אפשר להישיר מבט באומץ ולומר בכאב ובקול רם וברור - תם הטקס וירד המסך על תנועת העבודה ההיסטורית והמפוארת שהייתה לי זכות גדולה להיות אחד ממנהיגיה.

אין לי ספק שאבות התנועה, מבן גוריון עבור דרך ברל כצנלסון, טבנקין, אשכול, רבין, פרס ואחרים לא היו חשים שייכות למפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי. כשהייתי צעיר ומפלגת העבודה הייתה בגדולתה, כעסתי על כך שקראו למפלגה בה הייתי חבר "סופרמרקט של דעות". כאיש צעיר הייתי משוכנע שצריך תמיד להשמיע קול אחד, אחיד וברור. כשבגרתי, הבנתי שריבוי הדעות והתפיסות היו, בין היתר, אחד ממקורות עוצמתה של התנועה הזו. לצערי, כיום היא נעדרת יכולת לדבר, לגעת ולסחוף שכבות רבות ומגוונות בחברה הישראלית.

נשיא המדינה יצחק הרצוג נותר השריד האחרון לאותה תנועת העבודה שהקימה את המדינה. מפלגת העבודה, ובעיקר זו שנבחרה אמש, איננה סופרמרקט של דעות, אלא פיצוציה שכונתית קטנה שמציעה את מרכולתה הדלה והלא-רלוונטית ללקוחותיה הנאמנים, שהולכים ונעלמים. אבדה היכולת לצמוח, להתעדכן, להתחדש ולהפוך לרשת בפריסה ארצית. מפלגת העבודה כבר אינה מפלגת שלטון - מיכאלי העמיקה את הנישתיות.

הצבעה בפריימריז של מפלגת העבודה (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
מצביעיה הנאמנים הולכים ונעלמים, הפריימריז במפלגת העבודה|צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90

מרצ כבר איננה מפלגת השמאל הישראלית ב-הא הידיעה, ומי שאיגף אותה משמאל היא הרשימה שנבחרה אמש (שלישי). התנועה דחקה החוצה את עמר בר לב ונחמן שי, שנתפסים בציבור כביטחוניסטים, כשלמרצ יש את האלוף יאיר גולן - אקטיביסט ביטחוני מנוסה וחד. הוא מסוגל להוביל את מרצ לקהלים שהיו בעבר נחלתה של מפלגת העבודה.

אל תטעו, הרשימה שנבחרה אמש מורכבת מאחלה אנשים, כמו שנאמר בלשון העם, ובחלקם אף תמכתי, אך המפלגה איננה מקום לבחירת חברים בלבד, אלא מקום בו עושים פוליטיקה, מובילים דרך ונלחמים על דעתו של הציבור. אוסיף לכך את עובדת היבחרותו של הרב גלעד קריב, ידידי המוערך (ולא בציניות), במקום השני בפריימריז והצבתו במקום השלישי ברשימה: בכך, הודיעה מפלגת העבודה קבל עם ועולם שאין לה עניין לצאת ממקום מושבה הקטן בו היא חיה ונושמת, והיא מתעקשת להישאר שריד לימים גדולים ורחוקים. הרב קריב ואבתיסאם מראענה יכלו להיות חברי כנסת מטעם מפלגת העבודה כשהיו בה 19 מנדטים ויותר, אבל לא כשהם מהווים שליש מהרשימה. לצערי הרב, תוצאות הבחירות הפנימיות מעמיקות את הסכנה שמפלגת העבודה עלולה, חס וחלילה, לא לעבור את אחוז החסימה.

מפלגת העבודה: בר-לב, קריב, מיכאלי, לזימי, שי (צילום: פלאש 90, דוברות הכנסת)
דחיקת הביטחוניסטים מגבירה את הסיכוי שהעבודה לא תעבור את אחוז החסימה|צילום: פלאש 90, דוברות הכנסת

שיהיה לכולנו ברור: בשונה מהבחירות לפני שנה, לפיד לא יקרא הפעם להצביע למפלגת העבודה ולמרצ, ובכך להציל אותן למעשה על חשבון יש עתיד. יש בי חשש אמיתי לקניבליזציה בתוך הגוש, שתתפתח ככל שהקרב בין לפיד לבין גנץ-סער ילך ויתפוס תאוצה. כל זה יהיה, בין היתר, בראש ובראשונה על חשבון מפלגת העבודה. נוסיף לכך את מבחן הנאמנות להצבעה חוזרת, שעל פי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה העבודה נמצאת במבחן זה במקום הלפני אחרון - ורק לפני רע"ם.

חשוב שיהיה שמאל בישראל, ואפילו חשוב שתהיה מפלגה כמו העבודה. עם זאת, בבקשה מרב, די לייחס את עצמך כממשיכת דרכו של רבין. בעדינות המתבקשת, זו קביעה שלא עוברת חלק בגרונות של הציבור. הנסיבות שנוצרו חיזקו בעיניי את הצורך וההכרח שהעבודה ומרצ ירוצו בבחירות הקרובות ברשימה אחת משותפת.

שיהיה ברור, אני כותב דברים אלה ממקום של כאב ולא ממקום של התרסה. הייתי שם, ואני ממש זוכר איך תנועה מפוארת נראית, ואיך היא לצערי נראית היום.

ישראל בדרך לבחירות - הזירה הפוליטית