המאבק על עתיד תכנית הגרעין הצבאית מגיע השבוע לנקודת ההכרעה. על פי הדוח שפרסמה הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה גרעינית (סבא"א), יש כבר בידי אירן 33.2 ק"ג של אורניום מועשר לרמה גבוהה מאוד של 60% (לעומת 17.7 ק"ג בנובמבר 2021), 182 ק"ג של אורניום מועשר לרמה גבוהה של 20% (לעומת 113 ק"ג בנובמבר 2021), המופק במתקן ההעשרה פורדו, הנמצא עמוק בלב הר, וכ-1,278 ק"ג של אורניום מועשר לרמה של עד 4.5% המשמשים להזנת הצנטריפוגות המעשירות ל-20 ול-60 אחוזים.
קצב ההעשרה גבר בחודשים האחרונים מכ-4.9 ק"ג אורניום מועשר ל-60% בחודש ל-5.7 ק"ג בחודש. אירן כבר מפעילה באופן תעשייתי צנטריפוגות מתקדמות ממספר סוגים (M2-IR,4-IR, 6-IR). לפיכך, אם תחליט אירן להעשיר את האורניום הזה לרמה צבאית (מעל 90%), יידרשו לה כשלושה שבועות להפיק 25 ק"ג, קרי מספיק אורניום למתקן נפץ גרעיני ראשון (כולל הזמן הדרוש לשינויי תצורה במערך הצנטריפוגות), שבועיים נוספים לייצור הכמות הדרושה למתקן נפץ גרעיני שני ובתוך ארבעה חודשים יכולה להיות ברשותה כמות מספקת של אורניום מועשר לרמה צבאית ל-4 מתקני נפץ גרעיניים.
אירן כבר המירה השנה אורניום מועשר לרמה של 20% למתכת אורניום, והיא ממשיכה בפיתוח מערך הטילים שלה, כדי לקצר את פרק הזמן הדרוש להפיכת האורניום המועשר לרמה צבאית לנשק גרעיני. אירן הבטיחה, אמנם, במהלך ביקור מנכ"ל סבא"א לספק לסבא"א מידע לגבי ארבעת המתקנים שנחשפו הודות להבאת ארכיון הגרעין ארצה, אך היא מוכנה לעשות זאת רק לאחר שיושג ההסכם ולפני שההגבלות עליה ייכנסו לתוקף במשתמע במאי. מכיוון שפקחי הסוכנות אינם יכולים לבקר בכל מקום בכל עת, אי אפשר להיות בטוחים שאין לאירן מתקנים חשאיים נוספים שהוקמו אחרי 2003, דוגמת המתקן בפורדו.
נכון, פעילות אירנית עדכנית זו, שהיא הפרה הן של הסכם הגרעין מ-2015 והן של התחייבויות אירן באמנה לאי-הפצה של נשק גרעיני (NPT) ובפרוטוקול הנוסף שלו, באו בעקבות החלטת הנשיא טראמפ במאי 2018 לעזוב את ההסכם. עם זאת, הרוב המכריע של ההפרות התבצע לאחר שביידן נבחר לנשיא ובעקבות כניסת ממשל ביידן לתפקידו. ההפרות נועד לנצל את חרדתו של הממשל מהאפשרות של עימות עם אירן כדי להגביר את הלחץ על הממשל להסכים לחזור להסכם הגרעין עם אירן על פי התנאים האירניים, בראשם הסרה מלאה של הסנקציות האמריקניות שהוטלו על אירן מאז 2015, בין אם הן קשורות לנושא הגרעין ובין אם לאו.
האירנים מעודדים מהתגובה האמריקנית
המשטר האירני לקח אמנם סיכון מסוים כשאימץ מדיניות זו, שכן הוא היה יכול להסכים לחזור להסכם על פי המתווה האמריקני, קרי ללא ביטול כל הסנקציות, ובכך להקל את מצוקתו הכלכלית, אבל הערכתו המפוכחת הייתה שמול ממשל אמריקני שונא סיכון וחלש, התעקשות על דרישותיו, תוך המשך ההתקדמות העקבית להשגת מעמד של מדינת סף גרעינית, תביא בסופו של דבר להתקפלות אמריקנית. עד אז המשטר יוכל לטפל באתגרים הגוברים מבית. הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן והתגובה האמריקנית להתקפה הרוסית נגד אוקראינה שכנעו את שליטי טהרן, במיוחד בעקבות בחירת ראיסי כנשיא, בצדקת תפיסתם ועודדו אותם לדבוק בעמדתם.
אכן, למרות שארצות הברית הייתה יכולה להפעיל לחץ על אירן לוותר על ההתקדמות המסוכנת ליכולת לייצר נשק גרעיני ולחייבה לקבל הסכם טוב בהרבה עבור וושינגטון, באמצעות שילוב של סנקציות (כפי שהיא עושה מול רוסיה) ואיום אמין בהפעלת כוח. בפועל, על פי הדיווחים מהימים האחרונים, ארצות הברית נכנעה לדרישות האירניות גם בנושא הסנקציות. המשמעות המעשית היא שמשמרות המהפכה לא יוגדרו עוד כארגון טרור ושיוסרו הסנקציות מעל אישים אירנים שהיו מעורבים בכמה מהפיגועים הקשים ביותר נגד ארצות הברת וישראל. נותר עוד לראות כיצד תוסדר חזרת הצדדים להסכם.
אבל חמור מזה, חזרה לכאורה להסכם הגרעין היא מסוכנת כשלעצמה, גם בלי הסרת הסנקציות הנוספות. בתמורה לוויתור של אירן על מרבית האורניום המועשר שברשותה, שירחיק אותה מעט מהמעמד של מדינת סף, היא תוכל להמשיך ולקדם את תכנית הגרעין שלה ללא חשש מפעולה נגדה. בתוך שנתיים היא תוכל לשוב ולהפעיל צנטריפוגות מתקדמות. שנתיים מאוחר יותר היא תוכל להגדיל את כמות האורניום המועשר לרמה הנמוכה שהיא צוברת, ובתוך תשע שנים היא תוכל להעשיר אורניום לכל רמה ובכל כמות. כך תשיג יכולת לייצר כמות גדולה מאוד של נשק גרעיני. זאת לעומת המצב כיום שבו היא צריכה עדיין לחצות מרחב סף מסוכן, בו היא עלולה להיות מטרה לתקיפה אמריקנית או ישראלית, אם תנסה להתקדם לעבר ייצור מתקני נפץ גרעיניים בודדים.
יתר על כן, היא תקבל גישה לשלל הנכסים המוקפאים שלה (כ-100 מיליארד דולר) ולהכנסות מוגדלות מיצוא נפט, ותוכל לנצל אותם לביצור המשטר מבית, שעומד באחרונה בפני תסיסה מתמשכת. כמו כן, היא תוכל להשתמש בהם להגברת הפעילות ליצוא המהפכה האסלאמית באזור ומחוצה לו ולחיזוק גרורותיה, בהן ארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל דוגמת חיזבאללה, הגי'האד האסלאמי הפלסטיני וחמאס. אירן תוכל גם להציג את החזרה להסכם על פי תנאיה כהישג המוכיח את צדקת דרכה, את חולשת המערב ולנסות לקרב אליה גורמים שאינם נמנים כעת עם ידידיה.
גם לאמריקנים ברור שאין מדובר בחזרה להסכם הגרעין המסוכן המקורי אלא להסכם גרוע יותר, משום שאי אפשר לקחת מאירן את ההתקדמות שכבר ביצעה, תוך הפרת ההסכם, בפיתוח והפעלת צנטריפוגות מתקדמות, הפקת אורניום מועשר לרמה גבוהה, פיתוח מערך הטילים וייצור אורניום מתכתי. כיום גם ברור שהאשליות שפיזר צוות שיחות הגרעין של ממשל אובמה, שאנשיו מעורבים גם בהובלת הצוות הנוכחי, היו חסרות בסיס. אירן לא תוותר על תמיכתה בטרור ועל גישתה הרדיקלית, וההסכם לא יציב אותה במרחק של שנה מייצור כמות מספקת של חומר בקיע למתקן נפץ גרעיני ראשון, שהרי גם בלי לפרוץ קדימה במלוא העוצמה, אירן הגיעה קרוב מאוד לנקודה זו בתוך קצת למעלה משנה.
מפגש האינטרסים בין ארה"ב וישראל מתרופף
מהן המשמעויות של התקדמות אירן אל סף הפיכתה למדינת סף-גרעינית ושל הכניעה האמריקנית מבחינת ישראל? ראשית, הובהר שוב שבעלת הברית החשובה ביותר של ישראל והמשענת המרכזית שלה סובלת מחולשה המקרינה גם עלינו. לאור זאת, עלינו לסמוך בראש ובראשונה על עצמנו. ארצות הברית כל כך זהירה ונרתעת מעימות כלשהו, כך שלמרות שיש ביכולתה לעצב מציאות אחרת, היא מעדיפה להימנע משימוש ביכולותיה ולאפשר ליריביה לקדם את האינטרסים שלהם על חשבונה.
חמור מכך, אם בעבר מפגש האינטרסים בין ישראל לבין ארצות הברית היה נדבך חשוב בשיתוף הפעולה בין שתי המדינות, מעבר לערכים המשותפים, הרי שתחת ממשל ביידן מפגש האינטרסים הולך ומתרופף. האמריקנים ממוקדים בעימותים עם רוסיה וסין, שבהם ישראל פחות מחויבת לעמדה האמריקנית, ומצמצמים את מעורבותם במזרח התיכון. התחזקות מעמדה של אירן איננה איום חשוב מספיק בעיני הממשל כדי להתגייס לסיכולו. גם אם הוא מצהיר על מחויבותו למנוע מאירן להצטייד בנשק גרעיני, ומשוכנע כי חזרה להסכם תתרום לכך, בפועל הוא סולל עבור אירן דרך בטוחה להפוך למעצמה גרעינית.
למרות זאת, כל עוד אפשר, על ישראל לנסות למנוע את החזרה להסכם באמצעות פנייה נמרצת לגורמים בארצות הברית, משני צידי המערכת הפוליטית, המכירים בחומרת המהלך הנוכחי (למשל הסנטור הדמוקרטי מננדז). לקונגרס עשויים להיות כלים שיאפשרו לו להקשות על מימוש כוונות הממשל. אפשר גם לקוות שהרעשים שהכניסה רוסיה לתהליך (אי החלת הסנקציות עליה בהקשר של יחסיה הכלכליים עם אירן) ידחו את הקץ. פגישות בנט עם הנשיא פוטין ועם הקנצלר שולץ עסקו מן הסתם גם בעניין האירני.
אם ההסכם ייכנס לתוקף בכל זאת, יהיה על ישראל לקדם את המערכה החשאית לסיכול תכנית הגרעין האירנית, שכן למרות ההצהרות על כך שהיא איננה מחויבת להסכם, פעולה גלויה תהיה בשלב ראשון פחות נדרשת ועוד פחות מכך אפשרית נוכח המחויבות האמריקנית להסכם ומכיוון שבטווח הזמן המיידי אירן תתרחק מעט מהסף הגרעיני. זאת במקביל לניצול הזמן לפיתוח היכולת לסכל את תכנית הגרעין במהלך כוח גלוי כאשר יתעורר הצורך בכך, ולהתמודד עם ההשלכות המורכבות של מהלך כזה. אי הגעה להסכם כעת, תרחיש שעדיין יש סיכוי קטן שיתממש, עשוי לחייב פעולה כזו בתוך זמן לא רב.
בה בעת, על ישראל להמשיך ולהדק את הקשר עם מדינות ערב הפרגמטיות, שהתחזקות אירן והיחלשות ארצות הברית מטרידות אותן מאוד, ואשר תתורנה בנסיבות אלה אחר פיצוי לחולשה האמריקנית בישראל או לחלופין דווקא באירן, כשבתוך כך כמה מהן עלולות לנסות ולקדם את יכולתן להצטייד בעצמן בנשק גרעיני.
>>> הכותב הוא תא"ל במיל', לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, כיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה