שר הביטחון בני גנץ היטיב להגדיר את מבצע "עלות השחר" במיקוד לתכלית שימור חופש הפעולה של צה"ל בכלל הזירות. זו תכלית מופשטת שמידת השגתה קשה להערכה מידית. האיום שהציב ארגון הג'יהאד ביקש להציב להנהגה הישראלית משוואת הרתעה חדשה שתגביל ותרסן את חופש הפעולה של צה"ל בפעילותו ההתקפית בכלל הזירות, בדגש על פעילותו בעומק המרחב הפלסטיני ביהודה ושומרון.
את משוואת ההרתעה שהשיגו ארגוני חיזבאללה וחמאס בזירות לבנון ועזה - באמצעות איום בירי רקטות ונ"ט לעורף מדינת ישראל, בתגובה לכל פעולה ישראלית התקפית בשטחם ותוך איום להסלמה עד כדי התדרדרות למלחמה - ביקשה הנהגת ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני להרחיב גם לפעילותו ההתקפית של צה"ל בזירת יהודה ושומרון. לאיום הזה משמעות אסטרטגית שעל פי טבעה חורגת מעבר לממדים הטקטיים. את האיום הזה, שחתר לחיבור בין פעילות צה"ל ביהודה ושומרון, לבין תגובת טרור מרצועת עזה, ביקש הדרג המדיני להסיר ולבטל.
בממד הטקטי-הפיזי, האיום שהציב ארגון הגא"פ מוקד נגד יישובי עוטף עזה באיום בירי טילי נ"ט על כלי רכב בצירי התנועה או על הרכבת בקו שדרות. מבחינה פיזית, פעולת צה"ל המוצלחת לחיסול שני מפקדי החטיבות של הגא"פ, בתוספת כלל הישגי צה"ל בתקיפת המטרות ובהישגי הגנת כיפת ברזל, לא סיכלה סופית את איום חוליות הנ"ט נגד המרחב הישראלי. בידי הגא"פ ברצועת עזה נותרו כמובן משגרי נ"ט וחוליות שיגור כשירות. מה שצה"ל הצליח אם כך להשיג במהלך הלחימה, אינו מסתכם בהישג הפיזי המרשים בדיוקו, כמו בהישג התודעתי שסודק, ואפילו מרסק את משוואת ההרתעה החדשה שביקש הגא"פ לקבע.
לשם ההשוואה, בבוקר 9 יוני 1967, כשעלו כוחות צה"ל לרמת הגולן, ההישג המידי בכיבוש הרכס השולט, בממשותו הפיזית, הוא שביטא את ההישג להרחקת איום התותחים הסורים משליטתם בתצפית ואש על יישובי עמק החולה. מבצע "עלות השחר", בבסיס הגיונו המערכתי, לא כוון להישג מהסוג הזה. לשבחם של הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום ראוי לציין שתכליתו הייחודית של המבצע הייתה בהירה להם מראשית המבצע וניתבה את צורת הפעולה עד לבחירה הנכונה בנקודת היציאה מסבב הלחימה. בהירות זו הביאה גם להשלמת המבצע במשך זמן קצר. המשימה המתמדת להגנת היישובים, בדגש על נחל עוז וכרם שלום, הייתה מונחת כמובן בבסיס תכנון המבצע, אולם עיקר הפעילות להשגתה לא מומש באופן הפיזי הישיר. זו תמצית האתגר המערכתי ליצירת הזיקה במבצעים מסוג זה, בין תכלית מופשטת לבין הישג טקטי מוחשי ומעשי.
לעבריינים שמתמודדים מידי יום במאבקי שליטה של ארגוני פשיעה, קל להסביר את היגיון הפעולה הישראלי כפי שהובא לביטוי במבצע "עלות השחר". הדינמיקה המתרחשת במשחק האימה המכונה "משחק צ'יקן" מדמה היטב את דפוס קבלת ההחלטות במצבי מאבק אליו נקלעת הנהגת מדינה רציונלית למול איומי ארגוני טרור. במשחק הצ'יקן שני נהגים נוסעים במהירות אחד מול השני, ומתקרבים לנקודה בדרך המתכנסת למעבר מכונית אחת. על מנת למנוע התנגשות, אחד מהנהגים חייב לרדת לשוליים. אף אחד מהנהגים לא רוצה התנגשות ובכל זאת זה שיורד לשוליים נחשב למפסיד במשחק. האיום שהציבה הנהגת הגא"פ למול מדינת ישראל נבע ככל הנראה מההנחה שההנהגה הישראלית, בשאיפתה להימנע מהסלמה ומסבב לחימה, היא זו שתרד לשוליים. על פי משל משחק הצ'יקן, ברגע המבחן, בעצם היוזמה ההתקפית הישראלית ההנהגה הישראלית במקום לרדת לשוליים, בחרה להתנגש עם המכונית ממול תוך הסתמכות על עליונות "המכונית הישראלית" למול "המכונית הגא"פית". ההישג הישראלי טמון קודם כל בגילוי המוכנות להתנגשות, בתוך כך לפגוע בנהג המכונית הנגדית ומיד לאחר מכן לשלוט בהבאת העימות לידי סיום.
אילו היה נמנע סבב הלחימה מתוך תיווך מצרי או קטארי, הייתה בכך מידה לא מבוטלת של השפלה לישראל, שהייתה נקלעת בהתנהלותה השתדלנית להשגת השקט, בחזרה לדימוי היהודי כבן חסות. הסתייעות בתיווך המצרי לסיום פרק זה של ההתנגשות, מתוך הפעלת כוח וביטוי עליונות מבצעית ומודיעינית, זה סיפור אחר - המפגין עוצמה וריבונות. בהיבטים אלה, מתייחד סבב הלחימה האחרון בהקשר שונה מסבבים קודמים, ובכך פותח אופק ליצירת פוטנציאל אסטרטגי חדש, לא רק ברצועת עזה.
>>> אלוף במיל' גרשון הכהן הוא מפקד הגייס המטכ"לי לשעבר, חבר תנועת הביטחוניסטים