בשביל התדמית: לדחוף לתיווך ישראלי בין רוסיה לאוקראינה

ביקורת רבה מימין נשמעת בימים האחרונים נגד הפרסומים אודות ההצעה של בנט לתווך במשבר בין רוסיה לאוקראינה. עיקר הטענות הן סביב הסכנה הנשקפת מקונפליקט אפשרי עם רוסיה, ומהחשש לפגיעה באינטרסים הישראליים בגזרה הצפונית. בין השורות אפשר לשמוע גם את נימת הזלזול של המבקרים כלפי הסיכוי שמישהו בכלל סופר את ראש הממשלה בנט כמתווך בזירה הבינלאומית. הניגון הזה מתכתב עם שירי ההלל לגאוניותו הקוסמו-פוליטית של ראש ממשלת ישראל לשעבר, בנימין נתניהו, ולאופן מעורר ההתפעמות בה ניהל את ענייניה של ישראל בעולם.

מלחמת אוקראינה רוסיה - סיקור N12:

• דיווחים: "זלנסקי ביקש מבנט לתווך ולארח את השיחות"
• המלכוד הישראלי מול המלחמה באירופה
• האינטרס הישראלי: מאחורי שיחת בנט-פוטין

מובילי דעה ימנים אף משתמשים בלשון בוטה בה הם פוקדים על הדרג המדיני הישראלי לשתוק, בכל הנוגע לסכסוך הרוסי-אוקראיני, שמה יבולע לנו.

רבים מהפרשנים מדגישים בימים האחרונים שהמתרחש כרגע באירופה הוא לא פחות משינוי פרדיגמה, סדר עולמי חדש. קריאת תיגר של הנשיא פוטין וציר בעלות-בריתו על האיזון הבינלאומי. אם אכן כך הדבר, והקלפים באמת נטרפים, זהו זמנה של ישראל לשנות את תדמיתה העולמית השלילית ולעבור מכובשת למתווכת. מהלך כזה, אם יצליח, הוא לא פחות מגאונות של בנט, לפיד והדרג המקצועי.

בעצם, למה לא? ישראל נמצאת בעמדה המושלמת לתפקיד המתווכת. הרי בכל הקשור ליחסינו עם אוקראינה, פוזיציית התיווך רק תחזק ותשפר את היחסים בין המדינות. ישראל תמוצב כמי שנעתרה לסייע לאומה האוקראינית בשעתה הקשה ביותר. לפי הפרסומים, היה זה זלנסקי בעצמו שביקש את עזרתו של בנט בתיווך מול רוסיה.

באשר לחשש מתגובת הדוב הרוסי לצעד שכזה: חרף המסגור התקשורתי של פוטין כ"מנהיג משוגע" ש"לא רואה בעיניים", ספק אם הלחץ הפנים-רוסי נעלם מעיניו. הפגנות של אלפי רוסים נגד המלחמה זאת התרחשות שספק אם צפה. גם הסנקציות הכלכליות הקשות שמטיל עליו המערב אינן עניין של מה בכך. בכלל, הזלזול במהלכיו של ביידן אינו במקומו. יש משקל רב ללחץ שמופעל על הכלכלה הרוסית, והמשקל הזה ילך ויכביד גם על פוטין בסופו של דבר.

בקרב על ההסברה, אוקראינה אינה נופלת מרוסיה. הבעיה היא שמלחמה היא עסק מלוכלך, ותמונות של פגיעה רחבה באוכלוסייה אזרחית מתחילות לצאת לעולם. זה יגביר את הלחץ הפנים-רוסי על פוטין, שייאלץ בסופו של דבר לרדת מהעץ. מישהו למטה יצטרך לתת לו יד.

מהפך תדמיתי

בדרך כלל המדינות המתווכות במשברים בינלאומיים הן או ארצות הברית, או מדינות אירופיות כמו גרמניה, נורווגיה ושווייץ. במקרה הזה, זה פשוט יהיה בלתי אפשרי, שכן הן כולן מעורבות באופן כזה או אחר בסכסוך. לכן, הרעיון של ישראל, שמקיימת יחסים טובים עם שני הצדדים ויש לה אינטרס להרגיע את השטח, כגורם מתווך, אינו רע בכלל. ישראל אף בקיאה מאוד בנושאים שעל השולחן, יתרון עצום למלאכת התיווך.

יתרה מזאת, בעיני גלומה פה הזדמנות פז לישראל להפוך את התדמית שלה בעיני האירופים והעולם כולו, לנתץ את הנרטיב הטורדני של תנועות ה-BDS, ולמצב עצמה בזירה הבינלאומית כשחקן מתווך משכין שלום. לאירוע הזה יכולות להיות השלכות מאוד חיוביות בסופו של דבר גם על הזירה האירנית וגם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תאמינו או לא.

בכל הקשור לתדמית של בנט בישראל פנימה, הצעד הזה יכול להפוך את הקערה. בנט מדשדש בסקרים ומלחך את אחוז החסימה. בין ניהול משבר הקורונה למשבר יוקר המחיה, אפשר בציניות לומר שהסטת סדר היום התקשורתי לעבר המלחמה באירופה זה כנראה הדבר הכי טוב שקרה לו. מינוף של האירוע הזה לצורך מיצובו כשחקן משמעותי בזירה הבינלאומית יכול להיות הגיים-צ'יינג'ר של בנט גם בדעת הקהל הישראלית.

בחלומות הכי ורודים של כל מנהיג ישראלי נמצאת הפנטזיה לנצח את ה-BDS האירופי. מי יודע, אולי הנסיבות מזמנות את הגשמת החלום הזה לבנט. כל מה שהוא צריך זה להמשיך לחשוב מחוץ לקופסה, לא להיבהל מהביקורת המקניטה ולהמשיך לסמוך על מי שמייעץ לו בענייני מדיניות חוץ. אם ההחלטה בירושלים היא ללכת על הקונספט הזה, צריך לגזור את כל ההתנהלות הישראלית פנימה והחוצה מהדירקטיבה הזאת, והכיוון מבטיח.

>>> שיר שגיא שימשה כיועצת התקשורת של נפתלי בנט בקמפיין 2013, מומחית להסברה. בעלת תואר שני בתקשורת פוליטית וחוקרת יישוב סכסוכים בינ"ל באוניברסיטת בר אילן