תוניסיה שרויה במשבר הפוליטי הקשה ביותר שידעה מאז המהפכה בדצמבר 2010, שהפילה את המשטר הדיקטטורי של זיין אל-עבידין בן עלי וזכתה לכינוי "מהפכת היסמין". הייתה זו המהפכה הראשונה מבין סדרת ההתקוממויות בעולם הערבי שזכו לכינוי "האביב הערבי". סמלה של המהפכה התוניסאית ושל האביב הערבי בכלל היה ירקן תוניסאי בשם מוחמד בועזיזי שהצית את עצמו למוות.
הנשיא הנוכחי, קייס סעיד, ערך במפתיע מסע טיהורים ב-25 ביולי: הוא פיטר את ראש הממשלה, הישאם משישי, השעה את דיוני הפרלמנט לחודש, שלל את חסינותם של חברי הפרלמנט ומנע את כניסתם לבניין. בנוסף, הוא נקט בכמה צעדים מנהליים ומשפטיים המחזקים את מעמדו ומחלישים את הרשויות האחרות. הוא אף הצהיר שינהל באופן אישי את החקירות המשפטיות נגד חברי פרלמנט, במידה ויהיו. סעיד הזהיר מפני שימוש באלימות ואיים לפגוע במי שיירה לעבר כוחות הביטחון. בצעדיו הוא הסתמך על סעיף 80 בחוקת 2014, המעניק לו זכות לנקוט בצעדים יוצאי דופן במקרה של "איום מידי על ביטחון המדינה ועצמאותה". יריביו של סעיד דחו את הטענה שתוניסיה ניצבת בפני סכנה, והאשימו אותו בביצוע הפיכה שנועדה להגביר את כוחו ולסלול את הדרך חזרה לשלטון אוטוריטרי.
המשבר הנוכחי הוא תולדה של כמה משברים כלכליים וחברתיים הפוקדים את המדינה בשנים האחרונות, בעקבות האביב הערבי ומגפת הקורונה. תוניסיה זכתה לכבוד המפוקפק של המדינה הנגועה והפגועה ביותר באפריקה מקורונה ביחס לגודל אוכלוסייתה (למעלה מ-586 אלף חולים וכמעט 20 אלף מתים מתוך 12 מיליון), דבר שהוביל את מערכת הבריאות לסף קריסה. האירועים מעמידים בסימן שאלה את היות תוניסיה "סיפור ההצלחה" של האביב הערבי ואת המשך קיום המשטר הדמוקרטי. האירועים מהווים הזדמנות לבחון את המתרחש במדינה הפחות מוכרת לציבור הישראלי.
על רקע משבר כלכלי ארוך והתגברות מגפת הקורונה, המשבר פרץ בעקבות יריבות מתמשכת בין הנשיא, שנבחר ב-2019, לראש הממשלה שמונה ב-2020 וזכה לאהדת כמה מפלגות גדולות ובהן אל-נהדה האסלאמיסטית. כל אלה פגעו באמון הציבור במערכת הפוליטית ולתסיסה מתמשכת. קשיים אלה האפילו גם על דימוי ה"הצלחה" של תוניסיה.
במבט כללי, תוניסיה אכן הגיעה מאז המהפכה להישגים מרשימים: היא עברה שלוש מערכות בחירות דמוקרטיות שתוצאותיהן התקבלו על ידי כל המפלגות והציבור; נוסחה ואושרה חוקה חדשה; והוקמו מוסדות שלטון דמוקרטיים. כל הצעדים הללו בוצעו בהסכמה ציבורית רחבה. בהשוואה לשכנותיה בצפון אפריקה – מצרים ולוב – תוניסיה אכן נמצאת במקום טוב יותר. מודל ה"הצלחה" התוניסאי חיזק גם את דימויה המסורתי כמדינה פרו-מערבית מתונה הזוכה לתמיכה בינלאומית. פרס נובל לשלום אף הוענק ב-2015 לקוורטט הדיאלוג הלאומי של תוניסיה, המורכב מארבעה ארגוני חברה אזרחית, על תרומתו למעבר לדמוקרטיה.
בפועל, עשור לאחר האביב הערבי, מרבית העם חש תסכול ואכזבה מהישגי המהפכה, בעיקר במישור הכלכלי, אך גם מחוסר היכולת לקדם רפורמות פוליטיות, דבר הנובע מקיטוב בין אל-נהדה למפלגות החילוניות. אל-נהדה, בראשות רשיד אל-ר'נושי, הציגה מאז המהפכה (ולפניה) קו פרו-דמוקרטי. בשונה מהאחים המוסלמים במצרים, היא אינה שואפת להקים מדינת הלכה אלא מציגה את עצמה כמפלגה מוסלמית-דמוקרטית, כדברי מנהיגה. רבים בתוניסיה ומחוצה לה אינם "קונים" את המתינות של אל-נהדה ורואים בה עוד שלוחה של האחים המוסלמים. אולם, התנועה הפגינה עד כה פשרנות ותבונה פוליטית, נמנעה מעימותים, קיבלה את תוצאות הבחירות גם אם הסתיימו בניצחון מפלגות חילוניות ובכלל ביצרה את מעמדה בחיים הפוליטיים.
לאן מועדות פניה של תוניסיה?
על אף שבימים האחרונים לא נרשמו עימותים, המצב במדינה נותר שברירי ונפיץ. רבים ממתינים לראות כיצד ינהג הצבא, שבאופן מסורתי נמנע ממעורבות בחיים הפוליטיים. עמדת האיגודים המקצועיים, גורם חברתי-כלכלי משמעותי שבעבר סייע בפתרון משברים פוליטיים, אף היא אינה ברורה. התגובות הבינלאומיות למשבר גם כן היו עד עתה פושרות.
ארצות הברית ומדינות אירופה קראו לנשיא סעיד למנות ראש ממשלה חדש בהקדם, נמנעו מלכנות את מהלכיו "הפיכה", אך נותרו נבוכות לנוכח האירועים. ר'נושי קרא לנהל דיאלוג לאומי כדי למצוא מוצא מהמשבר. במאמר לניו יורק טיימס הוא כתב: "חובה עלינו לבנות על מה שהשגנו ולא להשליך את הדמוקרטיה. ראינו כבר בעבר כיצד ריכוז כל העוצמה בידיו של אדם יחיד הוביל את מדינתנו לשקוע בתהומות של חשכה וייאוש מדיקטטורה. תוניסיה הצליחה בעבר להתגבר על בעיותיה באמצעות דיאלוג לאומי, ואנחנו מסוגלים לעשות זאת [גם] כעת".
ההיסטוריה מלמדת כי בעבר אכן הצליחו הכוחות האזרחיים והפוליטיים במדינה לנהל דיאלוג לאומי שהוביל להסכמות, אך במחיר של מבוי פוליטי סתום. הסיפור של הדמוקרטיה התוניסאית אפוא רחוק מסיום. גלי ההדף של האביב הערבי טרם שככו.
>>> פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית וחבר ועד מנהל במיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. ד"ר דניאל זיסנויין הוא מומחה לצפון אפריקה ועמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית