אכזבה גדולה מאוד ולא רק שלי נבעה מהריאיון של שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון אמש (רביעי) במהדורה המרכזית. היא ישבה כאן באולפן ויכלה לפזר את הערפל סביב עמדתה. הרי כל כך הרבה שמועות וטענות יש עליה, והיא יכלה להגיד דברים פשוטים שהיו מפריכים זאת. הנה שלושה דברים שהיא הייתה צריכה להגיד אתמול ומרגיעים את כולם:
1
"הקורונה היא מחלה, תפסיקו להשתמש בי יפעת שאשא ביטון כפרזנטורית של כל מכחישי הקורונה". הם (מכחישי המגפה) עושים עליה סיבוב ורוכבים עליה, והיא יכלה להפריד את עצמה מהם. "הקורונה היא מחלה, מחלה קשה - אני לא מכחישה אותה ולא מתחילה את הריאיון בהכחשות של דיווחים קודמים. כולנו מתמודדים פה עם נגיף מסוכן ביחד". אמירה פשוטה שלא מספיק נשמעת.
2
"ד"ר שרון אלרעי פרייס היא לא מטורללת ולא משוגעת - אני אולי חושבת אחרת ממנה אבל אנשי המקצוע זה דבר חשוב, בואו לא נלך להתבטאויות כאלה".
3
במהלך הריאיון, השרה בדבריה עשתה בידול בין חינוך לבין בריאות. במקום להגיד: "שהם ידאגו שהילדים יתחסנו, אני דואגת לחינוך שלהם". היא הייתה צריכה להגיד - "חיסון זה חלק מחינוך, חינוך למדע, לריאליות ולרציונליות, זה חינוך לאדם ולצלם האלוקים שבאדם מתפתח, זה חינוך לערבות הדדית, אחריות חברתית". יותר מזה, אם יהיו חיסונים בחוץ, יהיו הורים שיש להם אולי זמן לקחת את הילדים לחיסון אחר הצהריים, ודווקא אולי שכבות אחרות שלא יתחסנו מפאת קשיים כאלה ואחרים. הפוך צריך היה להיעשות - לתת הזדמנות שווה לכולם.
נדמה לי שכל המסרים הללו כלל ולא נשמעו. והייתה לי הרגשה של הגנה, כמו ריאיון של מישהו שמואשם במשהו והוא עונה מסביב לשאלות - לא אומר את הדבר הכי פשוט עצמו. יש עוד זמן עד תחילת הלימודים ויש זמן לתקן אבל יכול להיות שאין עם מי, וזו בעיה חמורה.