יום ההשבעה של כנסת חדשה הוא לרוב יום מרגש וייחודי, יום של חגיגה לדמוקרטיה ושמחה לחברי הכנסת שנבחרו ולבני משפחתם. אני נזכר בהתרגשות שחשתי בראשית שנת 2009, כאשר צעדתי לתוך משכן הכנסת מלווה בבנותיי, תוך שאני עונד סרט חגיגי על החליפה שלי.
היום הושבעה הכנסת ה-24. למרבה הצער, לאירוע הזה לא תתלווה כל תחושה של חגיגיות, גאווה או התרוממות רוח. מה שמסמל יותר מכל את היעדר החגיגיות היא ההתרחשות אתמול (שני) בבית המשפט המחוזי בירושלים - ראש הממשלה יושב על ספסל הנאשמים כאשר הוא חשוד בביצוע עבירות פליליות חמורות. אין שום דרך להבין ולפרש את חומרת ההתרחשויות במערכת הפוליטית מבלי להתייחס לזיקה שלהן להתפתחויות במשפט נתניהו. בשום מציאות אחרת, שאיננה כוללת את ההליך המשפטי של נתניהו, לא היינו דנים בהיתכנות של גלישה למערכת בחירות חמישית ברצף. אין דרך להבין את השיתוק בקבלת ההחלטות בממשלה, את השפל באמון הציבור בפוליטיקה וברשויות השלטון מבלי שנפנים כי כל עוד נתניהו לא יצליח לבלום את ההליך המשפטי באמצעות מהלכים שהוא מוביל במערכת הפוליטית מכס ראש הממשלה, המשבר לא יסתיים.
נתניהו נלחם להוכחת חפותו בבית המשפט וזו זכותו האנושית והמשפטית, אבל צריך להבין באופן חד משמעי כי בפועל, לא ניתן לשמש כראש ממשלה וכנאשם במשפט פלילי בעת ובעונה אחת. השאלה המשפטית האם ניתן לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום, לכאורה, הוכרעה על ידי בג"ץ, שקבע בשנה שעברה כי נתניהו יכול להרכיב ממשלה. עם זאת, פסק הדין לא היה חף מחששות ומסימני שאלה. כעת, המציאות מראה כי רבים מסימני השאלה הפכו לסימני קריאה.
- ראשית, החשש מפגיעה באמון הציבור במערכת הציבורית ובמערכת המשפט, שהיה מרכיב מרכזי בפסיקה המכוננת בעניין דרעי ופנחסי בשנות ה-90. זו הפסיקה שקבעה כי עם הגשת כתב אישום נגד שר, נפסקת כהונתו. מנימוקים שונים, פסיקה זו לא הוחלה ביחס לראש הממשלה. מנתוני סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי הציבור הישראלי חצוי בשאלה אם נתניהו יזכה למשפט הוגן (44.5% סבורים שכן לעומת 43.5% שלא). בראייתי, זהו נתון מזעזע שמוכיח כי מי שפעל נמרצות לקעקע את אמון הציבור בהגינות המהלכים של מערכות אכיפת החוק, מצליח במשימתו. ראש ממשלה עומד בראש הרשות המבצעת ואמור להשקיע את כל כולו לטובת חיזוק המערכות הציבוריות הכפופות אליו. בפועל, הנתונים מראים שזה כנראה לא אנושי לצפות ממי שמתעמת, כנאשם, עם מערכת אכיפת החוק בבוקר בבית המשפט, לפעול לחיזוקה אחר הצהריים, כאשר הוא שב ללשכת רה"מ.
- שנית, החשש מאובדן קשב כך שהזמן הנדרש לביצוע התפקיד המורכב של רה"מ לא יעמוד לרשותו. עדותו המפורטת של אילן ישועה אתמול בבית המשפט הדגימה לציבור כולו עד כמה הקשב של רה"מ, כנאשם, צריך להיות מופנה להתפתחויות בבית המשפט. עדותו של ישועה אמורה להימשך במשך שבועות, 3 ימים בשבוע. מה שמונח על הכף היא חפותו, ואולי גם חירותו של רה"מ, ולכן לא סביר לצפות שהוא לא יקדיש את רוב זמנו למעקב אחר ההתפתחויות בבית הדין ולעדכון האסטרטגיה שלו. כך עושים נאשמים במשפטים אחרים ותהליך דומה יתרחש כאשר יעלו עדי מפתח נוספים.
- שלישית, החשש מניגוד עניינים בקבלת החלטות. בית המשפט עמד על כך שנתניהו יחתום על הסדר ניגוד עניינים משום שהוא היה מודע לכך שישנם תחומים שבהם לא מתקבל על הדעת שרה"מ יהיה שותף לקבלת ההחלטות. בפועל, מר נתניהו לא חתם על הסדר כזה ופעולותיו מעידות על שיבוש קשה בתהליכי קבלת ההחלטות. למעט ההליך הפלילי של נתניהו, אין שום הסבר הגיוני לכך שצמרת מערכת המשפט מתרוקנת ואנשי מקצוע חדשים לא ממונים. משרד המשפטים פועל ללא שר, ללא מנכ"ל קבוע, ללא פרקליט מדינה קבוע, ואפילו מספר משרות של משנים ליועמ"ש לא אוישו. כך, רה"מ, בתפקידו כגורם השלטוני הממונה על מערכת המשפט, מקעקע ושוחק את המערכת הכפופה אליו. רוב הציבור (57%) מזהה את זה ולכן היה סבור כי משפט נתניהו לא ייפתח כמתוכנן. לעומת זאת, רק כרבע חשבו שהסיכויים לכך די או מאוד גבוהים, כך מנתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה.
זה כנראה לא מפתיע שרוב גדול מהישראלים (80%) סבורים שבשנה הקרובה יתקיימו בחירות חמישיות. הם אינם מאמינים שהמערכת הפוליטית מסוגלת לייצר הכרעה ולצאת מהמשבר.
זה הזמן של הפוליטיקאים להפתיע אותנו לטובה ולאמץ מתווה שישרטט דרך משכנעת ליציאה מהמשבר. מעבר להבראת הכלכלה ולחידוש הצמיחה, סדר יום של ממשלה חדשה שתתמקד בשיקום האמון והסולידריות יצטרך לכלול שינוי של שיטת הבחירות כך שכושר ההכרעה של המערכת הפוליטית ייבנה מחדש. בנוסף, יש לקבוע הסדרי העמדה לדין והשעיה שיחולו במקרה של הגשת כתבי אישום כנגד נבחרי ציבור. זה עשוי לחסוך מאתנו משברים עתידיים דומים. אפשר ורצוי לגרום לכך שהשבעת הכנסת בעתיד תחזור להיות אירוע מרגש ומעורר גאווה.
>>> הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה