ב-25 באוקטובר התחוללה הפיכה צבאית בסודן. למרבה הפלא, ההפיכה בוצעה על ידי הנשיא המכהן, גנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן. בורהאן עמד בראש "המועצה הזמנית" – ממשלה צבאית-אזרחית משותפת – שתפקידה היה להכשיר את הקרקע לקראת בחירות דמוקרטיות. ראש הממשלה האזרחי היה עבדאללה חמדוכ, שנמצא עתה במעצר בית, יחד עם שרת החוץ מרים אל-מהדי ועוד בכירי ממשל אחרים. במהלך ההפיכה הצבא התפרש ברחבי הבירה ח'רטום והקים מחסומים סביב לה. במהלך העימותים בעקבות ההפיכה נהרגו עד כה לפחות שבעה בני אדם וכ-140 נפצעו, ואילו מפגינים רבים נעצרו. שירותי האינטרנט במדינה נחסמו. לאחר ההפיכה בורהאן פרסם שורת החלטות ובהן פיזור הממשלה, פירוק האיגודים המקצועיים והקמת ממשלת טכנוקרטים חדשה. בנאום לאומה הוא הודיע שזו תמשול עד לבחירות הכלליות המתוכננות ב-2023. הפיכה אינה דבר נדיר בסודאן; למעשה, לאורך השנים היו לא פחות מחמש.
הממשלה הצבאית-אזרחית – יצור כלאיים שהוקם ב-2019 לאחר הפלת הרודן עומר אל-באשיר, שמשל במשך שלושים שנה – נחקקה כפשרה זמנית בין ראשי הצבא ובכירים במגזר האזרחי לתקופת מעבר עד לבחירות הכלליות שתוכננו להיערך ב-2022. עם הקמתה, היה ברור כי חילוקי הדעות בקרב הממשלה הפריטטית יקשו על ניהול המדינה, אך הרצון לצאת מהמשבר הפוליטי והכלכלי העמוק הובילו את הפלגים היריבים לשתף פעולה, לפחות באופן זמני.
הממשלה המשותפת לא הייתה אהודה בקרב האזרחים, משום התחושה ששיתוף הצבא בשלטון מהווה כעין המשך למשטר הישן של באשיר, זאת על אף הצהרות מרגיעות לכאורה של בורהאן שכוונתו להבריא את הכלכלה ולשפר את מצב זכויות האדם. מצד שני, גם ההנהגה האזרחית בראשות חמדוכ לא נהנתה מאהדה רבה בציבור, וזאת בשל עברו הקומוניסטי. גם כוונותיו לקדם ליברליזציה פוליטית ולפעול נגד דיכוי דתי התקבלו בפקפוק. ראוי לציין שניסיונותיו להפסיק את מנהג הח'תאן, ברית מילה לנשים, ולהסגיר את באשיר לבית הדין הבינלאומי בהאג בשל חלקו בפשעים נגד האנושות, בעיקר באשמת ג'נוסייד בדארפור באמצעות מיליציית הג'ינג'אוויד שהייתה כפופה לו, לא צלחו.
אחד ההישגים של הממשלה המשותפת היה שיפור היחסים עם המדינות השכנות, ובראשן מצרים ודרום סודן. בצעד יוצא דופן נשיא דרום סודן, סלבה קיר מיארדיט, התבקש לתווך בין ממשלת סודן לבין קבוצות מורדים בדארפור והצליח לשכנע אותן להצטרף לממשלה (הסכם המכונה "הסכם ג'ובה"). במישור הבין לאומי התחייבה הממשלה להילחם בטרור והיא אכן נקטה צעדים בנושא, כמו למשל גירוש אנשי חמאס מסודן לפני כשבועיים.
ארצות הברית ומדינות מערב אירופה חיבקו את הממשלה הדו-ראשית בהבינם כי יציבות פנימית בסודן היא נדבך חשוב ביציבות האזורית. ממשל טראמפ ניצל את ההזדמנות והבהיר כי הדרך למערב עוברת גם דרך ישראל. אולם, הדרך לוושינגטון עוברת גם דרך תל-אביב משום שהממשלה הסודנית חפצה בהסרת שמה מרשימת המדינות התומכות בטרור, זאת על מנת להשיג לגיטימציה בזירה הבינלאומית, בעיקר להלוואות והשקעות.
לשם כך היא הייתה זקוקה לסיוע של ישראל והלובי היהודי. ראשיתו של השינוי, למען האמת, היה עוד בתקופתו של באשיר, שגישש אם אכן ניתן לקיים עסקה משולשת סודנית-אמריקנית-ישראלית. אולם מימושו האמיתי התחולל רק בפברואר 2020 כאשר בורהאן נפגש עם נתניהו באוגנדה. בתום הפגישה פורסם כי "הוסכם להתחיל שיתוף פעולה שיוביל לנורמליזציה בין שתי המדינות". ראוי להדגיש כי בתחילה לא התלהב ראש הממשלה חמדוכ מההתקרבות לישראל, אולם אילוצי המציאות שכנעו אותו להתיישר עם הקו שהתווה הצבא. כך, ב-23 באוקטובר, בעקבות חתימת הסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין, הצטרפה גם סודן ל"הסכמי אברהם". בתמורה, ארצות הברית העניקה מלווה של 1.2 מיליארד דולר וכמובטח הסירה את שמה מרשימת המדינות תומכות הטרור.
להפיכה בסודן יש פוטנציאל להידרדר לאלימות, וזאת גם בשל קיום פסיפס אתני מורכב ומבנה חברתי המבוסס על זיקות שבטיות. כך, למשל, שבט הבג'ה במזרח המדינה עלול לממש את איומו להיפרד מהמדינה ובכך לנתק את נמל פורט סודן החשוב מעיר הבירה לצמיתות. על רקע זה, למשל, מספר קבוצות של מורדי דארפור, שבעמל רב הובאו לתוך הממשלה, מאיימים להקים מחנות לאנשיהם בסביבת ח'רטום. וכמובן, המאבק בין הצבא לאזרחים עלול להידרדר לכלל מלחמת אזרחים. זאת ועוד, לתוך הקלחת הרותחת מיהרו להיכנס קטר וטורקיה השואפות לבצר את כוחן באפריקה (טורקיה למשל יצרה כבר מאחז משמעותי בלוב).
בתגובה להפיכה, הנשיא ביידן מיהר להקפיא חבילת סיוע בת 700 מיליון דולר לסודן ויעץ לישראל להקפיא בינתיים את תהליך קידום הנורמליזציה. השליח האמריקני החדש שמונה לסודן, ג'פרי פלטמן, ששהה לגמרי במקרה בח'רטום יום לפני ביצוע ההפיכה, ייאלץ לחזור אליה בהקדם כדי לראות כיצד אפשר לכבות את הבערה.
מה באשר להסכם בין ישראל וסודן?
נראה כי ההתקדמות בנורמליזציה תיאלץ להמתין לעיתוי נוח יותר. טקס החתימה על ההסכם, שתוכנן להיערך בוושינגטון בחודש הבא, יידחה. עם זאת, לאור העובדה שהצבא מלכתחילה תמך בהסכם עם ישראל, נראה כי ההפיכה אינה צפויה לחולל שינוי. כל ממשלה תיאלץ להתמודד עם הקשיים הכלכליים – התמודדות הקשורה להמשך הסיוע האמריקני, ובעקיפין גם להמשך הקשר עם ישראל. סודן מצויה על פרשת דרכים ויש לקוות כי לא תלך בדרך החתחתים.
>>> פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית וחבר הוועד המנהל של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית. ד"ר חיים קורן מלמד באוניברסיטת רייכמן; הוא שירת כשגריר במצרים ודרום סודן