בנימין נתניהו כבר ניצב בעבר בפני החלטות גורליות. החלטות אלו אמורות היו להשפיע על הקריירה הפוליטית שלו או על עתידו הפוליטי.
הראשונה הייתה ב-14 בינואר 1993, בדיוק לפני 29 שנים, עם היוודע קיומה (?) של קלטת לוהטת שמתעדת את בגידתו ברעייתו שרה נתניהו. או אז החליט נתניהו ביוזמתו לבשר לעם ישראל שבגד וכי מנסים לחבל בעתידו הפוליטי דרך חשיפת עינייניו האישיים. השנייה הייתה 3 שנים לאחר מכן, עם פרסום פרשת "בראון-חברון" בה נתניהו היה הראשון להיחקר בלשכת ראש הממשלה. השלישית הייתה ערב החתימה על הסכם "וואי פלנטיישן" והמשך יישום הסכמי אוסלו - למרות שהנשיא דאז, קלינטון, לא עמד במילתו לחון את המרגל ג'ונתן פולארד. הרביעית: פרשת עמדי, ההובלות והמתנות. אז, בעצת פרקליטיו יעקב ויינרוט ז"ל ויהודה ויינשטיין יבדל"א, החליט להילחם עד הסוף. החמישית הייתה ב-2015, כשהחליט לפזר את הכנסת על רקע חוק ישראל היום. השישית הייתה כשדחה את עצת פרקליטו, עוד לפני כארבע שנים, ללכת לעסקה ממש עם פרוץ תיקי האלפים. השביעית הייתה בהחלטה שלא לכבד את הסכם הרוטציה עם בני גנץ וללכת לבחירות בגלל התקציב.
הדרך הקלה, הדרך ההוגנת
נראה שהפעם זו באמת החלטה של להיות (אולי) או לחדול (לגמרי). אני יכול להבין את הדילמה של נתניהו. העסקה המתגבשת מבטיחה לו חירות ולא מאסר, היא זולה כלכלית בהשוואה לעלויות האדירות בניהול תיקי 1000, 2000 ו-4000, ואחרי קצת עבודות שירות למען הקהילה הוא יוכל לעשות לביתו - והרבה.
כשברקע זכורה ההחלטה המטופשת של הנשיא משה קצב, שלא לקח את עסקת הטיעון שהוצעה לו (הודאה במעשה מגונה בהסכמה מול הרשעה בשתי עבירות אונס והטרדה מינית, שבגינן נשלח ל-7 שנות מאסר), אפשר להבין את הדילמה, עם כל ההבדלים המתבקשים, שנתניהו נמצא בה. גם אם אתה חושב שאתה חף מפשע, לך תדע מה בסוף יחליטו השופטים.
אני מבין את הדילמה של נתניהו, מבין אבל לא מסכים. נכון, הוא מתלבט. אולי אפילו עושה "עץ או פלי" כמו באנטיגן. עם זאת, במקרה הזה זה פשוט לא הוגן. זה לא הוגן כלפי אותם שרים וחברי כנסת שניצבו לימינו (או מאחוריו) בבית המשפט המחוזי כשאמר "תופרים לי תיקים הזויים בטיעונים שקריים. חבורת ה-'לא ביבי' מנסה להפיל ראש ממשלה מהימין". זה לא הוגן כי ציבור רחב תמך בנתניהו בארבע מערכות בחירות והאמין לו ולחפותו. זה לא הוגן כלפי אלה שמכונים "הביביסטים", שרואים בכתבי האישום "המופרכים" (?) סוג של הפיכה שלטונית. הרי נתניהו עצמו אמר: "לא יהיה כלום כי אין כלום, הכול יקרוס". בדיוק לפני שנה אמר לכולם: "אין סיכוי, בשום פנים ואופן, שאסכים לעסקת טיעון. אנחנו לא פה לעשות עסקים. אנחנו פה להוציא את האמת לאור".
פעם נתניהו שיבח את אלה שאינם מוכנים להתכופף. הייתכן שהפעם נתניהו עצמו יפנה להם עורף ויתכופף? אולי. אבל האמת, הדילמה הזו כלל לא הייתה צריכה להגיע לפתחו של נתניהו - ובכך אשם היועץ המשפטי לממשלה. אותו אני גם לא יכול להבין וגם לא יכול להסכים.
כבר עכשיו ברור שמנדלבליט טעה כשהחליט להתחיל בתיק 4000, תיק הסיקור בוואלה והשוחד לכאורה, במקום בתיק 1000 - תיק המתנות ממילצ'ן ופאקר. היום, שנה וחצי לאחר פתיחת המשפט, כבר היינו יודעים אם נתניהו רימה והפר אמונים - או לא. זו עוד הטעות המינורית של מנדלבליט. הוא הגדיל לעשות כשמינה צוות חקירה אינסופי. כזה שיצא לחיקורי דין בחו"ל, חקר מאות אנשים, העמיד 333 עדי תביעה וסוללת עדי מדינה שכלפי מקצתם הופעלו תרגילי חקירה פסולים ומקצתם חולצו מהעבירות שהפליליות שיוחסו להם ולו בכדי שיעידו נגד "הבוס".
אחרי כל הפסטיבל הזה, אחרי שציבור שלם מאבד את אמונו בתביעה הכללית ובעומד בראשה (בגלל נתניהו ובלי קשר אליו), אחרי שבא לעולם תיק חדשני וייחודי דוגמת תיק 4000 שבו מואשם פוליטיקאי בשוחד תמורת "סיקור חיובי" - אי אפשר בין לילה להחליט, טוב נו נמחק את האישום ונבטל גם את תיק 2000 כי זה סתם תיק.
קלון הוא לא חזות הכול
ארבע מערכות בחירות היו לנו כאן. הג'ינגל "שוחד, מרמה והפרת אמונים" היה הלהיט מספר אחת. להיט שבנה סביבו קואליציה מוזרה שהחברים בה הצדיקו את נטישת האידיאולוגיה שלה בצורך להציל את המדינה מפני העבריין. עכשיו פתאום כלום? רק תסכים לקלון ואנחנו מסודרים? לא מתווכחים על משך עבודות השירות (זה פחות חשוב), גם לא על קנס לנאשם. תן קלון, לך הביתה ויהיה שגעון.
אז זהו, שלא. לא רק שעסקת הטיעון תמנע את מה שמנדלבליט חייב לכולנו: מיצוי הדין, חקר האמת (כולל יתר הנאשמים שתיקם ייסגר מההפקר). מה זה קשרי עיתון-שלטון והיענות חריגה של המו"ל? פלילי? חברי? לגיטימי?
מנדלבליט מועל בשליחותו הציבורית. הפרשה הזו גדולה מכדי שתיסגר בעסקה. עונשו של הכדורגלן יצחק אספה, דורס הנער ארי נשר, לא קוצר בגלל שהתחייב לא לשחק עוד כדורגל. כך גם מדד ההצלחה בעסקת טיעון עם פוליטיקאי אינה צריכה להיות תלוי במשך ההרחקה שלו מהמגרש.
לפני 42 שנים, כשמנחם בגין החליט לעבור מהלירה לשקל, ובכך למעשה להוריד 0, סבי זכרו לברכה הראה לי כיצד שטר של 100 לירות של הרצל קוצץ לעשרה שקלים. "מהרצל יצא פרצל", הוא גיחך.
משפט נתניהו חייב להימשך, May the best man win. העמדה לדין של ראש ממשלה מכהן היא לא סתם..נפיחה.