אפשר לתאר את 2021 בדרכים רבות, אבל בעיניים ערביות אין ספק שזו השנה המדממת ביותר שהכירה החברה הערבית בישראל. 126 נרצחים, 16 מתוכם נשים וכמחציתם צעירים מתחת לגיל 30. מדובר באיום קיומי על האזרחים הערבים, ואחד האיומים על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, כפי שהעריכו גורמים מכהנים ולשעברים במערכת הביטחון. זו סוגיה שמטרידה את כל מי שמנסה לתכנן את העתיד במדינה ולהביט לעבר השנה הבאה, יהודים וערבים כאחד. אולי המשפט הזה הוא המהפכה האמיתית שחוללה התופעה בשנת 2021 - "יהודים וערבים כאחד" - כי על פי רוב הסקרים בשנה הזאת, הפשיעה והאלימות היא אחת משלושת הסוגיות המרכזיות שמדאיגות את כלל הציבור בישראל, ולא רק את הציבור הערבי.
המהפכה הזאת התרחשה לא רק בזכות הפוליטיקה, ובטח שלא בזכות הפוליטיקאים. הרי שנים רצתה החברה הערבית להשתלב בכל מישור אפשרי, ועשתה את זה בכל התחומים, מלבד בפוליטיקה - כי לא היתה לזה הצדקה. אף פוליטיקאי ערבי בישראל לא מצא סיבה כל כך טובה לעשות בשמה ולמענה מהפכה פוליטית ולצאת מאזור הנוחות בספסלי האופוזיציה. כמובן, גם אף מנהיג יהודי בישראל לא מצא סיבה מוצדקת להכשיר מהלך כזה. האלימות הגואה והפשיעה המשתוללת בחברה הערבית היא זו שהכשירה את הקרקע לשני הצדדים, כל אחד מסיבותיו, והשאר היסטוריה.
הטיפול בפשיעה ובאלימות התגלה מהר מאוד כמבחן אמיתי לכל הצדדים בשנה הזאת. בראש ובראשונה למוסדות המדינה ורשויות אכיפת החוק, להנהגה הפוליטית ומנהיגי הציבור (משני הצדדים), ולא פחות חשוב - לכלל אזרחים. השינוי האמיתי מתרחש כשתושב רמת גן לא מתעלם, ואף מנסה להבין, מה מתרחש ברחובות אום אל-פחם. האלימות בחברה הערבית יצרה אווירת סולידריות לא מוכרזת בין ערבים ליהודים. זה היה הנושא היחיד כמעט שעליו מסוגל יהודי ממוצע להקשיב לערבי ממוצע מדבר במהדורת חדשות.
למרות כל זה, 125 אנשים מהחברה הערבית שילמו בחייהם בשנה החולפת בנגב, במשולש ובגליל. מקרי הרצח היו שונים: פשיעה, נקמות דם, סכסוכי עבריינים ועוד. יש ברשימה הזאת גם אנשים שנרצחו על לא עוול בכפם מחילופי אש בין עבריינים, כמו עיסאם סלטי בן 28 שנרצח מפגיעת כדור תועה חודשיים אחרי שהתחתן, בדרך לבית הוריו בנצרת. יש גם את הסטודנט אחמד חג׳אזי שנרצח גם הוא מחילופי אש בין שוטרים לעבריינים, רק כי חצה את הכביש במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. הרשימה עוד ארוכה.
גם אלה שנרצחו בגלל מעורבות כזו או אחרת בסכסוכים או בפעילות בארגוני פשיעה - גם הם קורבן של מערכת משומנת שמנצלת את מצוקת הצעירים בחברה הערבית ושואבת אותם למעגל אין-סופי של תלות באותם ארגונים. 40% מהצעירים בחברה הערבית מוגדרים כחסרי מעש, ללא מסגרת חינוכית או תעסוקתית. זה פתח לעוני, חוסר השכלה ותסכול. מכונה שמייצרת פושעים מחוסר ברירה, שלא מכירים שום דרך אחרת.
שנת המבחן
מעל הכול, מי שיכולות לזכות ללא תחרות בתואר "קורבן", הן הנשים שנרצחו השנה. רשא סיתאווי, בת 32 שנרצחה לעיני ילדיה בבית לאחר שהתגרשה, היא רק אחת מבין 16 הנשים שנרצחו בחברה הערבית. אותן נשים סובלות פעמיים, בגלל החברה ובגלל חוסר מעורבות המדינה. החברה הערבית עשתה צעדי ענק בעשור האחרון בחיזוק מעמד האישה, אך עדיין לא מצליחה להתנער מהגברים האלימים שמחליטים בכל אחד מהמקרים האלה לקחת את החוק לידיים ולחרוץ את גורלה של אותה אישה. במקביל, המדינה לא מעניקה הגנה מספקת לאותן נשים שחלקן בחרו לצאת מזוגיות אלימה ולצאת לדרך חדשה ואמיצה, למרות כל הקשיים. הדרך הזאת בהרבה מקרים נגמרת בכדור שמטרתו נקמה, והתנגדות למצב שבו אישה מחליטה על עצמה ולא מקבלת את מרותו של בעל או גרוש אלים.
הממשלה והמשטרה יצאו במלחמה, כך לפחות על פי ההכרזות. צריך לומר כאן ביושר שאכן המערכה נפתחה. המבצע למיגור הפשיעה בחברה הערבית יצא לדרך באחריות פרויקטור מיגור הפשיעה מטעם הממשלה, סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ'. למבצע הזה קראו "מסלול בטוח". התוצאות לא איחרו להגיע: 348 עצורים שחשודים בהחזקת נשק ומעורבות בארגוני פשיעה, 105 רכבי יוקרה שהוחרמו בעיקר מעבריינים בתחומי עבירות מס והלבנת הון, ו-68 כתבי אישום הוגשו מאז תחילת המבצע. אבל רק 82 כלי נשק בלתי חוקיים נתפסו, וזה טעון שיפור. נשק זה הגורם המרכזי לרצח בחברה הערבית - לפי הנתונים הרוב המוחץ של מקרי הרצח נעשו באמצעות כלי ירייה.
שנת 2022 בפתח, והיא זו שתכריע. זאת השנה שבה תכנית החומש הממשלתית למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית יוצאת לפועל. אותה תכנית, מטרתה לחזק את המשטרה ולהעביר אליה תקציבים לצורך גיוס שוטרים והקמת תחנות משטרה בחברה הערבית. זאת גם השנה שבה יוצאת לפועל תכנית החומש הכלכלית שעשויה לטפל בסוגיות העומק בחברה הערבית מחינוך ועד דיור ותעסוקה. למרות הספקות, יש מקום להיות אופטימיים לקראת השנה הבאה.