"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה, הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ", כתב שאול טשרניחובסקי. גם המערכת הפוליטית הכאוטית בישראל, כפי שמשתקפת בשנתיים האחרונות, אינה אלא תבנית נוף הבוחרים, התבנית הנפשית שלנו.
נכון, הכי קל לזרוק אחריות על הפוליטיקאים ועל המפלגות בגלל המצב אליו נקלענו. הם כובלים את עצמם בהבטחות, הם מבזים את עצמם כשהם מפרים הבטחות. הם נעים במעגל של לוז-לוז, בלי יכולת לצאת ממנו, וכולנו כלואים בתוך המעגל.
אבל הפעם בואו נניח לפוליטיקאים. לרגע אחד אולי כדאי שנסתכל גם על עצמנו ביושר: התמכרנו לבחירות.
בורחים מבשורה
מה זאת התמכרות? מנקודמת מבט פרוידיאנית, התמכרות נובעת מדחף החיים והמוות בו-זמנית. כאשר אנו מכורים, אנו מונעים מעיקרון העונג וההרס העצמי יחד. בכל התמכרות קיים אובייקט ממכר, אך במקביל ובו-זמנית אנו מונעים מדחף של הרסנות. פרויד מכנה זאת דחף התאבדות לא מודע. נשמע מוכר, לא?
כך, בבחירה שלנו להתמכר לסמים, להימורים או לאוכל - אנו מודעים שהיא הרסנית עבורנו, אבל רגעי העונג שבדבר כובשים אותנו ומשתלטים עלינו מבלי שנשים לב או נרצה לעצור את זה.
האם התמכרנו לבחירות כדי לברוח מהמריבות הפנימיות שלנו סביב נושאים אחרים? סביב דת ומדינה, סביב שטחים ושלום, סביב זכויות המיעוט, סביב החיים עצמם? האם התמכרנו לבחירות כי העיסוק בהתמכרות מסמא את עינינו מעיסוק בבעיות האמיתיות שלנו?
בסופו של יום, הרי מה יותר נוח לנו מאשר להפעיל שוב ושוב את מנגנון החירום של מערכת הבחירות, ללחוץ על כפתור האזעקה ולהמשיך להתנהל כשכול המנגנונים הפנימיים שלנו מופנים אל המשחק הפוליטי? כשהמשבר הוא הזדמנות לדחות את חיי היום-יום אל עתיד רחוק שלא מגיע?
צריך לומר ביושר: הפוליטיקאים הם רק הנציגים שלנו, האוואטרים שלנו. יש לנו יחס דואלי אליהם. הם "אני ולא אני". אנחנו אוהבים ושונאים אותם במקביל. אוהבים כי הם אנחנו אחרי הכול, ושונאים אותם כי אהבה ושנאה קרובים כל כך, וכי קל לנו להשליך עליהם את מה שאנחנו שונאים בעצמנו - חוסר ההחלטיות, הצביעות, האנושיות השברירית הזאת. הם הקולט ברקים של החסרונות שלנו. הם הילד שלנו, שאנחנו אוהבים כי הוא אנחנו, אבל גם רואים בו את כל מה שאנחנו לא מצליחים להיות, בצורה שקופה ואף מביכה כל כך.
כמו כל התמכרות, המתמכר הוא זה שהכי נהנה. המתמכר הוא גם זה שהכי נפגע - אבל הכי חשוב: מפתחות היציאה מההתמכרות נמצאים בידיים של המתמכר עצמו. כמו בכל התמכרות, השלב הראשון ביציאה הוא לעמוד במעגל של קבוצת התמיכה ולהגיד לכולם ביושר: אני ישראל ישראלי, ואני מכור לבחירות.
>>> משה קלוגהפט הוא יועץ אסטרטגי למנהיגים בעולם, לשעבר יועץ לרה"מ
>>> ד"ר שירה סובול היא מומחית בטיפול בהתמכרויות, חברת סגל ומרצה באונ' בר אילן