בשבוע האחרון נשמעת הטענה מתחת לכל עץ רענן, גם באולפני הטלוויזיה ובכלל גם אצלנו ב-N12, ש"הסגר נכשל". ובכן, אין בטענה הזאת ממש. להפך: הסגר עבד. מספיק להסתכל בנתונים שעימם נכנסנו לסגר: מקדם הדבקה שכבר הגיע ל-1.3 עם 98% מאוכלוסיית המדינה שנמצאת במוקדי תחלואה. זאת לצד מוטציה בריטית שמתחילה להתפשט ולהדביק במהירות יתרה ובאלימות גוברת. 39 ימים אחרי שהחל הסגר המחורר, מקדם ההדבקה ירד משמעותית. 

המגפה לא במגמת התכווצות, אבל היא עדיין בטווח הבלימה. זה ההישג הכי משמעותי של הסגר, הגם שבדרך נפגעו לא מעט חירויות אזרח וכורסמו הזכויות לחופש העיסוק והיכולת להתפרנס.

אכיפת הסגר השלישי בסופ
ההישג המשמעותי: בלימת המגפה, ארכיון|צילום: Tomer Neuberg / Flash90, פלאש/90

יתרה מכך: אף אחד לא יודע מה היה קורה אלמלא הסגר. זה נכון שהמספרים גבוהים: גם של המאומתים היומיים, גם של שיעור הבדיקות החיוביות וגם של החולים קשה. עם זאת, המסקנה שהסגר נכשל היא צרה ולא מבוססת. גם כאן, ההפך הוא הנכון: מה היה קורה אלמלא היה סגר? לאילו ממדים מפלצתיים היינו מגיעים? כמה אנשים היו מקפחים את חייהם? איך היו נראות מחלקות הקורונה שגם כך עמוסות לעייפה? שווה מחשבה.

להניע את גלגלי החזרה לשגרה

אחרי כל זה, הנקודה שבה אנחנו נמצאים עכשיו מלמדת שהסגר הוא כמו סירופ אקמול לילד קודח מחום. הוא אומנם עושה את האפקט ומצנן את הגוף, אבל השפעתו מוגבלת. שווה לחשוב על טיפול אחר. מכיוון שלמיון כבר הגענו ואפילו המתנו בתוך האמבולנס מחוץ לבית החולים עד שיקבלו אותנו, צריך לשקול פתרונות אלטרנטיביים - אפילו מערכת הבריאות כבר מכירה בהם.

"החיסונים מאפשרים לנו את מה שאף מדינה בעולם לא יכולה להרשות לעצמה - שיקול דעת"

בשלב זה וחרף נתוני התחלואה, אין מנוס מפתיחה של המשק. זהירה, מדודה, איטית - אבל פתיחה. הציבור כבר שם, מספיק להסתכל על ממדי תנועתיות ואינטראקציות שמלמדים שכולנו, אפעס, פחות מקפידים - מי יותר ומי פחות.

איך עושים את זה? איך חוזרים לשגרה בלי להעלות דרמטית את המספרים? תחילה מאפשרים חזרה של מערכת החינוך בגילים הנמוכים. גילוי נאות: כותב שורות אלה עושה את זה מהמרפסת, כי בתוך הבית מדובר במשימה בלתי אפשרית. 

כיתות א' חוזרים ללימודים (צילום: יוסי זמיר, פלאש/90 )
להחזיר את בתי הספר בגילים הנמוכים, ארכיון|צילום: יוסי זמיר, פלאש/90

לא רק החינוך צריך לחזור, גם טיפולי "אחד על אחד" חייבים לשוב לפעול. אגב, קבלו סקופ: כבר עובדים, מתחת לרדאר, בשחור, אבל עובדים. מה עם המסחר? שאלה קשה שאני לא בטוח שיש לה תשובה ברורה. פתיחה רק של חנויות הרחוב לא תצליח, כי מיד יקפצו השווקים והקניונים וישאלו מדוע אנחנו לא. זה או הכול או כלום, ולא צריך לקנא בשרים שצריכים לקבל החלטה בנושא הזה.

דבר אחד ברור: צריך להתחיל להניע את גלגלי החזרה לשגרה. החיסונים מאפשרים לנו את מה שאף מדינה בעולם לא יכולה להרשות לעצמה - שיקול דעת. מי היה מאמין, הגיע הזמן להשתמש בו.