יש בזמן האחרון שפע של חילופי מהלומות נרגזים בין שתי המדינות, אף שיש להן יחסי מסחר מסועפים. הנשיא ארדואן, למשל, ספג נזיפות מרות על שיר שציטט בבאקו וכלל רמיזה של ערעור על תוואי הגבול בין אירן לאזרביג'ן. שלטונות הרפובליקה האיסלאמית מותקפים בתקשורת הטורקית על שהם מעודדים טרור וחתרנות. העמדת הפנים כאילו מדובר במדינות אחיות, בעלות ברית, אינה תופסת עוד. נפער סדק שמייצר, אולי, הזדמנות בשבילנו לנסות להפיג מעט את העוינות הטורקית.
בלא לייגע בפרטים, הנה רשימת מוקדי המריבות בין השתיים:
ראשית, ארדואן יודע שמשמרות המהפכה מסייעים בסתר לשנואי נפשו - כוחות המורדים הכורדים שבסיסיהם בהרי קנדיל בצפון עירק. הטורקים תוקפים שם, מבצע רודף מבצע, והקימו בסיסים צבאיים בעומק 30 ק"מ מעבר לגבולם. כעת הם מאיימים לתקוף גם את המיליציות הפרו-אירניות שהתבססו בחבל היאזידים, סינג'אר, על הגבול הסורי, אם לא ידחקו משם את לוחמי התנועה הכורדית הנאבקת בטורקיה. האירנים, מצדם, הגיבו במטח טילים כבד על ארביל, בירת הממשל העצמי הכורדי בעירק, שדווקא נהנה מגיבוי טורקי. האירנים מסייעים למפלגות עירקיות שתחת חסותן לקראת הבחירות הקרובות ואילו הטורקים עוזרים, כמובן, ליריביהן. ארדואן אינו רוצה שעירק תהפוך לאחוזה אירנית.
הוא הדין בסוריה: ארדואן כבש נתחים גדולים מצפון המדינה ועוסק במהלכי סיפוח בפועל. הוא בולם את צבא אסד והרוסים מלחסל את המעוז האחרון של המורדים במחוז אידליב. כוחותיו התמקמו במרחב הכפרי של חלב והוא מתעקש על סילוקו של בשאר אסד. האירנים מחזיקים בעמדה הפוכה: הם רוצים את סוריה כשטח חסות שלהם.
בלבנון החל ארדואן לתמוך במתנגדי חיזבאללה ואנשיו פועלים בעיקר בעיר הצפונית טריפולי, כדי לארגן את הפוליטיקאים הסונים.
בקווקז ספגו האירנים חבטה כתוצאה מנצחונה של אזרביג'ן, בעזרתה הגלויה של טורקיה, על ארמניה, שבה תמכה טהרן שנים רבות. כתוצאה מההסדר לסיום המלחמה בנגורנו-קראבאך וכינון מסדרון בפיקוח רוסי בין שני חלקיה של אזרביג'ן, איבדה אירן את עמדת הכוח שלה ולמעשה נדחקה למעמד שולי באזור.
ההתקרבות בין טורקיה ופקיסטן, בעידוד הסונים, מאיימת לשלול מאירן את היתרונות שהיא שואפת להפיק מחזון "החגורה והדרך", שיוזמת בייג'ינג. זוהי תנועת מלחציים שבה פקיסטן מדרום-מזרח וטורקיה מצפון-מערב סוגרות יחד על אירן. הסינים, בעליל, החליטו להעדיף פרוזדורי סחר דרך שתי מדינות אלו על פני אירן.
מעבר לזה: ארדואן מחפש הפשרת הצינה בינו לבין מצרים, בעקבות עצירת המלחמה בלוב, מגשש לעבר הסעודים וכידוע גם מחזר בהססנות אחרי ישראל. זה מכבר יש לו בסיס צבאי בקטר והגנרלים האירנים אינם מאושרים מזה.
כמעט ודאי שלא נחזה בהתנגשות צבאית, אבל העימות המדיני ובאמצעות מיליציות למיניהן כבר ניצת. הצוות של הנשיא ביידן ער למה שקורה וצריך לקוות שיידע לשמר קשר טוב לטורקיה, חרף כל המחלוקות, ולהפיק תועלת מהמתח הגואה בינה לבין אירן.