ביטחון המדינה – בהתפוררות ממארת. הרמטכ״ל הנבחר, אלוף הרצי הלוי, קיבל ירושה קשה מאוד מארבעת הרמטכ"לים שקדמו לו בתפקיד. ללא שידוד מערכות בסדר הקדימות של הצבא וללא קביעת נושאים שאדון בהם להלן בסדר לאומי וביטחוני ממדרגה ראשונה – לא נשרוד פה, כי לא תהיה אפשרות לתקן את המצב אחרי מלחמה רב־זירתית.
בכל הנושאים שיפורטו להלן אנו על סף נקודת האל־חזור. המצב בצבא כפי שהוא כיום יביא את ישראל לאסון לאומי קשה מאוד במלחמה הבאה. הרמטכ״ל החדש חייב להיפרד מאסכולת קודמיו, שאולי רעיונותיהם היו מצוינים, אבל הצבא בפיקודם הידרדר למצב שאינו יכול לבצע אותם רעיונות.
הפיקוד הבכיר של צה"ל לא עסק ביסודות ההצלחה, בניהול ובתרבות ארגונית תקינה ולא בנה צבא איכותי בעל סטנדרטים גבוהים, צבא ממושמע, כזה המפיק לקחים ועושה תחקירים אמינים כארגון לומד, כשהכול מלוּוה בערכים, בנורמות, באמת וביושרה. משום כך, פיקוד זה אינו יכול לקדם עוד את רעיונותיו. הצבא מצטייד בטכנולוגיות חדשות שעלותן מיליארדי דולרים, בעטייה של התנהלותו הכושלת של צה"ל: חוסר אימונים, אי־הטמעת השימוש באמצעים, חוסר בכוח אדם מקצועי שיטפל ויתחזק אמצעים אלו – הובאו אמצעים אלו לידי אובדן כשירות, והמיצוי המיטבי של אותן טכנולוגיות לא בא לידי ביטוי באימונים.
מה גודל המחדל
ראשי המפקדים הבכירים בשנים האחרונות ריחפו בעננים, ורגליהם לא נגעו בקרקע המציאות. הם בנו לעצמם ארמון קרח שהוא מציאות מדומה שנמס מאש הטילים והרקטות על העורף הישראלי. יש היום למדינת ישראל צבא לביטחון שוטף, ואין לה צבא למלחמה הרב־זירתית הבאה מול האיום הקונבנציונלי של איראן וגרורותיה. מדי יום ביומו הן ישגרו לעבר העורף הישראלי יותר מ־3,000 טילים ורקטות ומאות כַּטבָּ״מים (כלי טיס בלתי מאויש), ויגרמו ל־150 אתרי הרס, נוסף על עשרות אלפי מחבלים שיילחמו בגבולות ישראל: ביהודה ובשומרון ובתוך ישראל עצמה. זהו מצב שמעולם לא היינו בו.
אם לא ישנה הרמטכ״ל החדש את דפוס הפעולה של קודמיו מקצה לקצה, יפסיק לרחף במציאות מדומה ויתחיל לטפל טיפול יסודי ביחידות הלוחמות ובכשירותן, בלוגיסטיקה ובאחזקה, לרבות טיפול מקצה לקצה בתרבות הארגונית הקלוקלת – הרי יהיה לו הכבוד להצטרף לכישלון קודמיו.
אלה הנושאים שבהם הרמטכ״ל החדש צריך לעסוק בעדיפות ראשונה ולקדמם בדחיפות:
- אי־תפקוד הלוגיסטיקה והאחזקה. הן לא יתפקדו באופן מוחלט במלחמה הרב־זירתית הבאה, דבר שיעמיד את הצבא מלכת בתוך יום־יומיים לכל היותר. בשנים האחרונות נאגרו בצבא אלפי משאיות "ריאו" ישנות בנות 60 שאינן כשירות להוביל אפסניה צבאית במלחמה. הצבא בחר בהפרטה ופנה לחברות אזרחיות, והן שצריכות להוביל טנקים ונגמ״שים, ציוד מכני הנדסי, דלק, תחמושת, מזון, ציוד, חלפים, מים, מכלולים להחלפה, מוסכּים לתיקון נקרים (פנצ׳רים), רכבים ולהפעלתם במלחמה ועוד. לחברות אלה חסרות משאיות וציוד נוסף; חסרים להן אלפי נהגי אוטובוסים, משאיות ומובילי טנקים, והמעט הקיים הם נהגים ועובדים ערבים המועסקים בחברות. למלחמה הבאה הם לא יתייצבו כפי שלא התייצבו למבצע "שומר החומות", כי חבריהם לא ייתנו להם. חוסר אחריות של הדרג הביטחוני ניכרת ברמה הגבוהה ביותר. דרג זה מיטיב להכיר את המצב החמור הזה ובוחר לעמוד מנגד ולא לנקוף אצבע כדי להוציא את העגלה מהבוץ. כמו שנאמר: "אחריי המבול".
- הקמת משמר לאומי. המהומות שיפרצו במלחמה הבאה יכללו גם ערבים קיצוניים ובדואים. מספרם יעלה בעשרות מונים על מה שהתרחש במבצע ״שומר החומות״, ויש סכנה של ממש לאוכלוסייה ולרכוש. כיום יש בידי הפורעים נשק ותחמושת שלרוב שנגנבו מבסיסי הצבא או הוברחו בגבולות. למשטרה ולמג״ב אין יכולת להתמודד לבדם עם המצב, לכן יש לחזק את המשמר הלאומי שהוקם. תפקידם יהיה לשמור ברחובות על בתי האזרחים, על הרכוש ועל התנועה בצירים.
- טיפול בהגנה מרחבית ביישובי הגבול. אין מי שיגן על יישובי הצפון מול אלפי הרקטות ופגזי המרגמה שייפלו בשטחם ובתוך היישובים מדי יום. בו־זמנית חיזבאללה עלול לנסות לחצות את הגבול במספרים גדולים. הצבא לא ערוך לכך, לכן את יישובי הצפון צריכים להכין כדי להגן על עצמם.
- הכנת החזית האזרחית למלחמה. יש להנגיש את האיום על העורף לציבור ולהכין את החזית האזרחית (העורף) למלחמה. העורף יהפוך לזירה המרכזית במלחמה הרב־זירתית הבאה, ברם הצבא מתייחס אליו כסרח עודף. העורף, שיש בו כ־10 מיליון תושבים, לא הוכן למלחמה החמורה ביותר שתהיה מאז מלחמת העצמאות.
כדי להגן על העורף במלחמה הבאה, יש להצטייד באמצעי לחימה חדשים: טָקָ״ק (טילי קרקע־קרקע), מערכת לייזר נגד רקטות, נגד נ״מ, נגד כטב״מים ועוד. אלה יהיו סיוע משלים למטוסים נגד כטב״מים, טילים ורקטות.
הגיע הזמן שנבין שבמלחמה הרב־זירתית הבאה אין לחיל האוויר יכולת לעמוד מול האיום הקונבציונלי של איראן וגרורותיה לבדו. אף על פי כן, תקציב הרכש הולך כמעט כולו לרכישת מטוסים, וכמעט שאין רכישת אמצעי לחימה שמניתי לעיל לצבא היבשה. איבדנו את היכולת של לחימה רב־זרועית, והפכנו לצבא חד־ממדי של חיל אוויר מבלי יכולת לתת תשובה לאיום הקיומי הקונבנציונלי במלחמה הבאה עקב קיבעון מחשבתי וקיפאון בתפיסה של הדרג הביטחוני הבכיר. - חיזוק צבא היבשה. יש צורך מיידי לחזק את צבא היבשה, להוציאו מניווּנו ולשקם את הלחימה הבין־זרועית. בשנים האחרונות קוצץ צבא היבשה מתחת לקו האדום, ואין ביכולתו לתת מענה במלחמה רב־זירתית מול חמש זירות בו־בזמן: לבנון, סוריה, עזה, התפרצות ביהודה ושומרון והתפרצות מהומות בעורף הישראלי.
נוסף על כך, צבא היבשה קטן מלהכיל את משימותיו במלחמה, הרי מערך המילואים אינו כשיר למלחמה, ויכולת הצבא כעת היא להתמודד בקושי עם זירה וחצי ולא עם חמש זירות כפי שיהיה במלחמה הבאה, מלוּוה בשיגור אלפי טילים ורקטות מדי יום.
לא זו אף זו, דרוש טיפול יסודי בתחום כוח האדם בצבא הקבע ושינוי המודל הצעיר שהוכנס בימיו של הרמטכ״ל גדי איזנקוט, שעשה עד עכשיו נזק בלתי־ישוער לאיכותו של מערך הקבע בצה״ל. לראיה, רוב הקצינים והנגדים הטובים מצביעים ברגליים ואינם מוכנים לחתום על שירות קבע ארוך אלא נוטשים את הצבא, ואת מקומותיהם תופסים הבינוניים ומטה.
יתר על כן, יש לטפל טיפול יסודי בתרבות הארגונית, הניהולית והפיקודית הקלוקלת של צה״ל מפני שעל יסודותיה המתפוררים אי־אפשר לבנות צבא מנצח. במה דברים אמורים? – חוסר משמעת, אי־וידוא פקודות, חוסר בקרה ומעקב, אי־טיפול ותיקון ביקורות, אי־הפקת לקחים ויישומם, תחקירים לא אמינים, עיגול פינות, טיוח ואי־אמירת אמת, חוסר רציפות והמשכיות בבניית הכוח: כל מפקד חדש ממציא את הגלגל מחדש, אי־ציות לנהלים, אי־ביצוע שִגרת יחידה תקינה, סטנדרטים ירודים ללא תבחינים (קריטריונים) ברורים ועוד.
הפערים שבהם נתון הצבא ואי־מוכנותו למלחמה הרב־זירתית זועקים לשמיים, אך הדרג הביטחוני ממשיך להתעלם, בבחינת הכלבים נובחים והשיירה עוברת. לולא היה מדובר בקיומה ובביטחונה של מדינת ישראל ואזרחיה, היה אפשר לעמוד מנגד, אך מחמת הקיפאון והקיבעון וחוסר המעש של הדרג הביטחוני, האסון הוא רק שאלה של זמן. משימתו הכמעט בלתי־אפשרית של הרמטכ״ל החדש היא לסובב את ההגה של ה"טיטניק" ולמנוע את התנגשותה בקרחון.
>>> אלוף במיל' יצחק בריק שימש כמפקד המכללות הצבאיות ונציב קבילות החיילים בצה"ל. חבר ב'פרויקט הניצחון הישראלי', בעל עיטור העוז ממלחמת יום כיפור