עם סיום חגיגות יום העצמאות ה-74 של מדינת ישראל, ממשלת השינוי בראשות נפתלי בנט, יאיר לפיד ובני גנץ מתקרבת לסוף שנת כהונתה הראשונה (ואולי האחרונה). יום העצמאות הוא עיתוי מתבקש לעיין בגיליון הציונים של "שנת ההנהגה" הראשונה של הממשלה ולהצביע על אתגרי שנת העצמאות הבאה.

בגיליון ההערכה של ממשלת ישראל ה-36, עשרה "מקצועות" מרכזיים בתחום הביטחון הלאומי. בכל אחד מהם ננסה להעריך את תרומת הממשלה לחיזוק מדינת ישראל ואת מידת הצלחתה בהובלה לחוף מבטחים בים האתגרים הסוער. בחלק מהתחומים ההערכה מורכבת ואינה חד-משמעית, ולצד ציונים לשבח אנו מצביעים גם על פערים וכשלים בדרך לפתרון בעיות כבדות משקל, החשובות לביטחונה ולשגשוגה של ישראל.

ישיבת הממשלה ברמת הגולן (צילום: קובי גדעון , לע
מסיתה הצידה בעיות אסטרטגיות - כדי לשמור על יציבות הממשלה, ממשלת השינוי|צילום: קובי גדעון , לע"מ

כמובן שבשנה אחת לא ניתן לשנות מן הקצה מציאות ותהליכים הנטועים עמוק בירושה מממשלות קודמות, בוודאי למול אתגרים אסטרטגיים שאין להם פתרונות קסם. עם זאת, ההנחה הניצבת בבסיס הערכת תרומת הממשלה הנוכחית לביטחונה הלאומית של ישראל היא כי מול כל אתגר ניתן ונדרש לגבש מדיניות פרו-אקטיבית, אחראית וממלכתית, שלפחות מקדמת את האינטרסים והיעדים הלאומיים שלנו.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן

מצפן טובת המדינה – ממלכתיות ואחדות

ציון: טוב מאוד

נדמה כי השינוי המורגש ביותר שחוללה ממשלת בנט-לפיד הוא מעבר מהתמקדות בפוליטיקה של פילוג ושיסוי למתן עדיפות לעשייה לאומית ולגישה ממלכתית. בהתנהלות הממשלה ניכרת ההתמקדות בעשייה, שיפור בתהליכי קבלת החלטות סדורים ואימוץ גישה ממלכתית על חשבון פוליטיקה פלגנית ורעילה. זוהי ממשלה ששריה "באו לעבוד" ולקדם נושאים שהיו תקועים בצל ארבע מערכות בחירות, היעדר תקציב והצבת אינטרסים אישיים לפני טובת המדינה. עם זאת, הקיטוב העמוק בחברה הישראלית לא התפוגג ואף מחמיר בליבוי נמרץ מצד האופוזיציה. השיח הפוליטי במקומותינו עדיין רווי במחנאות, ביטויי שנאה, חדשות כזב ואווירה של אלימות, כפי שהמחישו בצורה כואבת מכתבי האיום שנשלחו באחרונה למשפחתו של ראש הממשלה.

עבודת מטה וקבלת החלטות

ציון: כמעט טוב מאוד

הממשלה חזרה לתפקד בהובלת שרים בכירים, שכל אחד מהם תורם מניסיונו, הבנתו והשקפת עולמו לתהליך גיבוש המדיניות. שורת תפקידי מפתח (יועצת משפטית לממשלה, שופטי בית המשפט העליון, שגרירים ועוד) אוישו לאחר תקופה ארוכה של ממלאי מקום. קולם של הדרגים המקצועיים במשרדי האוצר, המשפטים, החוץ ואחרים נשמע מחדש ונעצרה המערכה להחלשת שומרי הסף ושלטון החוק. השינוי בולט גם בעבודת המטה של הממשלה והקבינט, שחזרו לקבל החלטות במסגרת תהליכי התייעצות בין-משרדיים, במעורבות הפקידות המקצועית. זאת, בשונה מהחלטות גורליות שקיבל ראש הממשלה היוצא כמעט לבדו, דוגמת תוכנית הסיפוח והסכמה למכירת מטוסי F-35 לאיחוד האמירויות וצוללות למצרים – שאומצו ללא עבודת מטה ותוך מידור המערכת המקצועית.

ישיבת ממשלה (צילום: מארק ישראל סלם, לע
מהלכים מדיניים לא מתואמים בשל יריבות בין ראשי הקואליציה, ישיבת ממשלה|צילום: מארק ישראל סלם, לע"מ

למרות תנופת העשייה, מימוש רפורמות מבניות ויוזמות חקיקה, הממשלה עדיין סובלת מכמה בעיות בתחום קבלת ההחלטות. נושאים, כולל בוערים, המצויים במחלוקת פוליטית "טואטאו" הצידה; ויריבות בין ראשי הקואליציה מובילה לעיתים למהלכים מדיניים "עצמאיים" ובלתי מתואמים. מעל כל אלה, אובדן הרוב בקואליציה עלול להביא את הממשלה לשיתוק ולנטרול יכולתה למשול, ולדרדר את ישראל חזרה למערבולת הבחירות.

קורונה, תקציב וייצוב המשק

ציון: טוב, עם כוכבית אינפלציונית

לאחר כשנתיים בהן הוחזק אישור תקציב המדינה כ"בן ערובה" משיקולים פוליטיים, אימוץ תקציב דו-שנתי היווה את יריית הפתיחה במאמצי ייצוב הכלכלה והמשק, שספגו זעזועים בצל משבר הקורונה והשיתוק הפוליטי. המאזן בהקשר זה מעורב: הממשלה קיבלה החלטה קשה, שהתבררה כנכונה, להותיר את המשק פתוח חרף התפרצותו הרחבה של גל האומיקרון. בשוך הגל, המשק מראה סימני התאוששות, כששיעורי האבטלה יורדים במגמה חדה (2.9%) והתייצבו ברמה שלפני המשבר.

מצד שני, מגמת העלייה של מחירי הדיור שוברת שיאים, העומסים המעיקים בכבישי ישראל רק מתגברים, יוקר המחיה עולה ואין סימנים כי הפערים החברתיים ואי השוויון בישראל, במיוחד בין מרכז ופריפריה, מתחילים להצטמצם. במקביל, השינויים בכלכלה העולמית מורגשים גם אצלנו בדמות אינפלציה (3.5%) ועליות מחירים, הגם שמצבנו במדדים אלה טוב משמעותית מזה של ארצות הברית ואירופה.

משילות ואכיפה

ציון: מספיק בקושי

בתחום הפנים, האתגר האסטרטגי, בה' הידיעה, של ישראל הוא פערי משילות ואכיפה. אלו בולטים במיוחד בחברה הערבית ובפזורה הבדואית המוזנחת בנגב, אך גם מול קיצונים ישראלים ביהודה ושומרון, וכפי שהמחיש משבר הקורונה גם בערים חרדיות. החברה הערבית סובלת מבעיה מחריפה של פשיעה גואה, אלימות ותפוצה עצומה של נשק בלתי חוקי. במקביל, הדור הצעיר בחברה הערבית חווה תופעות של התפרקות מסגרות והיעדר הנהגה, ומתחזקות בקרבו תופעות של ניכור והתבדלות מהחברה היהודית וממוסדות המדינה. המשבר בחברה הערבית הוא פצצת זמן מתקתקת, שהומחשה באלימות שהתפרצה בערים המעורבות על רקע מבצע "שומר החומות", שסימנה שבר עמוק ביחסי ערבים ויהודים.

מפגינים פלסטינים מתעמתים עם שוטרים בהר הבית (צילום: ג'מאל עוואד, פלאש 90)
העימותים בהר הבית לא זלגו לערים המעורבות, ארכיון|צילום: ג'מאל עוואד, פלאש 90

ממשלת בנט-לפיד החלה לטפל במשבר, ששורשיו בהזנחה ארוכת שנים. השתתפותה התקדימית של מפלגה ערבית בקואליציה מהווה הזדמנות ונראה שכבר השיגה שיפור מסוים ביחסי יהודים-ערבים. הממשלה אישרה תוכנית חומש בהיקף חסר תקדים (30 מיליארד שקלים) לקידום החברה הערבית, המתמקדת בין היתר במיגור האלימות. במקביל, הוגבר מאמץ איסוף הנשק הבלתי חוקי והמאבק בפשיעה המאורגנת. יש לציין לטובה, כי המתיחות בהר-הבית בחודש האחרון לא גלשה עד כה לערים הערביות והמעורבות, למעט בשוליים.

ועדיין, נוכח היקף הבעיה – אותה שב והמחיש באורח סמלי הירי הרחב והמתמשך ברחובות רהט באחרונה – פעולות הממשלה רק מגרדות את פני השטח, הפתרון עודנו רחוק והפערים נותרו עמוקים ורחבים. סגירתם מחייבת פעולה נחושה ורציפה, וגישה כוללת החל מהגדלת תקציבים נוספת ושדרוג תשתיות, עבור דרך האצת תהליכי אינטרגרציה וכלה בהגברת האכיפה והענישה, חיזוק המשטרה וגורמי אכיפת החוק.

המאבק בתוכנית הגרעין של איראן

ציון: כמעט טוב

בצל המשא ומתן עם מעצמות המערב, איראן ממשיכה להרחיב את תוכנית הגרעין שלה באופן חסר תקדים. זה מאפשר לה, מרגע החלטה, להשיג כמות חומר בקיע לפצצה אחת בתוך שבועות בודדים. עם זאת, להערכת אמ"ן, איראן עדיין רחוקה לפחות כשנתיים מהגעה לנשק גרעיני ראשון.

בשונה מקודמתה, השכילה הממשלה לשקם את היחסים עם ממשל ביידן, לנטרל מולו מתחים וללבן בשקט את חילוקי הדעות האסטרטגיים בין המדינות בסוגיית הסכם הגרעין. הצלחת ראש הממשלה וצוותו לייצר יחסי עבודה טובים עם הממשל קריטית ליכולת לשתף פעולה עם ארצות הברית מול איראן. עם זאת, חרף גישתה השונה, גם לממשלה הנוכחית אין מנופי השפעה משמעותיים על המשא ומתן בין איראן למעצמות.

ג'ו ביידן ונפתלי בנט בבית הלבן (צילום: AP)
שוקמו היחסים עם ארצות הברית, בנט וביידן בבית הלבן|צילום: AP
הצצה לעיר הטילים התת-קרקעית של אירן (צילום: AP)
ישראל נותרה בלי מנופי השפעה על המשא ומתן עם אירן, תוכנית הגרעין האיראנית|צילום: AP

הממשלה לא הצליחה לשכנע את הממשל האמריקני להתעקש על הסכם "ארוך ומהודק יותר" ולא הגיעה עמו להבנות אסטרטגיות ("הסכם מקביל") על היערכות משותפת לאתגרי ה"יום שאחרי" הסכם הגרעין. במקרה שהסכם כזה יושג, יוסרו במסגרתו בתוך מספר שנים המגבלות המרכזיות על תוכנית הגרעין, ועלולה להיסלל דרכה של איראן למעמד של "מדינת סף" גרעינית בלגיטימציה בין-לאומית. 

בנסיבות אלה, הממשלה התניעה מחדש את העיסוק, כולל בהיבטים התקציביים, בבניין יכולתה המבצעית של ישראל לסיכול עצמאי של תוכנית הגרעין האיראנית. זאת, כמוצא אחרון בלבד ולאחר שמוצו כל יתר החלופות למנוע מאיראן יכולת גרעין צבאית.

המב"ם בסוריה נגד התבססות איראן

ציון: כמעט טוב מאוד, עם כוכבית לבנונית

הממשלה המשיכה במערכה שבין המלחמות (מב"ם), המעכבת התבססות צבאית של איראן ושלוחיה בסוריה ומשבשת את הסיוע האיראני לבניין הכוח של חיזבאללה. נראה כי חרף החיכוך הגובר בין ישראל לאיראן, הממשלה הצליחה לייצר הרתעה מסוימת מול המשטר בטהרן – שהודה לאחרונה כי שיגר מל"טים לעבר ישראל – בין היתר, על פי פרסומים זרים, באמצעות תקיפות בשטח איראן עצמה.

עם זאת, איראן ממשיכה לחמש את בני בריתה באזור כשהמגמה המדאיגה בהקשר זה היא הרחבת יכולות חיזבאללה בלבנון בתחום התקיפה המדויקת וההגנה האווירית. לבנון מחייבת תשומת לב עקב הצטברות מערכות נשק ויכולות מאיימות בידי חיזבאללה, שיחייבו החלטות קשות לעת משבר, אם לא קודם לכן. זאת, כשמשבר פוליטי וכלכלי עמוק מעמיד בספק את היותה של לבנון מסגרת מדינתית מתפקדת.

התמודדות עם גל הטרור

ציון: כמעט טוב מאוד

במשך שמונה חודשים היו לממשלה הישגים חשובים בשימור השקט בדרום מול חמאס, במניעת טרור ובשימור הביטחון ותחושת הביטחון. הממשלה הובילה מדיניות של אפס סובלנות לירי רקטות וניצלה הזדמנויות לפגיעה בהתעצמות החמאס. גל הטרור שהתחיל במרץ, תקופת מתיחות רגישה של התלכדות חגי שלוש הדתות, בעידוד הסתה נמרצת, העמידו בפני הממשלה אתגר משמעותי. בהשוואה לימי "שומר החומות", הממשלה השכילה להכיל את האירועים ולמנוע הסלמה רחבה, למצוא את נקודת העבודה הנכונה בין הצורך להבטיח חופש פולחן לבין אכיפת הסדר הציבורי והריבונות, ולשמור על הרתעה מול עזה. ישראל תהיה חייבת למצוא מענה הרתעתי לאסטרטגיה של חמאס המעודדת טרור ביהודה ושומרון, בירושלים ובישראל תוך שימור הרגיעה בעזה.

שוטרי מג
משמרים מרקם חיים בקרב הפלסטינים, ארכיון|צילום: רויטרס

ישראל התקשתה להתמודד עם הנרטיב השקרי שהפיצו הפלסטינים, שהוביל לגינויים נגד פעילותה בהר הבית וגם בתחום זה עליה לפתח מענה טוב יותר לאירועים.  

הצעדים האזרחיים שנקטה הממשלה במטרה לשמר מרקם חיים ורווחה כלכלית בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, ובראשם הגדלת היקף כניסת פועלים לישראל, הביאו לשיפור איכות החיים והיציבות הביטחונית ביהודה ושומרון ובעזה, וברגע האמת סייעו לנתק בין האוכלוסייה לבין גורמי הטרור.

הבעיה הפלסטינית – אופק מדיני

ציון: מספיק בקושי

ההנחה שממשלת השינוי תוכל להותיר את הסטטוס-קוו בתחום הפלסטיני על כנו לאורך זמן – התגלתה כבעייתית ומסוכנת. חוסר היציבות ופוטנציאל ההסלמה בזירה הפלסטינית נותר בעינו וחוזר אלינו בגלים, כל פעם מחדש, כי בעיות היסוד במערכת הפלסטינית אינן מטופלות. העובדה שהפלסטינים מפוצלים בין ארגון הטרור חמאס השולט בעזה וממשלה חלשה ומושחתת ברמאללה מקל על הממשלה להצדיק אי-עשייה מדינית. אבל חשוב להבין שבתנאים של התרחקות האופק המדיני, פיצול פנימי, היעדר לגיטימציה וקשב אזורי ובין-לאומי פוחת לבעיה הפלסטינית, הרשות הפלסטינית הולכת ודועכת כמערכת שלטונית.

מחמוד עבאס, אבו מאזן, הרשות הפלסטינית (צילום: רויטרס)
הרשות הפלסטינית דועכת כרשות שלטונית לגיטימית, אבו מאזן|צילום: רויטרס

מנגד, חמאס וקריאתה להתנגדות ולמאבק אלימים בישראל צוברות אהדה באוכלוסייה הפלסטינית. בנסיבות אלה, מתחזק רעיון ה"מדינה אחת" המאיים על צביונה היהודי והדמוקרטי של ישראל. במקביל בשטח, המציאות והאיומים ביהודה ושומרון, כפי שהמחיש גל הטרור, "שואבים" את ישראל ואת כוחות צה"ל למשימות ביטחון שוטף ולניהול היבטים אזרחיים, על חשבון אימונים, מוכנות וקשב, החיוניים להתמודדות עם אתגרים בזירות אחרות דוגמת לבנון ואיראן.

משבר אוקראינה

ציון: מספיק בקושי

אחרי שיוזמת התיווך של ראש הממשלה נמוגה, נראה כי במערב הולכת ונשחקת ההבנה כלפי מדיניות "ההליכה בין הטיפות" המהוססת של ישראל. על אף הסיוע ההומניטרי לאוקראינה וגינויי שר החוץ לרוסיה ולפלישתה, גישתה של ישראל ביחס למשבר הגלובלי מצטיירת כחריגה יותר ויותר, ככל שנחשפים פשעי המלחמה של רוסיה במלחמה וככל שמדינות המערב נכונות ליטול סיכונים כבדים יותר ומגבירות את הסיוע הצבאי לאוקראינה.

כאשר המערב, בהובלת ארצות הברית, ניצב בפני המבחן הגדול ביותר שלו בעשורים האחרונים ומנסה למנוע עימות גלובלי מסלים בעל ממדים גרעיניים ופוטנציאל הידרדרות למלחמת עולם, הוא עלול שלא לסלוח לישראל על גישה מהוססת והתעסקות במה שנתפס כאינטרסים ישראליים צרים. בנסיבות אלה, ברור כי הדימוי של ישראל כחלק ממחנה המערב מוטל על הכף באופן שישפיע על מעמדה הבין-לאומי, על יכולתה להדוף לחצים ולהימנע מסנקציות בעימות הצבאי הבא בעזה או בלבנון, ועל יחסיה המיוחדים עם ארצות הברית, בה ממילא נפגע מעמדנו כקונצנזוס חוצה מפלגות.

יחסים עם העולם הערבי הפרגמטי

ציון: טוב+

ממשלת בנט-לפיד-גנץ חיזקה והעמיקה את קשרי ישראל עם מדינות השלום והנורמליזציה. השלום עם מצרים התחמם ושיתוף הפעולה הביטחוני העמיק. מול ירדן הצליחה הממשלה לשקם את היחסים ולסיים את המשבר, גם אם באירועים האחרונים בירושלים נדחקה הממלכה, כמו יתר מדינות ערב כולל ידידותינו החדשות במפרץ, לעמדה ביקורתית ולגינוי פעולות ישראל בהר הבית.

שרי החוץ בפסגת הנגב (צילום: AP)
היחסים התחזקו - אך עדיין לא התגבשו כ"ברית אנטי-איראנית", פסגת הנגב|צילום: AP

הממשלה הצליחה לשמר ואף לחזק את "הסכמי אברהם", כפי שהמחישו ביקורי ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ במפרץ ומפגש הפסגה בנגב, אולם טרם השיגה פריצת דרך בדמות הרחבת מעגל הנורמליזציה. עם זאת, מדינות המפרץ נזהרות מהגדרת היחסים עם ישראל כברית אנטי-איראנית, וחותרות לנורמליזציה ולהבנות גם עם טהרן, במטרה להפסיק את הטרור האיראני נגדן.

לקראת 75 שנות עצמאות – אתגרים והזדמנויות

מאזן הביטחון והחוסן הלאומי של ישראל בשנה הקרובה יושפע יותר מכל מיכולתה לקיים רצף שלטוני של קבלת החלטות, משילות והעברת תקציב, לפחות לשנת 2023. מנגד, הידרדרות למערכת בחירות נוספת תגדע את הטיפול המערכתי, שהחל וחייב להימשך ולהעמיק, בשורת אתגרים אסטרטגיים דחופים. בראשם: התקדמות איראן בגרעין והחיכוך הגובר עימה ברחבי המזרח התיכון; כניסת האזור לעידן ה"נשק המדויק"; דמדומי שלטון אבו-מאזן, התחזקות חמאס ביהודה ושומרון והמשך התעצמותה בעזה; הפשיעה הגואה ובעיית המשילות.

למול אתגרים חמורים אלה, ממשלת ישראל נדרשת:

  1. לשדרג את יכולתה של ישראל לטפל בכוחות עצמה בתוכנית הגרעין האיראנית כמוצא אחרון, ובה בעת לחתור להבנות רחבות עם ושינגטון ("הסכם מקביל" להסכם הגרעין עם איראן) שיאפשרו לשתי המדינות לעמוד ביעד המשותף למנוע מאיראן להצטייד בנשק גרעיני.
  2. להפנים כי לא ניתן לקיים את הסטטוס-קוו בזירה הפלסטינית לאורך זמן, ויש להידרש לבעיות היסוד האסטרטגיות של המערכת הפלסטינית, דוגמת היחלשות הרשות הפלסטינית והתחזקות חמאס, היעדר אופק מדיני, ניטרול בסיסי של פוטנציאל הנפץ בירושלים ובהר הבית, ייצוב עזה תוך היערכות להסלמה בשטחה ועוד.
  3. להמשיך ולהאיץ את רצף הפעולות לטיפול דחוף בבעיות האלימות, המשילות והאכיפה בחברה הערבית. במסגרת זאת, להוציא לפועל את תוכנית החומש ולחזק את המשטרה והרשויות המקומיות ביישובים הערביים ובפזורה הבדואית.
  4. "לרדת מהגדר" במשבר אוקראינה ולהצטרף ביתר שאת למחנה המערבי, כולל באמצעות הגברת התמיכה במאמץ ההגנה האוקראיני.  

בצד ההזדמנויות:

  • מדינת ישראל, צה"ל והתעשיות הביטחוניות יכולים להפוך לנכס אמיתי מבחינת ברית נאט"ו, ומדינות אירופה, בדגש על גרמניה. אלו הקצו תקציבי עתק לביטחון על רקע המשבר באוקראינה ומעוניינות בידע ובניסיון של ישראל בבניין כוחות צבא מודרניים ויעילים ובמערכות נשק אפקטיביות להרתעה והגנה אל מול האיום הגובר מצדה של רוסיה.
  • ישראל נדרשת לחתור להסכמי אברהם 2.0. עליית מדרגה שתרחיב את מעגל השלום, במיוחד עם מעצמה אזורית חשובה כסעודיה – אפשרית, בהינתן התגייסות של ממשל ביידן למימושה. מהלך כזה ישפר את יכולתנו להתמודד עם איראן, ועשוי לייצר בזירה הפלסטינית מגמה חיובית שתחזיר את ישראל למסלול הנכון של היותה מדינה יהודית ודמוקרטית, בטוחה ומוסרית.
האלוף במיל' עמוס ידלין
אלוף במיל' עמוס ידלין
אל
אל"מ אודי אבנטל|צילום: יוסי צבקר, באדיבות המצולם

>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין - ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד

>>> אל"מ (מיל') אודי אבנטל - מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות