בהתייחסות לאירועי תקיפת רכבי תחבורה ציבורית בדרכי הנגב הראשיות, קיימו שרת התחבורה והשר לביטחון פנים התייעצות והערכת מצב. בהודעה משותפת הכריזו כי "זריקות אבנים על רכבים הם טרור לכל דבר".

בתהליך הדרגתי, הנהגת המדינה מתחילה להכיר בכך שבאובדן המשילות בנגב טמון איום ביטחוני לאומי, רחב בהיקפו ובמניעיו מאירועי פשיעה פלילית. בתיאור מאמצי המשטרה הדגיש השר בר-לב כי הם כוללים גם "הגדלת סדר כוחות השוטרים ולוחמי מג"ב בגזרה". ראוי, כמובן, לברך על השינוי הניכר במגמות הפעולה החדשות של משטרת ישראל. עם זאת, המשטרה לבדה, ללא תגבור כוחות מצה"ל, לא תוכל להגיע להישג הנדרש. על מנת למקד את כוחות המשטרה בפעילות הייחודית בה השוטרים מתמחים, היא זקוקה לסיוע במסה של חיילים לאבטחת המרחב. עם היגיון השילוב הזה, בין כוחות צבא ומשטרה, הופעלו כוחות הביטחון בהתנתקות מעזה בקיץ 2005, בה נטלתי חלק כמפקד בכיר.

רב ניצב קובי שבתאי, מפכ
מתחילים להפנים את גודל האיום, בר לב והמפכ"ל שבתאי|צילום: חדשות 12

משימה כאבטחת ציר באר שבע-דימונה מפני תקיפות אבנים והתנכלויות אחרות היא משימה שדורשת מארג כוחות שמחויבים, בחלקם, לפריסה גלויה בשטח כדי לתת תחושת ביטחון לעוברים והשבים. כוחות לאבטחה ולנוכחות נדרשים גם ברחובות הערים. לכך נדרש סיוע של כוחות צה"ל.

מבחינה מבצעית, צורת האיום על התנועה בדרכים היא אינה תופעה חדשה. היא מוכרת מראשית מאבקיי המפעל הציוני. הביטחון בדרכים היה אתגר מרכזי במאורעות 1936-1939. כבר אז הובהר כי המענה מחייב התארגנות בהיגיון צבאי ולא רק משטרתי.

המלחמה בפשיעה - סיקור N12:

טבעו של המאבק היה לגמרי ברור לבן גוריון ולמנהיגי היישוב. בארגון ההגנה פעלו אז בתודעת הייעוד הצרופה להגן על היהודים, על כבודם ורכושם. הנהגת היישוב הבינה באותם ימים כי גם באיום על תנועה בדרכים או על בית עסק פרטי, טמון גרעין של איום לאומי. גם לאחר שסיים יצחק שדה את תפקידו כמפקד הפלמ"ח, קודם שנתמנה רמטכ"ל בפועל של ארגון ההגנה בשנת 1946, הוטל עליו להקים מחדש פלוגה מיוחדת שעבדה בכפיפות ישירה לבן גוריון. בין יתר משימותיה, עסקה הפלוגה באבטחת מתקנים ובתי עסק כמו מלטשות יהלומים שנפלו קורבן לאיומי סחיטה.

במצב שהתהווה, מדינת ישראל נדרשת להעניק הגנה לאזרח המאוים, יהודי וערבי כאחד. לשם כך היא נדרשת להתארגנות מתאימה. על מנת להגן, לדוגמה, על מיכון חקלאי יקר, על משאיות וציוד מכני של קבלנים בהמשך סלילת כביש 6. כל אלו זקוקים לשמירה, לכן ניתן לארגן חניוני לילה מאובטחים על ידי כוח משטרה או צבא. אין לשלול הצבת כוחות אבטחה של חיילים או שוטרים, ביום ובלילה, על בתי עסק מאוימים. כך גם לגבי איום ההצתות ביערות: נדרשת פריסת כוחות גלויים ומוסווים בתוככי היערות, שימנעו מעשי הצתה ויוכלו להזעיק כוחות כיבוי בזמן הקריטי. מרגע שהאיום הוא מכת מדינה, ראוי למדינה להיענות לאיום במלוא משאביה. אם מעוניינים להימנע ממיליציות יהודיות חמושות, יש לארגן את המענה על בסיס גיוס ממלכתי.

המענה הנדרש מחויב לשילוב פעילות אקטיבית יזומה, מלווה בפעילות אבטחה פסיבית בהיקף רחב. לא צה"ל ולא משטרת ישראל יכולים למלא את משימותיהם רק על בסיס "צבא קטן וחכם". בשל כך, המענה נזקק להתארגנות גם על בסיס גיוס נרחב של מילואים.

מתוך מאות אלפים לוחמים שצה"ל גרע מרשימת משרתי המילואים הפעילים, יש לארגן מיידית כוח ייעודי שיימנה לא פחות ממאה אלף לוחמים - משמר לאומי. ההפעלה תהיה בכפיפות למשטרת ישראל-משמר הגבול או בכפיפות לפיקוד העורף בצה"ל. גודל האתגר מחייב התארגנות לאומית מקיפה ומהירה בתודעת חירום.

>>> הכותב הוא אלוף במילואים, לשעבר מפקד הגיס המטכ"לי, יו"ר תנועת 'הביטחוניסטים'