בשבוע שעבר שוחרר מהכלא רושדי אבו-מוך, שהיה חבר בחוליית מחבלים שחטפה ורצחה בשנת 1984 את החייל משה תמם. אבו מוך התקבל בעירו באקה אל-גרביה בחגיגות וחיבוקים כגיבור, כשמאות מתושבי העיר באים לקבל את פניו. בתקשורת ברשתות החברתיות הופצו תמונות וסרטונים משם, וגרפו ביקורת גדולה ומוצדקת מהציבור הרחב. גם אני, כאזרח ישראלי, מצטרף אליה. כך לא אמורים אזרחים במדינת ישראל להאדיר מחבל עם דם על הידיים.

עם זאת, אני נתקל בהמון תגובות מכלילות שהפכו בשל כך את כל הציבור הערבי בישראל לתומך טרור ומחבק מחבלים. חשוב להבין, אלו שחגגו בבאקה את שחרורו של המחבל והניפו דגלי פלסטין ברחובות הם אמנם לא מעט אנשים, אך הם ממש לא מייצגים את מרבית החברה הערבית-ישראלית. למעשה, מדובר בגורמים קיצוניים בקרבנו.

ישנו הלך רוח הולך וגובר בחברה הערבית שדוגל בשותפות והשתלבות. במדד הפלורליזם לפני שנה, מדדו את שאלת הזהות בקרב אזרחי ישראל הערבים. מצאו כי 74% מגדירים את עצמם ערבים ישראלים או ישראלים. לעומת זאת, רק 7% מהם הגדירו את עצמם פלסטינים.

כשבודקים מה הנושאים החשובים ביותר עבור ערביי ישראל, תמיד רואים שהביטחון האישי בראש. אחרי זה תמצאו סוגיות של כלכלה, דיור, חינוך. הסכסוך הפלסטיני נמצא בתחתית.

הדברים האלו באים לידי ביטוי גם בזירה הפוליטית, כשרואים איך בבחירות האחרונות הרשימה המשותפת קרסה ואיבדה כשני-שליש מכוחה תוך שנה. לעומת זאת, מפלגה שדיברה בגלוי על השתלבות והשפעה הצליחה לעלות. על פי סקר של חברת סטאטנט מהחודש האחרון, רוב החברה הערבית תומכת בעמדות הללו.

איימן עודה בקלפי
איבדה מכוחה, יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה



בציבור הערבי ישנה רוח חדשה של רצון בשותפות. הדברים התעצמו בעיקר בשנה האחרונה על רקע משבר הקורונה, כשיהודים וערבים פעלו זה לצד זה כחלק מהמאבק הלאומי בבתי החולים ובזירה החברתית. בסופו של יום, אנחנו לא אשמים שסיפור של מחבל משוחרר בבאקה מגיע לכותרות, ולא של עשרות צעירים תושבי באקה שהתנדבו לשירות לאומי יחד עם עוד מספר שיא של 5,000 צעירים בחברה הערבית.

 

השבוע ציינו את יום הזיכרון ומיד לאחריו יום העצמאות. אלו ימים לאומיים במדינה שמאחדים את החברה היהודית, אך בחברה הערבית הם מבליטים את הקונפליקט ואת דילמת הזהות. גם בקרב האזרחים הערבים שמאמינים בהשתלבות במדינה אף אחד לא יגדיר את עצמו כציוני, ורבים לא יוכלו להתנתק לגמרי מההיסטוריה המורכבת.

עם זאת, גם כאן ישנו תהליך הדרגתי פורץ דרך. בשלישי, ערב יום הזיכרון, קיימנו טקס זיכרון ייחודי בערערה לזכר חללי צה"ל מהחברה הערבית, בהשתתפות צעירים ערבים-ישראלים ובנוכחות אביו של סמל סעוד ג'הג'א, ערבי-מוסלמי שנפל בשנת 2004 בפעילות מבצעית ברפיח.

יוסף חדאד, זיכרון בסלון בחברה הערבית (צילום: החדשות 12, החדשות12)
יוסף חדאד|צילום: החדשות 12, החדשות12

אסור להשלים על תמונות של קבלת פנים למחבלים ברחובות ישראל, אבל גם אסור בשל כך לפסול מעל ל-2 מיליון אזרחים במדינה, שברובם המוחלט רוצים להרגיש כחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. צריך להבין, הכללות כאלו הם הניצחון של אותו מיעוט קיצוני שמטרתו לקדם בדלנות ופילוג, במטרה לעצור את התהליך ההשתלבות. תעזרו לנו לא לתת להם לנצח.

>>> הכותב הוא מייסד עמותת "ביחד – ערבים זה לזה"