סיפור הבחירות האלה כולו עלילה של איוולת, שהחלה עם שליח שלומיאלי של האו"ם, יאן קוביס מסלובקיה, שתעה בתוך המבוך המסובך של היריבויות במדינה ואולץ להתפטר. זה נמשך בעיוורון מדהים של מנהיגים נבונים כמו מרקל, ביידן ומקרון, שדחפו בהתרגשות למהלך שנידון מראש להיכשל. בינתיים, משתמטים כולם מהכרזה רשמית על דחיית ההצבעה ומטילים את האחריות על כתפיה הצנומות של השליחה החדשה של האו"ם סטפני ויליאמס, דיפלומטית אמריקנית מוכשרת, הזוכה לכבוד רב מצד כל הביריונים הפוליטיים במדינה. היא מתווכת לעבר נוסחת פשרה שניתנת, אינשאללה, לביצוע.
כדאי לזכור שהמתמודדים פשוט אינם יכולים לנהל קמפיין מחוץ לאזור שבו הם שולטים, ואפילו אם יזכו בנשיאות לא יכירו בניצחונם בשאר האזורים. גנרל ח'ליפה חפתר נחל מפלה במתקפה שלו לכיבוש הבירה טריפולי, ומאז הוא מסתפק במזרח המדינה. ראש הממשלה עבד אל-חמיד דבייבה אינו מעז לבוא לבנגאזי שבמזרח, וכמוהו פתחי בשגה, שר הפנים הקודם. בכל השבועות האחרונים השתוללה אלימות בחוצות, לרבות התנפלות על מועמדים בתוך תחנות משטרה וקרבות רחוב סביב מטה הממשלה.
כל השלושה, אגב, היו בעבר ברגים חשובים במעגל שסביב קדאפי: חפתר פיקד על חיל המשלוח לצ'אד והשניים האחרים התעשרו בעסקים שעשו בחסותו של קדאפי, והם המועמדים הבולטים.
כשהבין שזו המגמה, הגיח מן הצללים, לאחר היעדרות של שנים, סייף-אל-אסלאם קדאפי, שהיה יורשו המיועד של אביו. עוטה גלימה בדואית חומה, הודיע סייף בסבחא, בירת הדרום, שהוא מצטרף למרוץ. אחותו עאישה מנהלת את המערך הכספי שלו ובן דודו אחמד קדאף-אל-דם, שהיה ראש המודיעין של המשטר הישן, מטפל ממקום גלותו בקהיר בכריתת בריתות עם השבטים השונים. תחילה נפסלה מועמדותו של סייף, אבל אחר כך נבהלה ועדת הבחירות מן התגובות וחזרה בה.
כמעט מובטח שהנשיא הראשון שיהיה ללוב מאז המהפכה יהיה מישהו שגדל על ברכי קדאפי. לא צמח שום כוח רענן שלא היה קשור לקדאפי. בני הדור הצעיר לא הכירו את הרודנות האכזרית שהנהיג. "האביב הערבי" בלוב עושה סיבוב פרסה לאחור, ממש כמו במצרים ובסודן הסמוכות. גם שכנה נוספת, תוניסיה, מתקדמת במסלול הזה.
כעת מצפים לוויליאמס, שתפיק עם החן שלה והערבית שבפיה הסכמה בין ראשי המיליציות למיניהם מה בדיוק יהיו סמכויות הנשיא. זה נשמע לא יאומן, אך זה בדיוק התבשיל שהקדיחו המתווכים שלפניה: ניסיון לבחור נשיא בלי להקדים לזה ניסוח חוקה, שתקבע את סדרי הממשל ובלי לקיים תחילה בחירות לפרלמנט. כך, אילו למשל היה סייף משיג רוב, לא היו שום סייגים ומגבלות על כוחו.
כדי לאחד מחדש את לוב תחת מנהיג מוסכם, תידרש, כמובן, לא רק עסקה על אופן חלוקת השלל בין השחקנים במערב המדינה ובמזרחה, אלא גם התגייסות של השחקנים מבחוץ: טורקיה, שהצילה את טריפולי מכניעה לחפתר, רוסיה שתומכת בו לאחר שפחת הגיבוי שקיבל מצרפת והאמירויות, מצרים שרוצה לקבוע מי יישב על גבולה, איטליה שתמכה במיליציות החזקות של מיסראטה ולבטל ארצות הברית, ששומרת מרחק מכל המהומה הזאת.