זה היה שבוע קשה, לכל הדעות. פטריק וואן-לוון, מאמן מכבי תל אביב, פוטר בשל ביצועיו הכושלים בליגת העל. גם רונאלד קומאן, מאמנה של קבוצת ברצלונה, פוטר בנסיבות דומות. בתווך, ב'ליגה למקומות עבודה', ח"כ אביר קארה הודיע שהוא פורש מהקבוצה כי "ימינה היא חבורה של מטומטמים". הודיע - ומיד חזר בו, או יותר נכון חזר לקבוצת הוואטסאפ של החבורה.
העימותים בקואליציה - סיקור N12:
- יותר שיסוי משינוי: חברי הממשלה אחד נגד השני
- הקלטות שקד: התגובה של השרה והשיחה עם לפיד
- בלעדי | הקלטות איילת שקד
- אביר קארה נטש את קבוצת הוואטסאפ של ימינה
עם כל הכבוד לברצלונה ול-350 מיליון אוהדיה, המצב של מפלגת ימינה מורכב יותר. היא פתחה את העונה עם 270 אלף תומכים ומאז, במקרה הטוב, מדשדשת במקום. תשאלו את השרה איילת שקד, ששוב הוקלטה אומרת דברים נפיצים, הפעם על יאיר לפיד: "הוא אדם שטחי. עושה פיגוע ונפתלי מחלץ". על בני גנץ היא אומרת: "גנץ יפרק את העסק".
במצב נורמלי, למשמע ההקלטות ועל רקע ההתכווצויות בבטן של שקד, כדבריה, האופוזיציה אמורה הייתה לחבק אותה חזק-חזק ולהכריז: "איילת, חזרי הביתה". במקום זאת ח"כ יריב לוין מצייץ: אם שקד אומרת שלא תהיה רוטציה, אזי תהיה רוטציה. נתניהו? הוא תוקף את שקד באומרו: "איילת מתייסרת ובסוף מתמסרת". נראה שכרגע שקד איבדה את כל העולמות - גם בקואליציה וגם באופוזיציה. אם נשתמש בשפה הזולה של נתניהו, אפשר לומר שהיא...איבדה את חדר ההלבשה.
אפרופו קלטות והקלטות, אפשר לתהות: אם שקד אמרה את הדברים בקלות דעת ובלי לשקול מילים, הרי שאפשר לתהות על שיקול הדעת. אם אמרה את הדברים למקורבי מקורבים בימינה, ולמרות זאת הם הודלפו, הרי שזה מעיד על מצבה העגום של המפלגה. יש גם את אלה שתמיד יחשבו שהכול נעשה בכוונה תחילה, למען יודלפו לתקשורת.
הרוטציה מתרחקת
אם ניגמל רגע מהפיקנטריה, ההקלטה בכל זאת מלמדת אותנו דבר אחד מהותי: הסיכוי למימוש הסכם הרוטציה והעברת המקל ליאיר לפיד - שואף לאפס. לא, לא בגלל שאיילת שקד חושבת כך או אחרת, זה הרבה מעבר לזה. החיבור האקלקטי של מפלגות הקואליציה מתחיל לתת את אותותיו. די בדוגמה האיזוטרית, הניסיון לארגן יום גיבוש לחברים: כשהתברר שלאולם ביהוד אין הכשר - הפלג הדתי בקואליציה הסתייג. כשהתברר שהגיבוש יתקיים ביום האזכרה לטבח בכפר קאסם, "הפלג האיסלאמי" איים להחרים. אפילו סביב הזמרת היו צלילים צורמים כשהתברר שעינת שרוף תרמה לקמפיין של יאיר לפיד. נפתלי ניסה לחלץ, אבל השיר בוטל.
אם נישאר באווירה מוזיקלית, כדאי להיזכר בג'ינגל שליווה את השקת מפלגתו של בני גנץ בפברואר 2019: "אין יותר ימין או שמאל" היה הזמריר שעד היום בוקע למשל מהנייד של מעיין ישראלי, יד ימינו של גנץ. גם רון חולדאי הלך על הז'אנר כשאמר, עם הקמת מפלגת הישראלים, דקה לפני שנעלמה: "אני לא ימין ולא שמאל. אפשר לחשוב שהכול זה סיפוח או לא סיפוח". הסגנון המוזיקלי הזה אינו עובד. בלי אידיאולוגיה של ימין או שמאל אי אפשר לשרוד בפוליטיקה.
האסימון נפל בקרב מפלגות הקואליציה: אם מרצ תמשיך לוותר לחברים בממשלה שמתעקשים לבנות בשטחים, היא תאבד את תומכיה. מכאן גם ההתנגדות להכרזה על הארגונים הפלסטינים. מרב מיכאלי לא במקרה הגיעה למסקנה שגנץ הוא לא רבין, ואם תקווה חדשה תסכים לפתיחת קונסוליה אמריקנית במזרח-ירושלים, גורלה יהא גרוע יותר מרשימת הפיראטים - שבבחירות האחרונות ירדה מהשיא של 2,000 קולות ל-1,300.
עד עכשיו האופק הפוליטי הסתכם בשני מהלכים בלבד. רק לא ביבי והעברת התקציב. עכשיו מה? המפלגות הבינו שאם ימשיכו בפשרות הפוליטיות רק לשם ריפוי ואיחוי, הן יאבדו את בסיס התמיכה שלהן.
חוזרים לבסיס: יש ימין ויש שמאל. אם עוד לא השתכנעתם, מבטיח לכם מנת יתר בעשרים החודשים הקרובים, מועד מימוש הרוטציה. ספק אם תהיה.