"שנת הלימודים נפתחת, הוסר איום השביתה" - כותרות אלו יום לפני פתיחת שנת הלימודים שחררו אנחות רווחה, אך בצידן גם הבעות ייאוש נוכח בעיות היסוד הרבות שנותרו במערכת החינוך שלנו. מנקודת מבטי, אני מבקש להצביע גם על הזדמנויות ועל תקווה לקראת השנה החדשה. ארבע השנים האחרונות בהן אני מוביל את מטח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, אופיינו בהִתְאַבְכות של שתי מגמות, אשר הבליטו מאוד את הפוטנציאל של מערכת החינוך הישראלית, על חולשותיה ועל ההזדמנויות הגלומות בה שבהן אתמקד.

המגמה הראשונה היא הפוליטית שלטונית - בארבע השנים האחרונות הוכרזו חמש מערכות בחירות ושמונה בכירים הובילו את משרד החינוך כשרים וכמנכ"לים. הם מנסים ליישם אג'נדות שונות ומתמודדים עם שבריריות תקציבית, ועם פערי מוכנות ריטואליים לקראת האחד בספטמבר.

המגמה השנייה היא הקורונה – המגפה, על גליה השונים, גרמה לטלטלה עמוקה בעולם ההרגלים בכלל ובמערכת החינוך בפרט. לראשונה, וכתופעה עולמית גורפת, נסגרו מבני בתי הספר לתקופות ממושכות ובכך חשפו את התלות הגבוהה במוסדות אלה, אך גם את הפוטנציאל הגלום בטכנולוגיה המאפשרת חינוך ולמידה, היה ויהיה בה שימוש מושכל (ואין הכוונה למורה מול כיתה בזום).

דרוש 'חינוך רלוונטי'

שנים אחרונות אלה הדגישו גם את בעיות היסוד הכבדות במערכת החינוך כגון: מיקומו של החינוך בסדר העדיפויות של החברה הישראלית, טשטוש היעדים הפדגוגיים חינוכיים, מעמד המורים, גודל ומספר הכיתות, התשתיות, הפערים וכו', כשכמעט מובן מאליו שהפתרונות המהותיים מחייבים יציבות ורציפות פוליטית שלטונית כבסיס לאסטרטגיה הנדרשת.

מנקודת המבט שלי כיום, לא אציע פתרון כולל לאתגרים סבוכים אלה, אך כן אציע לא להתייאש ולנסות ולהתמקד, חרף ההקשר הנוכחי, בכמה הזדמנויות שהן פוטנציאל לקידומו של 'חינוך רלוונטי' בעידן זה. כדי ליצור תנאים ל'חינוך הרלוונטי' (מושג טעון הדורש דיון מעמיק) יש לשלב בין "מה" מלמדים ולומדים, לבין 'איך' מלמדים ולומדים וזאת תוך שאיפה למימוש היעדים החינוכיים הבאים:

"המורה המנחה" ו'הלומד העצמאי' – מיומנויות התלמיד והבוגר בעידן זה מחייבות את המורה לגלם בתפקידו לא רק כזה המעביר ידע, אלא גם מי שמכוון ומנחה את התלמיד הן לספוג ידע מהמורה והן ללמוד באופן עצמאי או בחברה, תוך התמודדות עם אתגרי האוריינות בכלל והדיגיטלית בפרט. כבר היום, מורים בבתי ספר יסודיים בישראל מלמדים לימודי קוד שפותחו במטח. פעמים רבות הילדים הצעירים משיגים את המורים שלהם בידע, והמורים הטובים מבינים שתפקידם הוא לא להפגין יתרון בידע אלא להנחות את התלמידים כיצד ללמוד לבד ולשתף פעולה במסגרת קבוצה. גם השינוי המסתמן בתיכון בלימודי חברה ורוח יכול לדרבן מורים ותלמידים לפעול לאור ערכים אלה בעיקר בעבודות החקר שיחליפו את מבחני הבגרות החיצוניים.

'פרסונליזציה' ומענה לשונות – הצפיפות בכיתות והמחסור במורים מעצימים את האתגר הידוע בו יש צורך להתאים את הלמידה לא רק לממוצע בכיתה אלא להתחשב דווקא בהטרוגניות המובנית בה. אך כאן לטכנולוגיה יכול להיות תפקיד מרכזי. לדוגמה, סביבות הלמידה היברידיות חדשות שמאפשרות ללומד ללמוד באופן עצמאי ולמורה ללמד במגוון שיטות, תוך שהוא נע בין עזרים מסורתיים כגון ספר הלימוד, לבין הסביבה הדיגיטלית המספקת חוויה מסוג חדש, כוללת משחוק ומשוב מידי ואף מספקת למורה נתונים אודות מצב הפרטים והכיתה כולה. סביבה זו מאפשרת למורה המיומן להתמקד באופן אישי בקבוצה קטנה של תלמידים ולקדם אותם, בעוד שהאחרים לומדים בקבוצות או לבד.

מרחבי למידה גמישים בזמן ובמרחב', 'בחירה ולמידה חברתית' – הסדירויות המסורתיות שמספק בית הספר מתבססות בדרך כלל על לימוד בין ארבעה קירות מסוימים, משכי שיעור של כ-50 דק' המתפרשים מהבוקר ועד הצהריים המאוחרים. לסדירויות אלה חשיבות מסוימת אולם ברורות גם מגבלותיהן. גם כאן, הטכנולוגיה יכולה לפרוץ את גבולות בית הספר ולאפשר שכבה וירטואלית משלימה. דמיינו שבקרוב יוכלו תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים לבחור כמה מקצועות, בין אם מסורתיים או חדשים (כגון סייבר, פילוסופיה, אומנות, חשיבה חישובית) וללמוד אותם באמצעות מערכת למידה וירטואלית עם תלמידים ועם מלמדים שאינם מבית ספרם. ניהול שכבה זו יתנהל באופן ארצי, אך נתוני הלמידה יתקבלו בבית הספר האורגני של התלמיד כחלק מכלל לימודיו. גישה זו תאפשר אף לצמצם את הפערים החברתיים ולקדם את השיוויוניות, ואף להקל על בעיית החוסר במורים באמצעות סטודנטים ומומחים אחרים שיוכשרו צורך כך. ללמידה מסוג זה מתווסף גם ערך חברתי הבא לידי ביטוי כבר כיום במסגרת תכניות שמופעלות עבור משרד החינוך על ידי גופים שונים.

כדי לממש את היעדים החינוכיים הללו, מוצע לעודד את הניצנים הקיימים כבר בשטח, להבין שהטכנולוגיה אינה פתרון קסם, אך בפירוש הזדמנות לקידום החינוך ולא רק תחליף חיוור או איום ללימוד המסורתי. הגשמת תפישה זו מחייבת להתמקד בשלוש תשתיות מאפשרות: פיתוח וטיפוח של סביבות ללמידה היברידית בהן הדיגיטל הוא המוביל, פיתוח מקצועי של מורים הרואה בהם 'מלמדים לומדים', המסגלים לעצמם את כישורי ההוראה החדשים, ויסודו של 'קמפוס וירטואלי' ארצי שיהווה שכבה משלימה לבתי הספר המאפשרת ללומדים בחירה אישית ולמידה הפורצת את גבולות הזמן והמרחב הקיימים.

לסיכום, לקראת פתיחת שנת הלימודים תשפ"ג, מוצע לא להתעלם מבעיות היסוד של מערכת החינוך בישראל, אך גם לא לסגל ייאוש וחוסר אונים ומתוך תקווה ומעש לפתח את הפוטנציאל החדש שמספק לנו עידן זה.

>>> אלוף (במיל') יוסי בידץ הוא מנכ"ל המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח), שימש כמפקד המכללה לביטחון לאומי וראש חטיבת המחקר באמ"ן