לבנון, שמצבה ההולך ומידרדר הביא אותה אל סף "פיצוץ חברתי", כפי שאמר השבוע ראש ממשלתה, חסאן דיאב, מתחננת לסיוע כספי מהעולם הערבי. עד כה זה בושש לבוא, בעיקר בשל ההתנגדות של סעודיה ונסיכויות המפרץ לממן את חיזבאללה דרך סיוע למוסדות המדינה, אבל כעת קטר – המוכרת לנו כמקור מימון דווקא בהקשר העזתי – היא המדינה הראשונה שפותחת את הארנק - וגם זה בצמצום.
סגן ראש הממשלה ושר החוץ של קטר, מוחמד בן עבד אלרחמן אאל-תאני, הגיע אמש (רביעי) לביקור בבירות ובאמתחתו כבר הבטחה אחת: לספק מזון לצבא לבנון – שבחודש שעבר הודיע כי תקציבו הולך ואוזל, מה שמאלץ אותו לצמצם בהוצאות המזון ולהוציא את הבשר מהתפריט של חייליו.
מלבד ההבטחה לממן את מזונם של חיילי צבא לבנון למשך שנה – אין לעת עתה בשורה כלכלית שתוכל לתת תקווה למיליוני לבנונים החווים את המשבר הכלכלי החמור ביותר שידעה המדינה. לא רק פיחות של ערך הכסף הלבנוני ב-90% בתוך כשנתיים, אלא גם ניוון של כל המערכות החיוניות: מלאי הדלק הולך ואוזל, אספקת החשמל הולכת ומצטמצמת ל-12 שעות ביממה במספר מצומצם של מחוזות, ולעיתים לא יותר מ-3 שעות של זרם חשמל ברצף; בתי חולים אינם עומדים בעומס (גם בלבנון מגפת הקורונה עדיין משתוללת) ומעבר לכל זה – כמחצית מהאוכלוסייה מוגדרת ענייה עקב השחיקה בערך המטבע המקומי בו משולמות המשכורות. הוא שקרה גם לחסכונות במטבע המקומי בבנקים.
כוח הקנייה של האוכלוסייה הלך ופחת, גם בשל הסרת הסובסידיות הממשלתיות על מוצרי צריכה בסיסיים כמו לחם. זה מצבה העגום של לבנון, מדינה בפשיטת רגל, שאין באופק פתרון לבעיותיה המצטברות. בעיותיה נובעות מעשרות שנים של בזבזנות, נפוטיזם וזלזול של האחראים על המערכת הכלכלית מסימני האזהרה שקדמו לקריסה, עקב החוב ההולך וגדל - ומתקרב כיום ל-100 מיליארד דולר - הרבה יותר מהתוצר הלאומי הגולמי של לבנון, ההולך וקטן עקב המשבר.
הכלכלה כבת ערובה
במצב הזה, אין ללבנון דרך לחלץ את עצמה מהבור הכלכלי שלתוכו נפלה, ללא סיוע ניכר מבחוץ. אבל נסראללה – במיוחד בימים קשים אלה – מטרפד כל פתרון סביר שיכול להביא להתאוששות בזכות סיוע בין-לאומי. חיזבאללה נחוש לשמור בידיו עמדות מפתח בממשלה, בניגוד לתכנית החילוץ המוצעת ללבנון בגיבוי נשיא צרפת, עמנואל מקרון, וראש הממשלה המיועד, סעד חרירי, המבוססת על רפורמה.
נסראללה דבק בתכניתו להיצמד לסיוע האירני ולהגביר את התלות באירן, במיוחד דרך יבוא הסחורה שהלבנונים כל כך זקוקים לה כעת - דלק, באמצעות מיכליות בים. את שריר ההשפעה האירנית נסראללה נחוש עכשיו למתוח עד הקצה, בשעה שמתנגדיו בציבור ובפוליטיקה מסתכלים בתסכול על הפיכת הכלכלה הלבנונית, אחרי המערכת הפוליטית, לבת ערובה בידי הארגון.
יש מי שמקלל את נסראללה בימים, ויש מי שאף קורא להעמידו לדין מקרב מתנגדיו. זה שחרור קיטור, לא משהו שיכול לגרום לחיזבאללה להסס. כי למרות המחאה שעדיין רואים ברחובות וברשתות החברתיות, אין כוח חברתי או פוליטי שיכול לאיים על האחיזה של חיזבאללה במושכות השלטון, והארגון ממשיך לנצל את המצב הזה לתועלתו בלבד. החולשה שאליה נקלעה לבנון היא חלון ההזדמנות שרואה נסראללה כדי להגביר את כוח הכפייה של חיזבאללה ואירן בבירות.
מלבד האיתות הבודד מקטר שהוזכר למעלה – העולם הערבי הסוני העשיר מעדיף לברוח מלבנון שכזו, בטח לא לחבק אותה.