"התקופה הזו לא פראיירית. הנושאים שעליהם דיברנו במחאה בשנת 2011 לא נעלמו. הם עדיין רלוונטיים, ואנחנו צריכים בהם שינויים גדולים", אמרה דפני ליף אמש (שישי) ב"זו דעתי", ממובילות המחאה החברתית הגדולה ב-2011. "עברו שנים, ועדיין החברה שלנו מתמודדת עם פערים, עם עוני, עם מערכות בתת-תפקוד, עם משבר של דיור ומשבר של אמון שגדול מאי-פעם. את כל מה שקורה כרגע אפשר לסכם במילים: חברה במשבר".
"בלי אמון ובלי שיתוף פעולה אי אפשר לעשות כלום"
"תאמינו או לא, בלי אמון ובלי שיתוף פעולה אי אפשר לעשות כלום. אם כולנו חלק מהפתרון, זה גם אומר שכולנו חלק מהבעיה. האמת העצובה היא שבגלל הזנחה, זלזול, פוליטיקה קטנה, חשיבה לטווח קצר, גם עכשיו הייתה מערכת פוליטית יציבה ומנגנונים בריאים, ואפס אגו, וזה לא המצב – המדינה לא יכולה לעשות את זה לבד. נכון, לא פשוט. אנחנו עדיין מתמודדים עם ההשלכות של הקורונה על החברה".
"גם בתחילת הקורונה מי שהחזיק את הציבור, זה הציבור. זה תמיד אנשים. ואנשים, כשהם עושים ביחד, הם יכולים להרוס והם יכולים גם לתקן. זו לא התקופה לעודד חמדנות, ניצול, מרפקנות וציניות. אנחנו לא 'צרכנים', או 'משתמשים' או 'מצביעים', אנחנו אנשים שנמצאים כאן ביחד".
"הדרך לא פחות חשובה מהיעד. הרים מזיזים ביחד. קומו – הגיע הזמן"
"וגם אתם בתקשורת – חלאס עם הריאליטי הפוליטי: 'מי אמר מה ולמי בכנסת'. תדגישו יותר את המציאות בשטח. מה אכפת לי מאמירה של פוליטיקאי אם היא לא מחוברת למציאות? בכלל, אנחנו צריכים מילים שמחוברת למעשים. אנחנו צריכים למצוא דרך לעזור אחד לשני, במקום להילחם אחד בשני. אז וואלה, תודה רבה בשם הדור. את כל הנזק הזה אנחנו נצטרך לתקן – ואנחנו נעשה את זה בסטייל. החברה הזאת צריכה בחלומות, היא צריכה את החלומות שלנו".
איכשהו, את התסכול העמוק שאנחנו מרגישים, אנחנו חייבים לתרגם לעשייה בשטח. אני מבקשת ממי שמקשיבה ומקשיב, שמבינים שלהיות בן אדם אל"ף-בי"ת, שהדרך לא פחות חשובה מהיעד. למי שלמרות הקושי מצליחים להתעקש על הערכים שלהם, למי שכועסים על מה שקורה כאן אבל יותר משהם כועסים, הם אוהבים את המקום הזה ואוהבים אנשים. הם מבינים שבלי אמון ושיתוף פעולה אי אפשר לעשות כלום. לכל מי שחושב שהוא פראייר בגלל שהוא טוב – הרים מזיזים ביחד. צריך אתכם. קומו – הגיע הזמן".