העימותים האלימים על הר הבית והתגובות להם שבו והזכירו לנו את מה שכבר ידענו: זהו אחד המקומות הרגישים ביותר במזרח התיכון - "נפץ" שעלול לחולל פיצוץ בזירה הפלסטינית ובתוך ישראל, ולגרום לגלי הדף באזור ובעולם המוסלמי.
סיקור N12:
- לפיד על צעדת הדגלים: "לא ניתן להם לשרוף את ירושלים"
- ההחלטה של בנט והסירוב של בן גביר - מה אומר החוק?
- "תוכנית המגירה" נגד עזה: התשובה הישראלית במקרה של חידוש הירי
- בקואליציה לא מתכוונים לפתוח במו"מ עם רע"ם
- ההסברה הישראלית נעלמה בהר הבית | אהוד יערי
אדי הדלק בירושלים סמיכים במיוחד, בצל התלכדות נדירה של מועדים רגישים וריבוי חזיתות. המתיחות בהר הבית מתעצמת על רקע הצטלבות חגי הפסח וחודש הרמדאן (במהלכם פוקדים מאות אלפי מוסלמים ומאות יהודים את האתר הקדוש), בואכה יום העצמאות, ה'נכבה', יום ירושלים וה'נכסה'. העימותים על ההר מתרחשים בצל גל טרור בתוך תחומי ישראל, שמקורו גם ביהודה ושומרון, כשברקע עזה מאיימת שוב בהסלמה. את התערובת הנפיצה הזאת של מתחים דתיים-לאומיים מזינים גורמים קיצוניים ומסיתים השואבים עידוד, בין היתר, מהמשבר הפוליטי המחריף בישראל, המהווה אילוץ נוסף בהתמודדות עם האתגר.
בתנאים מורכבים אלה, פוטנציאל ההידרדרות ברור וניתן לשרטט את מהלכיה: אלימות מוסלמים בהר, פצועים או הרוגים בעימותים עליו, התפשטות האלימות לירושלים, לערים מעורבות בישראל וליהודה ושומרון, ירי טרור בחסות הפרות סדר, המשך גל הפיגועים בערי ישראל, מבצעי סיכול נרחבים הנתקלים בהתנגדות חמושים ומותירים הרוגים, שיגור רקטות מעזה, תקיפות תגובה ובהמשך הסלמה.
נוכח רגישות ונפיצות המצב, כלל הצדדים המעורבים במשבר מנהלים מתחים פנימיים בין היעדים שלהם ופועלים תחת אילוצים ומגבלות.
ממשלת ישראל
הממשלה מבקשת לצלוח את התקופה הרגישה הזאת ללא אירועים חריגים וללא הסלמה בעזה, לשבור את גל הטרור, להימנע מהתנגשויות בין יהודים לערבים בתוך ישראל ולהמשיך בהרחבת מעגל הנורמליזציה עם מדינות ערב. בפניה שלוש דילמות מרכזיות:
- שמירת הסדר, השקט וחופש הפולחן בהר הבית, כאשר פעילות כוחות משטרה בהר מרחיקה את המתפרעים והתוקפים, אולם מזינה את נרטיב "ההסתערות הישראלית על אל-אקצא"
- היקף וקצב המעצרים ביהודה ושומרון במסגרת מבצע "שובר גלים", אשר מצד אחד מסכלים פיגועים ומצד שני כרוכים בנפגעים פלסטינים, בעיקר חמושים, מלבים את המתיחות.
- לבסוף – השאלה אם להטיל סגר על יהודה ושומרון, ובכך להגביר את השליטה על הכניסה לישראל, או דווקא לאפשר כניסת פועלים ופרנסתם, כולל מעזה, ולנתק בין האוכלוסייה לבין גורמי הטרור.
חמאס והגי'האד האסלאמי
ארגוני הטרור פועלים, מצד אחד, להרחיק את ההסלמה מהרצועה, ומצד שני להסית ולשפוך דלק על מדורת האירועים במטרה להצית את ה'שטחים', את ישראל ואת ירושלים, בחתירה להתלקחות רחבה ואף לאינתיפאדה שלישית. זאת, גם כדי למוטט את הרשות הפלסטינית וליטול את ההנהגה. כדי להותיר את עזה מחוץ להסלמה, חמאס מרסנת לא רק גורמים "סוררים" אלא גם את הג'יהאד האסלאמי, ועד שלשום מנעה שיגורים מהרצועה.
מצד אחד, חמאס מעוניינת למצות את ההקלות האזרחיות לרצועה בעקבות ההסדרה שהושגה לאחר 'שומר חומות', ונרתעת מלגרור את עזה למערכה נוספת. מצד שני, חמאס חותרת לשמר את מעמדה כ"מגינת ירושלים", ולהמחישו בהפעלת כוחה גם מהרצועה. האירועים האחרונים ממחישים את התנהלות חמאס: איפשרה שיגור רקטה בודדת של הג'יהאד האסלאמי לעוטף עזה, ולאחר תקיפת צה"ל בתגובה פרסמה באופן בולט כי לוחמיה שיגרו טילי קרקע-אוויר לעבר מטוסי חיל האוויר. חמאס נוקטת מדיניות של "הליכה על הסף", אולם זו עלולה להסתיים גם בהסלמה.
הידידות החדשות של ישראל
מצרים, ירדן וידידותיה החדשות של ישראל במפרץ, ובמידה מסוימת גם טורקיה, שפעלה בשנתיים האחרונות ל"חימום" היחסים עם ישראל וגינתה את הפיגועים האחרונים בישראל – מעוניינות בהשבת השקט לזירה הפלסטינית ולירושלים באופן שיאפשר להן למצות את ההזדמנויות הכלכליות, הביטחוניות והאסטרטגיות הגלומות בהידוק היחסים עם ישראל. מלך ירדן נפגש לאחרונה עם בכירים בישראל וברשות הפלסטינית כדי לתרום ליציבות, ומצרים שיגרה את בנו של הנשיא א-סיסי לישראל כדי לתווך ולסייע בהרגעת השטח בירושלים, ומטילה את כובד משקלה על הפלגים בעזה כדי למנוע הסלמה.
ובכל זאת, כולן, ללא יוצא מן הכלל, בחרו להתעלם מהעובדות בשטח ונחלצו לגנות את ישראל ולהאשימה ב"פלישה" להר הבית, בהפעלת כוח נגד מתפללים תמימים, ו"בהיתגרות" מכוונת בניסיון לערער את הסטטוס-קוו בהר ובמסגד אל-אקצא. הגינוי מ"קיר לקיר" ממחיש כי כאשר מדובר בהר הבית ובירושלים, חופש התמרון של שליטי מדינות השלום הערביות עדיין מוגבל מאוד למול הקיצונים באזור והציבורים בארצותיהם.
בתוך המחנה המתון באזור נמצאת גם הרשות הפלסטינית, שהדילמה שלה חריפה עוד יותר. הסלמה ביהודה ושומרון אמנם מאיימת על קיומה השברירי, אולם היא סובלת מבעיית לגיטימציה חמורה וחוששת להצטייר כמי שמשתפת פעולה עם ישראל.
הקהילה הבין-לאומית
בזירה הבין-לאומית נשמעים ביטויי דאגה וגינויים לאלימות בהר הבית, ובאו"ם נערך דיון במועצת הביטחון בנושא, בדחיפתן של איחוד האמירויות ושל סין. הנשיא פוטין אף שוחח עם אבו-מאזן ולדברי הפלסטינים ביקר את צעדי ישראל, כאיתות לירושלים בעקבות גינוי פשעי המלחמה באוקראינה. ארצות הברית הודיעה שתשלח נציג בכיר לאזור בעקבות האירועים, אולם אין בידיה לשנות את המצב מיסודו. ככלל, נראה שלישראל צפוי אתגר מורכב ללגיטימציה ולחופש פעולה בזירה זו, המוזנת מפעילות נרחבת ברשתות החברתיות ובתקשורת, המעצימות את גילויי האלימות וממעיטות בתפקיד הפלסטיני-מוסלמי בהצתתם.
- קשה אבל הכרחי: ההזדמנות ההיסטורית שישראל חייבת לנצל
- אחרי חודש של לחימה, כבר ברור: זה יהיה רע מאוד לפני שייגמר
- זוהי שעת חירום: למנוע "סערה מושלמת" של טרור
הקיצונים בתוך ישראל – יהודים וערבים
הקיצוניים מבקשים לחולל משבר והסלמה שיביאו לנפילת ממשלת השינוי, להחלשת מפלגת רע"ם בראשות מנסור עבאס התומך בה ולפגיעה בדו-קיום. מצד אחד, "נאמני הר הבית "הקוראים לעלות להר ולהקריב בו קורבן פסח, ומצד שני אלו הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וארגון 'שבאב אל-אקצא' המממנים, מארגנים ומשגרים פורעים להר ברמדאן כדי לחולל בו מהומות ולהזין את נרטיב "אל-אקצא בסכנה". תהלוכת דגלים שמתכננים גורמי ימין תוסיף למתיחות הגבוהה ממילא. התפשטות התקריות לערים ערביות בישראל ובגדה מעידה על פוטנציאל התרחבות האלימות.
המלצות למדיניות ופעולה
בצל התלכדות האירועים הרגישים מצד אחד, המתחים החריפים וחופש התמרון המצומצם של השחקנים השונים מצד שני, התנהלות ממשלת ישראל והחלטותיה עד עתה נראות סבירות. הכוחות בירושלים שלטו באירועים בהר והצליחו לבצע מעצרים רחבים ללא נפגעים בנפש, ולאפשר חידוש התפילות וחופש הפולחן בשקט. על עצירת עליית יהודים להר הבית בין סיום הפסח לסוף חודש הרמדאן הוחלט גם בשנים עברו. החלטת שר הביטחון להימנע מסגר מסתמנת כסיכון מחושב על רקע פריסת הכוחות הרחבה ביהודה ושומרון ובמרחב התפר, קצב מבצעי המעצרים מנוהל בתבונה וההתנהלות הפוליטית מייצרת פתרונות, גם אם זמניים, למתחים החריפים בשורות הקואליציה, המאיימים על קיומה.
לפנינו עוד כחודשיים בתקופה נפיצה זו של חגים ואירועים. כדי לשפר את הסיכויים לחצותה בשלום, ממשלת ישראל נדרשת לתת את הדעת על מספר היבטים חשובים:
- מול התלכדות האירועים והמגמות – דירוג והפרדה: יש לפעול למניעת התפשטות האלימות בין הזירות, לווסת לחצים ובמידת האפשר לדרג מאמצים יזומים ולדחותם עד לאחר שיא המתיחות כדי למנוע הגדשת הסאה.
- ניהול פרטני של האירוע: ראש הממשלה אמנם הצהיר כי הוא מעניק חופש פעולה לכוחות בשטח, אבל במקביל יידרש ניהול פרטני שוטף של כלל גורמי הביטחון על שולחנו ועל שולחן הקבינט. זאת, כדי להבטיח ראייה רחבה, פעולה מתואמת וסנכרון מירבי בין המאמצים בשטח.
- דחיית עימות בעזה: נדרשת התנהלות מדודה בעזה שלא תשלים עם שיגורי רקטות, אך גם תמנע מעגל הסלמה ותספק הזדמנות לחמאס לרסן את יורי הרקטות. האינטרס של ישראל הוא לכל הפחות לדחות את העימות ברצועה לעיתוי מורכב פחות.
- מניעת תופעת "הרב"ט האסטרטגי": שבה גורמים מבצעיים זוטרים מציתים תפניות אסטרטגיות. במצב נפיץ שכזה נדרשים ניסיון, רגישות, קור-רוח ושיקול דעת בניהול האירועים בשטח. על כוחות הביטחון להציב למשימות במוקדי החיכוך, ובמיוחד בהר הבית, את הכוחות והמפקדים המנוסים והמיומנים ביותר בהתמודדות עם מפרי סדר, פוליטיקאים ואתגרים מורכבים, כדי לצמצם את הסיכון לאבידות, אך גם לתמונות וסרטונים שיזינו את ההסלמה.
- אכיפה מוגברת גם בתוך מדינת ישראל ובידוד הקיצוניים משני הצדדים. היעד המרכזי הוא למנוע פיגועים נוספים והתלקחות אלימות במרחב הציבורי, ובייחוד בערים המעורבות.
- דיאלוג רציף עם מדינות השלום ושותפות במערב: על ישראל לעדכן את שכנותיה, שותפותיה וידידותיה בעולם בפרטי האירועים ובמאמציה לייצוב ולשקט, לרתום אותן לסייע בקידום ההרגעה ולהימנע מליבוי היצרים ומקידום נרטיב קיצוני. ייתכן שיש מקום לבחון עוד באירועים הנוכחיים או לקראת תקופות רגישות בעתיד הזמנת נציגים ממדינות ערב ואפילו מאירופה לשטח או לחמ"ל ייעודי. זאת, כדי שיוכלו להיווכח במו-עיניהם כי ישראל לא רק שאינה מפרה את הסטטוס-קוו, אלא מקפידה על שימורו ופועלת להבטיח את התפילה ההמונית על הר הבית למרות ההסתה והאלימות מהצד הפלסטיני.
- ניהול דיפלומטיה ציבורית והסברה: ישראל צריכה להילחם על הנרטיב שלה ולהמחיש שהיא המאפשרת חופש פולחן לכל הדתות באגן הקדוש. חשוב להבהיר מהו אותו "סטטוס-קוו" שהעולם כולו מזדעק על הפרתו. מרכיבי הסטטוס-קוו – תפילה, ביקורים, ביטחון, בניה, סמלים ועוד חייבים להיות בהירים ומוסברים כדי להתמודד טוב יותר עם הנרטיב הפלסטיני-ערבי. חשוב להעביר לתקשורת תמונות של תפילות המוניות ושקטות שישודרו במקום תמונות חוזרות ונשנות של עימותים, כולל כאלו מאירועי העבר; ולהדגיש את הפעולות שנוקטת ישראל כדי לאפשר מרקם חיים לאוכלוסייה הפלסטינית.
בה בעת, על ישראל להיערך מדינית וצבאית לאפשרות, שסבירותה אינה זניחה, כי מאמצי הייצוב וההרגעה יכשלו ותתרחש הסלמה בירושלים, בישראל, ביהודה ושומרון, בעזה ואף מלבנון.
לאחר תקופת החגים הרגישה, ישראל תצטרך להגביר את הטיפול המערכתי בנושאים חשובים, שממשלת בנט קיוותה שלא תיאלץ להידרש לפחות לחלקם: התעצמות החמאס בעזה והתחזקותו בגדה, היחלשות הרשות הפלסטינית, הקיפאון בתהליך המדיני, פערי משילות חמורים ותפוצת הנשק בחברה הערבית, ערעור האמון במערכות ובמוסדות המדינה והבטחת אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אלו בעיות אסטרטגיות, שדורשות טיפול רצוף וממוקד של ממשלה מתפקדת, שעלול להיקטע פעם נוספת אם ישראל תידרדר מחדש לרצף של מערכות בחירות ולחוסר יציבות פוליטי.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין - ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד
>>> אל"מ (מיל') אודי אבנטל - מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות