מזל טוב לשולי רנד וצופית גרנט שהתחתנו השבוע בטקס מרגש. אחרי הסכסוך הכואב והמתוקשר בין שולי לפרודתו מיכל שבמהלכן היה מסורב גט כ-6 שנים, הוא סוף סוף הצליח להיחלץ מהקשר אותו רצה לסיים, ולהינשא בפרק ב' לצופית, בחירת ליבו החדשה. רק שמאחורי ה"האפי אנדינג" הזה מסתתרת מציאות עגומה עבור נשים במסדרונות הרבנות בישראל.
סרבנות גט היא נחלתם של נשים וגם של גברים. אבל מה ההבדל? כדי ששולי רנד יוכל להתחתן, 100 רבנים הוציאו בשבילו אישור מיוחד לשאת אישה שנייה. היחידים שיכולים לקבל אישור חריג כזה במקרה של סרבנות גט - הם גברים. את אישה? אז תאלצי לחכות, לעיתים שנים ארוכות, עד שבעלך יסכים לומר את המילה כן. גם בסיטואציות מופרכות והזויות.
לפני כמה חודשים הבאנו לכם את סיפורה של יערה (שם בדוי), מסורבת גט כבר 4 שנים, מאותו היום שבעלה היכה אותה. במשך כל השנים הללו היא מחכה חסרת אונים לגט, ובינתיים בעלה ברח לחו"ל ולא מתבייש להתנות את מתן הגט בדרישות: "תבטלי קודם את התלונה על האלימות במשטרה, תפרסי את החובות שאני חייב לך. אה, את לא מסכימה? אז אין גט. תישארי כלואה בקשר הזה". במקרה אחר נאלצה ליאת (שם בדוי) לחכות יותר מ-4 שנים לגט, זאת אחרי שבוקר אחד היא נדמה לגלות שבעלה נעצר על עבירות פדופיליה (!) והיא ביקשה להתגרש ממנו מיידית. בעלה נשפט והורשע, אך סרב לתת גט מתוך כותלי הכלא. ואתם בטח זוכרים את המקרה של שירה איסקוב: כשביקשה להתגרש, אביעד משה התנה את מתן הגט בהסדר הראייה על בנם וחלוקת חשבונות. 5 ימים בצינוק יחד עם לחץ תקשורתי הספיקו לו לחזור בו.
יערה ומיכל הן חלק ממאות נשים בשנה שנאלצות להתמודד עם סרבנות גט. דוברות בתי הדין הרבניים פרסמה השבוע שנותרו רק 46 מקרי סרבנות בלבד בישראל. זהו נתון לא הגיוני בעליל: רק ארגון "מבוי סתום" לבדו, שמלווה מסורבות גט, טיפל השנה בלמעלה מ-150 נשים שסורבו לקבל גט, ויש עוד 12 ארגונים דומים שעוסקים באותו הנושא.
סרבנות גט זו אלימות מגדרית. במדינה שמתיימרת לקדם שוויון בין גברים ונשים, לא הגיוני שצד אחד יכול להפוך את הנישואים לכלא, או לנצל זאת בצורה צינית לצרכיו ולגחמותיו הכלכליות. המדינה צריכה לייצר אפשרות ליציאה מנישואים לא רצויים לנשים וגברים, ובמקביל לאפשר בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון נישואין אזרחיים.