לפני כמה שבועות חתמה ישראל על הסכם עם סוריה באמצעות רוסיה, להחזרת ישראלית שחצתה את הגבול. בתקשורת נחשף חלק סודי בעסקה, ובתחילה הוא צונזר על ידי ישראל ובמקביל הוכחש רשמית על ידי סוריה, לפיו רוסיה קיבלה מישראל יותר ממיליון דולר למימון העברת חיסוני קורונה רוסיים לסוריה.
אם הדיווחים מדויקים, העסקה הסתכמה בתוצאה חיובית עבור שלושת הצדדים המעורבים, אך רוסיה היא זו שביססה את מעמדה כשחקנית מרכזית ומתווכת במזרח התיכון. ההסכם המחיש את קשריה הטובים של רוסיה עם מדינות עוינות, ישראל וסוריה, ובכך שיקף את יכולתה לשמר יחסים טובים על כלל הצדדים לסכסוך. רוסיה גם הצליחה לנהל משא ומתן על הסכם בין בעלת ברית אמריקנית, ישראל, לבין סוריה המוקצה במערכת הבין-לאומית ונתונה לסנקציות מקיפות, אמריקניות בעיקר.
עסקה זו, היא הומניטרית באופייה, ואינה ברוח הסנקציות האמריקניות האחרונות המגבילות גורמים בין-לאומיים מביצוע עסקאות או חתימת הסכמים עם המשטר הסורי. יתר על כן, ישראל הסתמכה על רוסיה, שנתונה גם היא לסנקציות מקיפות ונתונה לביקורת קשה מצד ארצות הברית והמערב על הפרת זכויות אדם וחתרנות במדינות אחרות באמצעות תקיפות סייבר ואמצעים אחרים.
לעסקה הנוכחית עם סוריה קדמו שתי עסקאות נוספות שבהן הייתה מעורבת רוסיה. הראשונה הייתה החזרת שרידיו של החייל זכריה באומל ז"ל מסוריה. לדברי הרוסים, זה היה כרוך בסיכון חיי חייליהם בשטח לחימה. השנייה הייתה שחרורה של נעמה יששכר שנעצרה ברוסיה בעקבות טענות לסחר בסמים. בניגוד לשני המקרים הללו, שבהם לא היה ידוע רשמית על תגמול ישיר לרוסיה בעקבות מעורבותה בעסקאות ההומניטריות, המחווה הרוסית הנוכחית הוצגה עם תג מחיר. סביר להניח שגם המעורבות הרוסית הקודמת הייתה כרוכה בציפייה לתמורה. אם הציפייה לא התממשה, מציאותי להניח שרוסיה דרשה הפעם פיצוי מיידי ומוחשי על מאמציה.
המסקנה מהעסקאות הללו היא כי רוסיה מעוניינת בתפקיד המתווכת בין ישראל לסוריה. מסקנה זו נובעת גם מכך שערוץ טלוויזיה רוסי שידר זה עתה סרט תיעודי חדש שבו נראה, ככל הנראה, אלי כהן, המרגל האגדי שנתלה בסוריה. לאחרונה מתרבים גם הדיווחים על כך שחיילים רוסים מסייעים בהשבת שרידיו מסוריה. היה ויצליחו במשימתם, על ההנהגה הישראלית לזכור שמבחינת רוסיה, כפי שאומר הפתגם הידוע, "אין ארוחות חינם".
המכשול העיקרי בדרך לשיקום סוריה
רוסיה, בהובלת הנשיא פוטין, מעוניינת לנהל יחסים קונסטרוקטיביים עם ישראל. סיבה מרכזית לגישה זו הינה ההבנה כי ישראל מסוגלת לפגוע באינטרסים רוסים במדינה, ובהם נכסים חיוניים של ממשל אסד. בנוסף, רוסיה רואה חשיבות רבה בשיקום סוריה תחת אסד, והמכשול העיקרי הוא הסנקציות על סוריה שמובילה ארצות הברית. ניתן להניח כי רוסיה תשאף לכך שישראל תסייע לה מול ארצות הברית לקידום גישה מקלה בנוגע לטבעת החנק הכלכלית סביב אסד.
כמה מדינות באזור, כגון איחוד האמירויות, כבר הביעו תמיכה בשיקומה הכלכלי של סוריה. חלו שינויים במרחב המזרח תיכוני, כמו חתימת הסכמי אברהם. נכונות ישראלית שלא להתנגד לתמיכת המפרציות בשילובה הכלכלי של סוריה במרחב, או הימנעות בפועל מלהפריע למאמצי השיקום של סוריה - עשויים להיות יעד רצוי ביותר מבחינת הרוסים. עם זאת, מדיניות ישראלית כזו עלולה לעמוד בסתירה לעמדותיה של ארצות הברית כיום.
בהנחה שרוסיה מוכנה ומסוגלת לסייע לקידום האינטרסים האסטרטגיים של ישראל, ובעלות בריתה במזרח התיכון בסוריה, השאלה היא מה עלות הסיוע הרוסי מעבר לנושאים הומניטריים, בדגש על תמיכה, גם בעקיפין, בהגבלת ההתפשטות הצבאית האירנית בסוריה ובהברחות הנשק דרכה ללבנון. במקרה שישראל תהיה מעוניינת בסיוע הרוסי, יהיה עליה לשקול היטב את משמעויותיו מול חשיבותם העליונה של יחסיה עם ארצות הברית.
הכותבת שימשה כראש חטיבת מדיניות חוץ במועצה לביטחון לאומי וכיום היא עמיתת מחקר בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS).