישראל ולהרחיב את הפקת הגז, תוך שהיא נותנת סיכוי כלשהו למדינת לבנון כדי שיום יבוא ואולי תשתחרר מעולה של חיזבאללה ותהפוך לשכנה נוספת שתחתום על הסדרת היחסים עם ישראל.

צה
ההסדר מרחיק עימות חריף ומיותר בצפון, הגבול עם לבנון|צילום: באסל עווידאת, פלאש/90

שקר - ישראל מוותרת על ריבונותה. האמת - אין מדובר בהסכם מדיני אלא בהסכמה דה-פקטו למצב הביטחוני הנוח ששורר בכל הקשור להרתעת חיזבאללה מפעולה נגד ישראל. התוויית הגבול הבין-לאומי שאינו מוכר עדיין על ידי לבנון תהיה אפשרית רק כשחיזבאללה יסולק מלבנון ולבנון תהיה עצמאית לקבוע את גורלה ללא לחצים של איראן וחיזבאללה.

מעבר לכך, צריך לציין שישראל ניצבת מול מגוון של אתגרים ביטחוניים, ובראשם האיום האיראני ההולך ומתעצם. במקרה של איראן, ככל הנראה לחץ ישראלי על נשיא ארצות הברית שכנע אותו לבטל את ההסכם, גרוע ככל שיהיה, עם איראן. בתקופת ההסכם איראן עצרה את מאמציה לבנות עוצמה צבאית גרעינית. מאז ביטול ההסכם, שהתרחש כנראה בלחץ ישראל, איראן מתקדמת למעמד של מדינה סף-גרעינית שבידיה אפשרות להחליט אם תהפוך למדינה עם יכולת צבאית גרעינית לצד יכולות פגיעה בליסטיות מגוונות כגון מל"טים מסוגים שונים כולל חמושים, טילים, רקטות והתבססות במדינות כושלות. זה האתגר האמיתי אליו יש להתגונן, והוא כרוך בראש ובראשונה ביכולת של צה"ל להתעצמם בסדרי גודל וביכולת של ישראל להגיע לתיאום אסטרטגי עם ארצות הברית. שני המרכיבים האלה הם הערובה היחידה להתמודדות עתידית עם איראן. האם בגלל רטוריקה פוליטית זולה יש לוותר על הסכמה כל כך חשובה? זו איוולת ממעלה ראשונה אם כך היה קורה!

לא חסרות דוגמאות לתבונה מדינית שהתחברה לעוצמה צבאית, כמו מלחמת יום כיפור שהובילה לשלום עם מצרים. האם ניתן להעלות על הדעת את הביטחון הלאומי של ישראל ללא היחסים המיוחדים שהתפתחו בינה לבין מדינות ערב? התשובה היא לא! המפה האסטרטגית המדינית של המזרח התיכון תורמת באופן דרמטי לעוצמתה של ישראל, לצד כוחה הצבאי והברית החזקה עם ארצות הברית ומדינות חשובות אחרות בעולם.

פגישת לפיד נתניהו (צילום: עמוס בן גרשום, לע
לא ייתכן שמחלוקת פוליטית תסכל הסכם חשוב עם לבנון|צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

עלתה טענה פוליטית שממשלה עתידית בראשות נתניהו תבטל את ההסכם "הגרוע", שהינו בעצם מצוין. זו טענת כזב מובהקת כיוון שלא יעלה על הדעת שממשלה כלשהי בישראל תבטל הסכם בין ישראל ללבנון או כל מדינה ערבית אחרת, בתיווך ארצות הברית. זו הרפתקנות מטורפת שתתרחש בסבירות נמוכה, רק כשהשיגעון ישתלט עלינו. ניתן להניח שזה לא יקרה.

מדוע עכשיו? איני בקיא בשיקולים פוליטיים אך נדמה לי שהשיקולים כאן הם ענייניים. בראש ובראשונה, כהונתו של נשיא לבנון, הגנרל מישל עאון תסתיים ב-31 באוקטובר. בלבנון אי אפשר לדעת מי ואם בכלל ייבחר כנשיא לבנון. לפיכך, מדובר בצורך חיוני דחוף. מעבר לכך, עדיף להפעיל את אסדת הגז ולהמשיך את שגשוגה של ישראל ללא מלחמות מיותרות. במבט לאחור, ניתן להמליץ שישראל לא תצא למלחמות ברירה שהופכות למערכות שולל אלא למלחמות אין ברירה בלבד שנשענות על הסכמה רחבה מצד הציבור הישראלי. לדוגמה, מבצע "חומת מגן" מול מבצע שלום הגליל שהסתבך.

לסיום, ניתן לומר שחתימת ההסכם בין ישראל לבין לבנון, שאינה אלא הסדרה הסכמית כלכלית בעיקרה, היא צו השעה וצורך אסטרטגי חיוני לביטחון הלאומי של ישראל. אי חתימה על ההסכם, בעיקר מסיבות פוליטיות, הינה עוול למדינה ולאזרחיה!

>>> אלוף (במיל') עמוס גלעד משמש כראש המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן, לשעבר דובר צה"ל, כיהן כראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון, כראש חטיבת המחקר באמ"ן ומתאם פעולות הממשלה בשטחים