לאחרונה התרחשו שני אירועים חשובים העשויים להשפיע על יחסי ישראל-טורקיה. הראשון, מאז כניסתו לתפקיד, פועל הנשיא יצחק הרצוג ומנסה לקדם את הפשרת היחסים בין המדינות. שלוש שיחות טלפון התקיימו בין הנשיא ארדואן לבין עמיתו הישראלי. שיחות אלו הובילו להשערה כי הנשיא הרצוג עשוי לבקר בטורקיה בעתיד הקרוב.
חשוב לזכור כי ב-2008 החלה הידרדרות ביחסים בין שתי המדינות, לאחר שכוחות צה"ל נכנסו לרצועת עזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ופעלו נגד מחבלי חמאס. הצעד הראשון שהוביל להידרדרות הזו היא התכתשות מילולית בין הנשיא ארדואן לבין הנשיא פרס ז"ל בוועידת דאבוס ב-2009, לאחר שהנשיא הטורקי נטש את הבמה וכינה את פעילות צה"ל בעזה "ברברית".
חודש לאחר מכן, עמותה טורקית הנתמכת על ידי הממשלה, הידועה בשם IHH, השיקה משט על מנת "לשבור את המצור" על רצועת עזה. לוחמי הקומנדו הישראלי השתלטו על הספינה "מאווי מרמרה" שהובילה את המשט. דוח של האו"ם קבע כי המצור על עזה הוא חוקי, אולם דבר זה לא סייע לשיפור היחסים בציר ישראל-טורקיה.
ישראל ניסתה להפוך את המגמה ופתחה בשיחות פיוס עם טורקיה וביקשה לפצות את האזרחים הטורקים שנהרגו בפשיטה הישראלית על המרמרה. ב-2016, חתמו משרדי החוץ של המדינות על הסכם זה. הנושא הקשה ביותר שעמד בפני הנושאים ונותנים היה התעקשותה הטורקית להשאיר את משרדי חמאס באיסטנבול פתוחים, אם כי טורקיה התחייבה שלא לאפשר משטחה כל התקפת טרור על ישראל. אולם, ב-2014 הודה ראש הזרוע הצבאית של חמאס בגדה, סאלח אל-עארורי, כי פיגוע החטיפה והרצח של שלושת הנערים הישראלים נעשתה ביוזמתו ולבקשתו. ישראל אמנם גרמה לטורקיה לגרש את עארורי, אך מטה ארגון הטרור ואנשים נוספים ממשיכים לפעול מאיסטנבול. חמאס מוגדר כארגון לא חוקי במצרים, ערב הסעודית ובאיחוד האמירויות, אך לא בטורקיה.
בשבועות האחרונים חלה התפתחות נוספת העשויה להאיץ את הפיוס הישראלי-טורקי. ההחלטה של ממשל ביידן להסיר את תמיכתו בצינור התת-ימי המחבר את הגז הישראלי והקפריסאי בים התיכון לאירופה דרך יוון ואיטליה, הובילה לאכזבה רבה עבור המשקיעים בפרויקט זה. יתרה מכך, ההחלטה של וושינגטון הפתיעה רבים בהתחשב בהחלטת הנגד של ארצות הברית לגבות את צינור הגז הרוסי "נורד-סטרים" לגרמניה. טורקיה ניצבת כעת כמרוויחה הגדולה ביותר מההחלטה של ארצות הברית, ולאחר השבתת הפרויקט הישראלי-קפריסאי-יווני תוכל להפוך להיות מרכז הגז החדש בין המזרח התיכון לאירופה.
אל מול חוסר הרצון של המערב להתעמת מול אירן, טורקיה נותרה בעלת ברית פוטנציאלית וחשובה לעמוד אל מול האתגר המרכזי במזרח התיכון. נורמליזציה ביחסים בין טורקיה לישראל היא חשובה, אבל היא לא תבוא בקלות. ב-1941, הבריטים בזו לדרשותיו של סטאלין לשטח והשפעה, אך שיתפו עימו פעולה אל מול רוע גדול יותר - גרמניה. אלו השיקולים הקשים שישראל תצטרך ליישם גם לגבי טורקיה.
>>> הכותב הוא נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. כיהן כשגריר ישראל באו"ם וכמנכ"ל משרד החוץ