מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של פשיטת רגל מוסרית וערכית שנגרמת ישירות ממדיניות היסטרית, כוחנית ונקמנית של ראש הממשלה נפתלי בנט, שר הבריאות ניצן הורוביץ וראשי משרד הבריאות, ומאופשרת על ידי תמיכה בפועל או שתיקה רועמת ומבישה של רוב רובם של שרי הממשלה, חברי הכנסת, שופטי בית המשפט העליון, אנשי רוח וכלי התקשורת.
כל בר דעת שמקשיב לדוקטור קוטזי, הרופאה השקולה והנבונה מדרום אפריקה, שגילתה את הופעתו של וריאנט האומיקרון ודיווחה עליו לעולם, מבין שהאומיקרון הוא למעשה צינון מאוד מדבק, שהשפעתו על רוב רובה של האוכלוסייה הינה ברמה של כמה ימים של נזלת, כאב גרון ואולי חום, ובוודאי קטנה בסדרי גודל משפעת. דיווחים מכל העולם מחזקים את ההבנה שהאומיקרון, למזלנו, מתפשט מהר, מספק לנדבקים חסינות ארוכת טווח, אבל אינו מהווה איום כל שהוא לרוב רובינו, מחוסנים ואף שאינם מחוסנים – צינון, לא נעים אבל חולף תוך כמה ימים.
האומיקרון גם הקריס לחלוטין את הנרטיב של ראש הממשלה ומשרד הבריאות, שלא לומר עשה ממנו חוכא ואיטלולא. הדיבורים גבוהה על ניצחון בקרב מול הווירוס באמצעות חיסונים, תו ירוק, ועוד חיסונים התרסקו אל מול פני המציאות. הסתבר שוב ולמעלה מכל ספק שמחוסנים נדבקים ומדביקים, ואפילו, מה לעשות, "מוגנים" נדבקים ומדביקים בהמוניהם. הסתבר שחיסוני הקורונה לא ינצחו את הווירוס הזה, גם אם משרד הבריאות ישתמש בהם כטיפול מונע הניתן כל ארבעה חודשים.
עם עבר של סטרטאפיסט היינו מצפים שבנט יעשה מה שקוראים בהגת ההייטק, פיבוט, ישנה כיוון, ויכיר במציאות החדשה, ובצורך לחזור לשפיות ולחיים נורמלים במדינה. היינו מצפים שיכריז סוף סוף שתם מצב החירום בישראל, ואם לא הוא שהכנסת תעשה זאת, ואם לא הכנסת שבית המשפט העליון יעשה זאת. היית מצפה שהוא יתמקד בהגנה על אוכלוסיות פגיעות, ושיקום בריאות הנפש של ילדי ישראל. אבל במקום זאת, נראה שכל הגורמים האלה חברו יחד במטרה שאותה הגדיר ראש הממשלה "למרר את חייהם של הלא מחוסנים". לא חשובה הכלכלה, לא העסקים, לא הילדים, לא החינוך ואף לא הבריאות, אלא למרר לאותם לא מחוסנים, לא מוגנים, את החיים.
אותם לא מחוסנים כוללים כ-40% מאוכלוסיית ישראל, רבים מהם לוחמים ומפקדים בצבא, מדענים, מורים, שוטרים - מלח הארץ. להם קורא משרד הבריאות בפרסומות ממומנות והתבטאויות בתקשורת בכינוי הגנאי הבזוי "מתנגדי חיסונים", למרות שרוב רובם מחוסנים בכל חיסוני השגרה, ואף התחסנו בשני החיסונים הראשונים לקורונה. להם טוענים בכירים במערכת הבריאות, והוגי דעות "ליברלים", אסור לתת טיפול רפואי. לדידם, אדם שהשתמט משירות צבאי, מעשן, שותה אלכוהול באופן מוגזם ואוכל עד כדי השמנה מורבידית, יש לטפל בו באם התחסן בשלושה חיסונים לקורונה. לדידם, יש גם לטפל במחבל שנותר פצוע בזירת פיגוע, אבל חס וחלילה לא במפקד מעוטר, במדען מוכשר או במורה מסור, אם העזו לממש את זכותם לא להתחסן, או אפילו אם סרבו לקחת בוסטר. אבסורד. בושה.
מדינת ישראל נמצאת בפשיטת רגל מוסרית, כי בשעה שמשרד הבריאות בוחן לאפשר לרופא מאומת לטפל בחולים, הוא מתעקש להכניס למעצר בית ילד שנמצא שלילי בבדיקה, לאחר שנחשף למורה "מוגן" שאומת, רק כי הוריו החליטו לא לחסנו. לא מדע, לא בריאות – נקמנות לשמה. זוהי בגידה, לא פחות, של המדינה בחובה הבסיסית שלה לספק ולאפשר חינוך לכל ילדי ישראל ללא אפליה. נראה שהמסיכה הוסרה, ואין יותר אפילו העמדת פנים – ממררים לילדים הלא מחוסנים את החיים. בושה.
"אין ברירה" הם אומרים לנו במשרד הבריאות כבר שנתיים, מצב חירום, מערכת הבריאות עוד רגע קורסת. מביני עניין שניהלו את מערכות הבריאות הגדולות בישראל, יאמרו בפה מלא שלא מיני ולא מקצתי. אולם גם ראוי לומר למשרד הבריאות והממשלה, שאם אחרי שנתיים לא השכלתם לחזק את הצוותים הרפואיים המעולים והמסורים בבתי החולים ובקהילה, בכדי לאפשר חיים נורמליים בישראל לצד הקורונה, השפעת ושאר וירוסי החורף, הרי שעליכם להניח את המפתחות וללכת הביתה.
וכן, אפשר אחרת. יש מדינות, מעטות למרבה הצער, שבהן ילדים בריאים הולכים לבית ספר כל הזמן, ואף בלי מסיכות. מדינות כמו פלורידה שפורחות כלכלית, ובהן המנהיגות מבינה, שחינוך לילדים זו בריאות, שעבודה לאנשים זו בריאות, שנורמליות ורוגע הן בריאות.
ראש הממשלה, שר הבריאות, שרים, חברי כנסת, שופטי ישראל – החזירו לאזרחי ישראל את הנורמליות, את הלכידות, את החמלה ואת הבריאות – או שתהיו אחראים ישירים לפשיטת הרגל המוסרית הזאת.
פרופ' רצף לוי, מומחה בניהול סיכונים ומערכות בריאות באוניבסיטת MIT. חבר במועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה.