מקרה ההתעללות הבא, עליו נשמע במהדורת החדשות, כבר נמצא מעבר לפינה. ההקלטות שחשפנו על התנהלות חמורה בפעוטון במרכז הארץ, מלמדות שחוק הפיקוח שנכנס לתוקף מיושם באופן חלקי בלבד: הוא חל על מסגרות בהן יש 7 פעוטות ומעלה. מקרה כזה, בו בפעוטון יש רק חמישה פעוטות, יכול להתרחש שוב ושוב – וכרגע אין לנו שום דרך למנוע אותו.
סיקור N12:
אין שבוע שעובר שלא שומעים בו על מקרה של התעללות בפעוטות. לפעמים זה קורה גם בגנים המפוקחים, כמו במעונות של נעמ"ת וכדומה. עם זאת, ברור כי רובם המוחלט של המקרים מתרחשים בגני הילדים הפרטיים. כולנו מכירים את המקומות הללו: יש אותם בכל עיר, רשות מקומית, בכל רחוב, בבתים פרטיים או בבניינים. מטפלת עצמאית לוקחת כמה ילדים, ארבעה, חמישה או שישה במקום אחד ומזה היא מתפרנסת. לעיתים הרשות המקומית אפילו לא יודעת שהיא שם ועוסקת בטיפול בילדים. בכלל לא בטוח שיש לה הכשרה מתאימה, גם בכלל לא בטוח שהיא אוהבת ילדים. יותר קל בישראל לפתוח גן מאשר לפתוח דוכן פלאפל - לפלאפל לפחות צריך אישור בטיחות ואישור של משרד הבריאות. כאן, בדבר כל כך חשוב, לא צריך אישור כלל.
לצורך טיפול בנושא הזה חוקקו את חוק הפיקוח. בסך הכול, מדובר באחד החוקים הכי חשובים שחוקקה הממשלה הקודמת. יזמו אותו יפעת שאשא ביטון, כיום שרת החינוך, וחה"כ קארין אלהרר. החוק מוודא שתהיה תקינה נכונה, יחס ראוי בין מספר המטפלות למספר התינוקות (היו מקרים בהן הוצבה מטפלת אחת עד 20 תינוקות), שהמטפלות עברו איזושהי הכשרה מקצועית, שהמקום עבר בדיקת בטיחותית והוא ראוי לשהייה, שהמטפלות עברו קורס עזרה ראשונה. למרות כל הדברים החשובים הללו, החוק חלקי בלבד: הוא מפקח רק על מוסדות שיש בהן 7 תינוקות ומעלה. כל מקום שיש בו 7 פעוטות ומטה - פשוט מופקר.
המקרה ששידרנו אתמול עצוב במיוחד, והוא מלמד על ליבת הבעיה. האימא השתדלה מאוד להיות אחראית: היא בדקה וקיבלה המלצות, קראה חוות דעת, דיברה עם השכנים, עשתה הכול כדי לוודא שהילד שלה בידיים טובות. היא אפילו ניסתה להצמיד את האוזן לאחד הקירות, אבל בגלל שמדובר בממ"ד היא לא שמעה את הבכי. היא לא הצליחה להיות שם בשביל הילד שלה.
מקרים מן הסוג הזה פוגעים במשפחות שלמות: ההורים לא יכולים לסלוח לעצמם על ששלחו את היקר להם מכול למסגרת כזאת. ההורים שנפגעו כבר לא בוטחים באף אחת, הם מפחדים להאמין שוב בבני אדם - וזה משפיע על אופן הגידול שלהם. הם הרבה יותר חרדתיים ולא מאפשרים כלפי הילדים. הילד, מצידו, גדל בצל הורים חרדתיים. הוא כבר לא יהיה יותר ילד נינוח.
מה שצריך לעשות בדחיפות זה להרחיב את חוק הפיקוח גם לפעוטונים קטנים - אבל לא רק. צריך לקדם, כפי שסוכם בקווי היסוד של הממשלה החדשה, להעביר את תחום הגיל הרך לידי משרד החינוך ולהשקיע תקציבים מספקים כדי שיבנו יותר מסגרות מפוקחות מהסוג הזה. מדינת ישראל בעצמה צריכה להקים מסגרות לגיל הרך. כיום רק 17% מהילדים מקבלים מסגרות של משרד העבודה והרווחה, כמו ויצו, נעמ"ת, אמונה ועוד. כל שאר הילדים מופקרים.
לא יכול להיות שביד אחת מדינת ישראל נותנת לנו חופשת לידה של 3 וחצי חודשים בלבד, שאחריהם אנחנו צריכים לחזור לעבוד ולהתפרנס, ומצד שני אין לנו מקום ראוי לשים את הילדים היקרים שלנו. אין דרך להתחמק מזה: צריך כסף ותקצוב כדי לבנות עוד מסגרות, להכשיר מטפלות, להוציא פקחים לשטח ולפקח בצורה יעילה על כלל הפעוטונים - קטנים כגדולים. יש לעשות הכול כדי שלא נשמע עוד בכי כל כך קורע לב.