רבים שואפים לתפקידי נשיא ארצות הברית או ראש ממשלת ישראל, ורק מעטים זוכים לכך. לצד התהילה והעוצמה לנושאי המשרות הרמות, ההיסטוריה מציבה בפניהם  במצבים מסויימים החלטות קשות, המחייבות הכרעה בין שתי חלופות גרועות, שלכל אחת מהן משמעויות הרות גורל.

ביקור רה"מ בארצות הברית - סיקור N12:

בנתיב הגרעין האירני, "מסילות המדיניות" מובילות את הקברניטים לצומת ההכרעה בין "פצצה" ל"הפצצה": אם יכשלו בהרתעת אירן או במניעתה מכך, אירן תהיה חמושה בפצצה גרעינית, או אף בארסנל, ואם יבחרו לפעול לעצירתה, ההצלחה אינה מובטחת וייתכן שאף ימצאו עצמם במלחמה.

פרישת הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין, בעידודו של ראש הממשלה בשעתו נתניהו, נועדה לייצר "מקסימום לחץ" כלכלי על אירן, שימוטט את המשטר או לפחות ישמש מנוף דיפלומטי לשינוי עמדותיו במשא ומתן או התנהגותו. בפועל, יעד זה לא הושג. האירנים החלו בהפרת ההסכם והם מתקדמים במהירות אל סף הגרעין. הם מעשירים לרמות גבוהות של 20% ו-60% , צוברים כמויות גדולות פי 10 ממה שהתיר הסכם, ומפעילים צנטריפוגות מתקדמות המקצרות את זמן הפריצה לפצצה. הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו לא השכילו להכין חלופה אפקטיבית לבלימת צעדים אירניים אלה, אולם הנשיא ביידן וראש הממשלה בנט עלולים להיות אלו שבמשמרת שלהם אירן מתחמשת בפצצה גרעינית.

נפתלי בנט וביידן (עיבוד: AP / FLASH 90, רויטרס)
להסכים על מדיניות ברורה בנושא האירני, הנשיא ביידן ורה"מ בנט|עיבוד: AP / FLASH 90, רויטרס

הסכם הגרעין היה הסכם בעייתי מאוד, ובשנותיו המאוחרות (SUNSET) העניק לאירן לגיטימציה לתוכנית גרעין "אזרחית" נרחבת בטוווח אפס מפצצה (על פי הנשיא אובמה!). גם התועלת של שנותיו הראשונות של ההסכם מ-2015, עצירת העשרת הגרעין של אירן והסגתה לאחור – מאחורינו. כיום אפילו האמריקנים מודים שיש לתקן את ההסכם ולהגיע להסכם "ארוך יותר והדוק יותר". ישראל צריכה אולי להמשיך ולהתנגד לחזרה להסכם, אולם חשוב מכך, להבהיר כי חזרה להסכם אין פירושה חזרה למציאות של 2015, לאחר שהתנאים השתנו מהיסוד. בעיקר, זו חובתה להציג חלופה אסטרטגית ריאלית מול תוכנית הגרעין האירנית, מאחר שלדברי בכירי ממשלת ישראל, הממשלה הקודמת לא השאירה להם תוכנית חלופית אמינה לעצור את האירנים.

הטורים של עמוס ידלין ב-N12:

על ישראל לחזור ולהסכים עם ארצות הברית על היעד האסטרטגי המשותף: שלאירן לעולם לא יהיה נשק גרעיני. יותר מכך, חשוב מאוד שתהיה מתואמת עם ארצות הברית באשר לדרכים להשגת היעד, ביחד, ואם תידרש ישראל לכך – גם בפעולה עצמאית, שלהכנתה המיטבית ידרשו זמן ולמשאבים.

ולכן ההישג הנדרש מביקור ראש הממשלה בנט בוושינגטון הוא הסכמה אסטרטגית, שרצוי שתיאמר בהצהרה משותפת מעל פודיום בבית הלבן: שתי המדינות לא יתנו לאירן להגיע לנשק גרעיני ואף לא ליכולת לפרוץ אליו בזמן קצר מהנדרש לעצירתה, ורואות צורך חשוב בהסכם "ארוך יותר והדוק יותר".

חדר מוניטורים בתחנת כוח הגרעינית בבושהר, אירן (צילום: רויטרס)
האירנים מתקרבים במהירות אל סף גרעין, הכור בבושהר|צילום: רויטרס

על בסיס ההסכמה על היעד המשותף, ועל סמך מחויבות ואמון הדדי, על המנהיגים להורות לגורמי המקצוע לגבש תוכנית אסטרטגית להשגתו. בתוכנית צריכים להיות שבעה פרקים מוסכמים על שתי המדינות:

  • תמונת מודיעין משותפת, ורצוי מוסכמת, של מצב תכנית הגרעין.
  • הגדרות משותפות לפרמטרים המרכזיים בהתמודדות עם התוכנית – מהו סף הגרעין, מהי הנקודה שאסור שהאירנים יחצו אותה, מהו הטריגר לפעולה.
  • חלופות למקרה שאירן לא תחזור להסכם הקודם מ-2015 ותמשיך להתקדם לסף הגרעיני או תפרוץ אליו.
  • חלופות לאי הצלחה בהשגת הסכם משופר – "ארוך יותר והדוק יותר", וקביעת מגבלת הזמן להשגתו.
  • על בסיס הסכמות אילו חשוב לסכם על עקרונות הפעולה וחלוקת העבודה ליום פקודה.
  • עקרונות המענה לאיומי הטרור, לוחמת השלוחים, החתרנות והטרור של אירן באזור, במקביל לטיפול בגרעין.
  • חיזוק תמיכת ארצות הברית בישראל, כך שאם בסופו של דבר היא שתצטרך לפעול – יעמדו לרשותה כל היכולות לעשות זאת.

ראש הממשלה הביע כבר את הסתייגות ישראל מהחזרה להסכם הגרעין, וככל קודמיו יעמוד בוודאי על זכותה של ישראל להגן על עצמה מאירן ואיומיה, כמיטב שיפוטה. עם זאת, בין שתי הבהרות אלו, חיוני לישראל להתמודד מול האתגר האירני יחד עם ארצות הברית ולא לעומתה. תוכנית שמונה הנקודות לעיל היא מצע לדרכם המשותפת של שני המנהיגים להשיג את היעד המוסכם: שאירן לעולם לא תתחמש בנשק גרעיני.

אלוף (במיל') עמוס ידלין (צילום: יחצ)
אלוף במילואים עמוס ידלין|צילום: יחצ

>>> הכותב הוא אלוף במילואים, ראש אמ"ן לשעבר, מומחה לביטחון לאומי