ככל שמתקרב מועד השבעת הממשלה החדשה, הלהבות הדיגיטליות הולכות ועולות. החשש שאירוע כמו זה שהתרחש בגבעת הקפיטול בינואר האחרון יתרחש גם ב"איליה קפיטולינה" שלנו, מוחשי מתמיד. אולם נראה שלהבדיל ממה שהתרחש בארצות הברית, אצלנו הקדימו פייסבוק וטוויטר רפואה למכה והתחילו לחסום תכנים וחשבונות.
בואו נתחיל מהסוף: האחריות על קביעת גבולות חופש הביטוי במרחב הדיגיטלי היא האתגר הכי גדול של החברה והדמוקרטיה בדור שלנו. בעולם מתוקן, האתגר הזה צריך להיות באחריות הכנסת והממשלה, ולא באחריות חברות פרטיות שיושבות במדינות אחרות.
תהיה זו חוכמה קטנה מאוד להגיד שאסור לאף פלטפורמה לצנזר כלום אף פעם, כי כולנו מבינים שהחיים מסובכים ושיש סוגי ביטוי שצריך לאסור. מה שנדרש הוא דיון ציבורי בדבר הנזק שנגרם לדמוקרטיה ולחברה בגלל הכזבים, הקונספירציות וביטויי השנאה; הבנה מחודשת לגבי משמעות הצנזורה דווקא בעולם של הצפת מידע, התמכרות להקלדת מילים פוגעניות ומרחב שזוכר הכול; ותרגום של כל זה להסדר בחקיקה.
ובינתיים, הרשתות החברתיות הן אלה שמעצבות את הכללים וגם אוכפות אותם. אנחנו למעשה שבויים בידי האכיפה הזאת וזה רע מאוד: ההחלטות לגבי הסרת תכנים נעשות על ידי צוות מאוד מצומצם של אנשים, שרובו מחוץ לישראל; אין לפלטפורמות מערכת טכנולוגית לזיהוי ביטויים בעייתיים בעברית ולכן הן נסמכות על דיווחי גולשים, מה שיוצר הטיות; ביום ראשון הן לפעמים בחופש גם אם כאן פורצת מלחמת אזרחים; ואין אחידות בין הכללים בפלטפורמות השונות מה שגורם לכך שחסימה בפלטפורמה אחת בלבד היא לא אפקטיבית.
אבל, צריך להבין שהרשתות נמצאות היום במקום שונה לחלוטין מזה שהיו בו לפני שנה. מגפת הקורונה הוכיחה שלא רק ביטויי שנאה והסתה לאלימות, אלא גם פייק ניוז, יכולים להיות עניין של חיים ומוות. המתקפה על הקפיטול בינואר האחרון, שנתפסה ככזו שמקורה במרחב הדיגיטלי, טלטלה את הציבוריות האמריקנית והגבירה את הלחץ על הרשתות לפעול. ההחלטה של המועצה המייעצת של פייסבוק, שקבעה שלא רק שטוב עשתה פייסבוק שהשליכה את טראמפ מן העיר הדיגיטלית, אלא שהיא צריכה להתחיל לטפל גם במובילי דעה ומנהיגים פוליטיים במדינות אחרות – הפכה את ההתערבות גם אצלנו לעניין של זמן.
יותר מזה, הרשתות, וכנראה כמוהן גם ראש השב"כ, מבינות עוד עניין שהתבהר אחרי המתקפה על הקפיטול. הן מבינות את האקוסיסטם של המידע במרחב הדיגיטלי הנוכחי: אי אפשר להסתכל על כל פוסט וציוץ ברשתות חברתיות גלויות כמו פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וטיקטוק, כפריט שעומד בפני עצמו ללא שום הקשר, אלא כחלק משרשרת של הסלמה שראשיתה בהפצת טענות במרחב הדיגיטלי, המשכה בכיסוי תקשורתי נרחב לאירועים, ושיאה בקריאה לאזרחים ופעילים לפעול באלימות. רק לפני שבועיים הדינמיקה הזאת התפוצצה למשטרה, לשב"כ, לרשתות, ובעצם לכולנו, בפרצוף. יותר מזה, ההתקדמות ממילים - לשכנוע ולמעשים, מתחילה אולי ברשתות הגלויות, אבל מתעצמת מאוד בקבוצות הפייסבוק הסגורות ובקבוצות הוואטסאפ והטלגרם. גם אם מוביל דעה כלשהו מעביר מסר שאינו מזעזע בפני עצמו, הדינמיקה שנוצרת בקבוצות הללו היא כזו שחבריה כבר מבינים היטב לאן לקחת את הדברים. מילים שהופכות למעשים.
ולבסוף, כדאי לומר שעל אף הביקורת על הרשתות, חלק מהכללים שלהן ברורים לגמרי ומי שהופך את הרשתות לכלי העבודה המרכזי שלו, נדרש להכיר אותן לפני שהוא מתלונן על צנזורה. למשל, להכיר את הכלל שאוסר לעשות "דוקסינג" – למסור פרטים אישיים על מישהו אחר. "פייסבוק הבולשביקים חסמו אותי ל-24 שעות. הביג טק, הדיפ-סטייט ומערכת הפסאודו-משפט, יחד עם הבובות שלהם בממשלה החדשה, מכניסים את ישראל לתקופה אפלה מאוד", הכריז נתניהו הבן בסוג של התרסה, כאילו לא ידוע שהפצת תיאוריות קונספירציה היא כשלעצמה עניין שבגללו פייסבוק מסירה תכנים.
הלקח מהאירועים בשנה האחרונה בארץ ובארצות הברית הוא שהימים הקרובים יוצרים פגיעות מיוחדת, וייתכן שידרשו התערבות במקרים שלא היה צורך להתערב בהם בעולם הטרום-דיגיטלי. לכן, במקום להתווכח מתחת לפנס על חסימתן של דמויות בולטות מהרשתות הגלויות, חשוב להבין מה קורה באותן קבוצות סגורות שבהן מתפשטות תיאוריות הקונספירציה על "הונאת הבחירות הגדולה בהיסטוריה", שעלולות חלילה להיות מתורגמות לאלימות.
>>> הכותבת היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה