יש משהו מפחיד בגדעון סער. הוא יעיל, תכליתי, שקט ולכן קטלני. מים שקטים החודרים עמוק. נתניהו נהג להתרברב שהוא משיג מה שהוא רוצה - נהג לומר אך כבר שלוש שנים הוא כושל כישלון מחפיר במימוש, במובן האישי, הפוליטי והמשפטי. סער באמת משיג את מה שהוא רוצה. למען הסר ספק: הוא רוצה ימין ממלכתי ותרבותי, אך ימין עמוק.
כולו שמונה חודשים במשרד המשפטים ותראו את הישגיו מנקודת מבט ימנית, או את מעלליו מנקודת מבט שמאלית. במקום המשנה ליועמ"ש ארז קמיניץ, הוא מינה את כרמית יוליס, דתייה, מתנחלת, שתעסוק בשנים הקרובות בהתנחלויות בלתי חוקיות מסוג עמונה, נתיב האבות, עפרה וכל מה שעוד בדרך וכל מה שעל הדרך. אני מתקשה לזכור שר משפטים כה אפקטיבי שבתוך זמן כה קצר מינה כה הרבה: יועצת משפטית לממשלה, פרקליט מדינה, סנגורית ציבורית ארצית, מנהלת הסיוע המשפטי, ראש רשות להגנת הפרטיות. וזו רק רשימה חלקית.
היה לפניו שר ראוותני וגנדרני שכשל פעם אחר פעם במינוי יועץ משפטי לממשלה. שר שהתנהל במשרד המשפטים, ואחר-כך במשרד לביטחון הפנים, כגיבור של קומדיה וגמר עם שתי ועדות חקירה כגיבור של טרגדיה. אמיר אוחנה שמו – ניסה להיות ארנולד שוורצנגר, לבצע שליחות קטלנית, אך תפקד כצ'רלי צ'פלין.
איילת שקד, שרת המשפטים לשעבר, וחבר הוועדה שמחה רוטמן, רוצים שופטים אשר יאירו פנים לנוער הגבעות ולפולשי המאחזים הלא-חוקיים. לא די להם בשופט כשר, הם רוצים "גלאט-כשר". סער הצליח לתמרן ולדלג גם עליהם.
הוא מינה באבחה אחת ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. מומחים מובהקים למשפט האזרחי על כל ענפיו. במקום ארבעה אקטיביסטים פורשים - שניים מהמתמנים מקוטלגים כשמרנים ושניים כאקטיביסטים, אף שזיקתם למשפט הציבורי ולסוגיות חוקתיות אינה ידועה והקטלוג הוא משוער לחלוטין. בדבר אחד אין ספק: המינויים החדשים מזיזים את בית המשפט העליון ימינה, יותר מעשר מעלות ימינה, הרבה יותר.
לו ניתן היה לסמן פוליטיקאים כמו שמסמנים חפיסות סיגריות – הייתי כותב על גדעון סער מצד אחד: אזהרה - מסוכן לביביסטים. מצד שני: אזהרה - מסוכן לשמאל.