חברת הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן אמרה השבוע, בתגובה לביקורת באחד הריאיונות שעסקו בפרסומים על עסקת הטיעון שתכף-אוטוטו-עוד שנייה-ממש עוד רגע נסגרת לנתניהו, ש"גם אם מדובר ביהודי טוב בן 72, שרוצה לנוח, זה בסדר". ובכן, בשורה התחתונה, היא כנראה צודקת. רק שישנה תוספת קטנה והיא שמדובר ביהודי טוב, בן 72, שרוצה לנוח, ולוודא שלא ימצא את עצמו נח בכלא. גם זה בסדר.
אינספור פרשנויות, השערות, עצות, ספקולציות וגם כמה מיליונים טובים שנתרמו יכולים לפעמים להסתיר אמת אחת עירומה ופשוטה: נתניהו ממבין ששעון החול שלו למזעור הסיכונים הולך ואוזל. האנשים שמינה לתפקידי מפתח במערכת המשפט, אלה שיש לו ערוץ תקשורת איתם, עומדים לסיים את תפקידם. היכולת שלו להפסיק את המשפט אם ירגיש שהדברים יוצאים משליטתו, הולכת ונעלמת. לכן, המסרים בערוץ המשא ומתן העלו לאחרונה הילוך.
הבעיה היא שכשערוצים רדומים פתאום מתעוררים ביתר שאת, יש להם גם נטייה לצוץ אל מעל לפני השטח. אשף תקשורת כמו נתניהו יודע את זה, אבל השעון שמתקתק עד למועד פרישתו של היועמ"ש מנדלבליט, ההוא שמינה בעצמו, גרם לו ללחוץ ולהסתכן בחשיפת המהלך. וזה אכן מה שקרה. להערכתי, מוקדם מדי ממה שהעדיף נתניהו. מוקדם מדי ממה שמשרת את האינטרסים שלו בעניין הזה.
אמנם מה שקרה מרגע הפרסום הוא כבר לגמרי מלאכת מחשבת של התנהלות תקשורתית, כשברור לגמרי שנתניהו מעוניין בעסקת הטיעון קצת יותר ממנדלבליט. עד כדי כך מעוניין, שמסתבר שהוא לא בחל בשום כלי בהנעת המהלך הזה ושלח את לא פחות מאהרון ברק לפתוח לו ציר.
הפגישה המאוד מצולמת שלו ושל בני משפחתו בבית פרקליטו, זאת שכולנו ראינו בשידור חי מהחלון, הייתה מהלך מחושב שלו שנועד לייצר אווירת "אוטוטו סוגרים" ו"הכדור אצלנו". בפועל, הסגירה אפילו לא קרובה. הכדור כנראה אצל הצד השני ולא בטוח שאחרי הפרסום הזה הוא רוצה לשחק יותר.
שני יהודים שהתעייפו
כמו בהרבה אירועים תקשורתיים בומבסטיים כאלה, השיח התקשורתי סבב ברובו סביב פרטי ההסכם שלכאורה מתגבש: כן קלון, לא קלון, כן יחזור לחיים הפוליטיים או לא, באילו סעיפים יודה וכן הלאה. עם זאת, האמת היא שהסיפור הגדול הוא בעצם האירוע, ובאופן שבו הוא דלף:
בנימין נתניהו, שעל רקע כתבי האישום נגדו יצא למסע צלב נגד הפרקליטות, מנהל בשבועות האחרונים עם היועמ"ש, כמו גנב בלילה, משא ומתן בתיווך של אחד מעמודי התווך של מערכת המשפט הישראלית, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק. זאת, כדי לצאת בעור שיניו ממשפט ולהציל את עצמו מאפשרות ממשית למאסר. אביחי מנדלבליט, שייתכן ועמוק בפנים קצת חושש מהיום שאחרי ומהחזרה לכור מחצבתו הימני עם הגיבנת של הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה של הימין, היה מוכן לשתף עם זה פעולה. או, בפרפרזה לדבריה של דיסטל, יש לפנינו פשוט שני יהודים טובים שהתעייפו. הם רוצים לחיות את המשך חייהם ולבוא בימיהם בלי ספירות בחמש בבוקר או פרצופים בבית הכנסת. וזה בסדר.
ההדלפה על עצם קיום המשא ומתן לא טובה לאף אחד מהשניים הללו. היא גם לא משרתת אף אחד מהם. נתניהו נחשף במערומיו, כמי שמוכן לזנוח את כל הנרטיב שעמל עליו שנים כמגן הדמוקרטיה מול אימת המערכת המשפטית והתקשורת השמאלנית, להפקיר את כל אוהדיו שהלכו אחריו בנאמנות עיוורת כדי לשבת ולדבר עם ה"דמון" מנדלבליט ואנשיו. מנדלבליט, מצידו, הצליח להעלות את חמתם של בכירים במערכת שלו ושל חלק גדול מהציבור והפוליטיקאים. עצם ההדלפה כבר מוכיחה שיש מישהו שם בסביבה שלא היה מרוצה מקיום המשא ומתן הנפיץ הזה, ורצה לחבל בו.
כך, מכותרות ענק שזועקות שאנחנו רגע מחתימה על עסקת טיעון, נשארנו עם כמה שורות בדף הלפני אחרון של העיתון שמספרות שהעסק תקוע. מי שהדליף את דבר קיום המשא ומתן - הצליח לו.
אולי זה גם חלק מתהליך ההתבגרות של הליכוד, שנפרד אט-אט מאחד המנהיגים הגדולים שהיו לו. עוד שלב בדרך לסוף עידן נתניהו, יהודי טוב בן 72, שהוכיח השבוע שגם הוא כבר לא מה שהיה פעם. שגם הכוח שלו לשלוט באירועים מוגבל. שגם לו כבר די נמאס ועם כל הכבוד לתרומות של מיליונים שלא חסרים לו, אין כסף בעולם ששווה את הסיכון לגמור בכלא.
אפשר לקחת את כל האירוע הזה ולהסיר ממנו את הציניות. אפשר דווקא לקחת דוגמה מהשניים הללו, מנדלבליט ונתניהו, שמוכנים להניח את החרבות, למחול על האגו וללכת קצת אחד לקראת השני בשביל עתיד טוב יותר בעבור שניהם. אחרי כל הרעל שטפטף לנו על הראש וחילחל לנו לוורידים בגללם, הגיע הזמן שגם אנחנו, בתוכנו, נניח את החרבות ונחפש את ההגדרה שלנו מחדש.
>>> שיר שגיא שימשה כיועצת התקשורת של נפתלי בנט בקמפיין הבחירות ב-2013, מומחית להסברה ומנכ"לית קבוצת EVVA ישראל