ראש הממשלה, נפתלי בנט, יצא מכליו השבוע בכנסת - והתנפל על האופוזיציה. בהתחלה, גם בסטנדרטים של התחסדות, אפשר להגיד שקרה דבר מדהים. עומד ראש ממשלה ומתנפל על חברי האופוזיציה, אחר כך הוא אף אמר לחברת הכנסת אורית סטרוק "עופי לי מהעיניים". אלא שקטע זהה מהממשלה הקודמת, לפני כשנה, מוכיח שמה שאנחנו רואים עכשיו הוא לא חדש.
אפשר לדון על מעמד הכנסת ויש הרבה דברים רעים להגיד עליו - אבל דבר אחד אי אפשר להגיד וזה שיש הידרדרות במעמד בית המחוקקים. מה שאנחנו רואים עכשיו, ה-R של ירידת קרנה של הכנסת - הוא יציב. יש דיון רציני שצריך לערוך אותו, והוא תמיד נוח רק לצד אחד, וזה הדיון על מעמד הכנסת, על הידרדרות הכנסת. לא רק בנראות, אלא גם בשאלה האם הכנסת ממלאת את תפקידה? והתשובה היא שלא מספיק.
בנט עשה שגיאה חמורה השבוע, גם ערכית וגם פוליטית מבחינתו. הוא שידר שהאירוע הזה נכנס לו מתחת לעור – ולכן זה התעצם. להגיד 'בושה' ו'נוכל' לראש ממשלה, זה לא מחוץ לעניין הלגיטימי, ואגב - בשנות ה-50 וה-60 – הקללות היו גרועות יותר. למשל המילים הקשות שהטיחו זה בזה ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון ומי שהיה באופוזיציה ואויבו המר במשך שנים, מנחם בגין.
בתגובה לסערה, בנט אמר שהוא יצא להגן על חברי הכנסת מימינה, ניר אורבך ויום טוב כלפון. להם יותר קשה - ובכלל, נדמה שכמעט כל הקשיים בקואליציה מתנהלים בסיעה הקטנה של ראש הממשלה. גם אם בנט הגיע עם כוונה מתוכננת לנהוג כפי שנהג - הוא לא היה מרוצה מהתוצאה ובטח שבסביבתו לא מרוצים מהתוצאה וזה שידר חולשה מבחינתו.