עוד מעט כמעט, מערכת בחירות רביעית מאחורינו. איננו יודעים מה תהיינה התוצאות הסופיות והאם בכלל תהיה הכרעה. אף על פי כן, ניתן להצביע על כמה מסקנות ראשוניות - קמפיינרים, אסטרטגים, יח"צנים. מנהיגי המפלגות מסתמכים יתר על המידה על ייעוץ אסטרטגי, סקרי עומק ותוכניות אסטרטגיות. הם שוכחים, לפעמים, שבני אדם הם אנשים עם רגשות ואמוציות, עם היסטוריה משפחתית וזהות אישית.
הייתי שם. ראיתי הערכות מדויקות - שהתבדו. אינני כופר בנחיצותם של נתונים מחקריים ואסטרטגיה מהודקת, אבל מעל הכול - חשובה האנושיות, ההבנה בנפש האדם, המגע האיש, היכולת להבין את מנעד הרגשות שמניע אותנו. אנשים מונעים מהשראה, מתודעה היסטורית, מהזדהות אנושית, מאהבה למנהיג. המחקר הוא אמת לשעתה. במחי נאום, ספין או אירוע ביטחוני או חברתי - הכול משתנה. מנהיגים שרוצים להצליח צריכים להיות קצת יותר 'אנשים' וקצת פחות 'מוצרים'.
קמפיין לרוב מבוסס על בדיקות עומק: מה אתם חושבים, מה אתם רוצים, מה יגרום לכם להכניס את הפתק הנכון למעטפה. זו אסטרטגיה נכונה לחברת אופנה, סוכני רכב או מתווכי דירות. מנגד, התפקיד של המנהיגים שונה: הם נדרשים לעצב דעת קהל, להציע רעיונות חדשים, ללכת - לפעמים - נגד הזרם. הם צריכים להציג את המציאות כפי שהיא ראויה להיות, ולא כפי שאנחנו רוצים לשמוע.
התקשורת
יותר ויותר אזרחים חשים שהיא איבדה את תפקידה: לשקף, לסקר, לבקר, לנער, לטלטל, לשאול, לחפש, לחטט. יותר ויותר אזרחים מעלים טענות כלפי עיתונאים מובילים מכל הצדדים על כך שהם הפכו ל"צד" בבחירות". כל צד מסמן לעצמו "עיתונאי חצר", "כלי תקשורת מגויס", "ניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות". חלק מההאשמות הן שקר גס וביזיון לאינטליגנציה, חלק מההאשמות משקפות מציאות עגומה. ראוי שגם העיתונאים יערכו חשבון נפש נוקב.
עיתונות היא חלק מאבני היסוד של הדמוקרטיה. לא נוכל לוותר על עבודה עיתונאית חשובה, אך לא נוכל להשלים על טשטוש הגבולות שבין עיתונות נשכנית לעיתונות המשרתת את שלוחיה. יותר ויותר אנשים מסמנים לעצמם תוכניות שלהם הם לא מאזינים, פרשנים שלהם הם לא מקשיבים. לא בכדי עולם הפודקאסט פורח - אני רוצה לבחור את המקום שבו אקשיב לרעיונות ואני רוצה לשמוע חדשות.
בכיינות
מערכת הבחירות מתאפיינת ביותר מדי מנהיגים, מפלגות וקהילות שמתבכיינים. לקחו לי, לא סיקרו אותי נכון, אתם נגדי, אתם ואתם. התקשורת נגדי, מערכת המשפט נגדי, העולם כולו נגדנו. חברים, אתם מנהיגים, תפסיקו להתבכיין. ספרו לנו את הסיפור שלכם.
ספרו לנו סיפור מעורר, סיפור שמניע לפעולה, סיפור שיוצר הזדהות. ספרו לנו על המדינה שתהיה אם תיבחרו. ספרו לנו איך תהפכו אותנו לעם, תחברו שבטים. ספרו לנו איך נהפוך לחברה טובה יותר, חומלת, מלכדת, מכבדת. ספרו לנו את הסיפור של ישראל. אנחנו עם מיוחד, עם ששרד תהומות, עם שראוי לפסגות. ספרו לנו על ההווה והעתיד, על היום שבו נקום בבוקר ונחיה חיים שיש בהם קורטוב של נורמליות, לצד חלומות גדולים. ספרו על תיקון האדם והעולם. תפסיקו להתבכיין.
מורכבות
החיים קצת יותר מורכבים מקמפיין בחירות. לא כל החרדים ולא כל הערבים דומים. אי אפשר לפסול קטגורית לא אותם ולא את נציגיהם. אי אפשר לסמן את כל מי שחושב אחרת ממני שחשוך, שמאלן, גזען. החיים מורכבים, לא פשוטים. הם מבקשים הכרעה בין צדדים שונים, תוך עמידה של כל קהילה על ערכיה. הרצון לבקש מאשנים דתיים או חילוניים להביע עמדה שונה מתפיסות העולם הבסיסיות שלה הם נואל. אנחנו, האזרחים, יודעים להיות דבקים באמונות ודעות, ואנחנו גם יודעים להתפשר. לא כי אנחנו מוותרים, לא כי אנחנו "חלשים". אנחנו רוצים לחיות יחד. אנחנו מבינים שחיים משותפים כוללים ויתור הדדי בשאלות כואבות.
סמוטריץ' ומרב מיכאלי הם אנשים רהוטים וקוהרנטיים. אפשר לאהוב את מה שהם אומרים ואפשר שלא. זכותם, אולי - חובתם, להביע את עמדותיהם, אבל מבחן החיים מחייב למצוא דרכים לחיות ביחד. זה לא הפרת הבטחת בחירות ולא התקפלות או פשרה, זה שיקוף אמיתי של החיים בישראל, חברה שיש בה קצוות שלא מוכנות לוותר אך בה בעת חברה מחויבת לחיים משותפים.
היום שאחרי
מנהיגים יקרים, אל תזרעו שנאה מיותרת. לכל שבת - מוצאי שבת. לכל יום בחירות יש את היום שאחרי. אם תשניאו אותנו אלה על אלה רק כדי לקבל עוד חצי מנדט, תשלמו בריבית את מחיר השנאה והקיטוב בעם. אל תפלגו לשם רווח אישי, אל תשפילו את הזולת. ביום רביעי בבוקר נקום לשחר של יום חדש.
עליכם לדעת שגם ביום רביעי יהיו חרדים, הם לא יעלמו. יהיו ערבים, הם לא יעלמו. יהיו חילונים הדואגים לישראל ליברלית וחופשית, יהיו אנשי ימין מאמינים בריבונות, כאלה המבקשים לשנות את מערכת המשפט. יהיו גם יהיו אנשי שמאל החותרים לשלום עם הפלסטינים גם במחירים כואבים. יהיו מסורתיים, הנושאים על גבם וליבם את כאבי העבר ותקוות העתיד. יהיו חרדים, עולים חדשים וותיקים. יהיו כאן אלה שמתחת לקו העוני ואלה שרמת חייהם לקוחה מהאגדות.
כולם יקומו ביום רביעי למדינה שהם אוהבים. אל תהרסו גשרים, אל תפוצצו קשרים. אנחנו חלוקים, אנחנו הולכים לבחירות כדי להכריע. תהיינה תוצאות הבחירות אשר תהיינה, אנחנו רוצים להמשיך לחיות יחד. "בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ" (יהושע סובול). יש לנו ארץ אהובה, עם נפלא ושיר עצום מהדהד. אין לנו ארץ אחרת ואין לנו עם אחר. עלינו לבחור בחיים משותפים היוצרים תמהיל ראוי של אמונה טהורה ופשרה נכונה. רק כך נבטיח את עתידנו.
>>> הכותב הוא שר החינוך לשעבר ונשיא תנועת "פנימה"