ת' התחננה לעזרה. התחננה. הייתה לה בעיה נפשית מורכבת, היא עברה פגיעה מינית קשה, והייתה מוכרת לרווחה מגיל צעיר. היא נכנסה ויצאה מאשפוזים בבית החולים כשהיא מנסה בכל פעם מחדש לפגוע בעצמה, כי רק ככה הצליחה להתמודד עם הכאב.
אבל ת' היא צעירה בלי עורף משפחתי, מבאר שבע, בלי חברים מפורסמים, ולצערה היא גם לא הצליחה לתפוס איזה הד תקשורתי סביבה כדי שיתייחסו אליה מספיק ברצינות.
סיקור N12:
- השוטר לצעירה שרצתה להתאבד: "תתאבדי כבר"
- יום אחרי השיחה המשפילה למשטרה: הכנסת דחתה בקשה לדיון דחוף
- הצעירה שהתקשרה למשטרה לדווח על מצוקה נפשית - שמה קץ לחייה
שיחת הטלפון המוקלטת שבה שומעים את השוטר צועק עליה שתלך להתאבד כבר, היא נוראית והופכת את הבטן, אבל המשטרה היא רק עוד גורם אחד בשרשרת הזאת שלא ראה את ת'. עוד גורם בשרשרת שאין לו את המשאבים המתאימים לסייע לה, עוד גורם בשרשרת שעסוק במאמץ לשרוד את העבודה היומית, הכוללת מיליון פניות שהופכות את ת' לעוד מטרד שצריך להתמודד אתו. או יותר נכון - לא להתמודד.
שלא תבינו לא נכון, שוטר שמדבר ככה לא צריך לעבוד עוד יום במשטרה, אבל הוא סימפטום. סימפטום למערכת שלא מקבלת משאבים ראויים, מערכת סבוכה בביורוקרטיה, מערכת שהיא החצר האחורית של המדינה ולאף אחד לא באמת-באמת אכפת מה קורה שם. אנשים מוחלשים שזקוקים לעזרה נגררים מול תורים אינסופיים, מול פקידים שמטרטרים אותם ממקום למקום ומסרבים לקחת אחריות, מסרבים לעצור הכול ולראות את בן האדם שמולם.
ת' הייתה צריכה כנראה אשפוז כפוי, אולי זה היה מציל אותה. אבל כל גורם בשרשרת הזאת מסביר היום מאחורי הקלעים למה זה לא היה בידיו. אי אפשר להציל את כולם, אבל במקרה של ת' נראה שאף אחד לא באמת ניסה.
מידי פעם עולים בתקשורת סיפורים כאלה, גם כמו של יעל מלניק ז"ל, שהייתה ילדה שקופה במערכת עמוסת משימות. אל תטעו זה לא מקרים בודדים, אנשים נופלים מידי יום ולא קמים, ואנחנו לא שומעים עליהם בחדשות. כל עוד לא יופנו תקציבים אדירים למערכות שצריכות לשמור עלינו - לא רק פיזית, גם נפשית - שום דבר לא ישתנה פה.