החלטת בג"ץ אינה אלא תוצאה של התרשלות הכנסת והממשלה. כבר שנים שממשלות ישראל לא מנהלות דיונים עמוקים, לא פוליטיים, כאלה שמעצבים את עתידה של ישראל. מי שיקרא את הפרוטוקולים באתר הכנסת, לא יוכל שלא להתרשם מעומק הדיונים, מרוחב הדעת של הנואמים. אבל עכשיו, הכנסת והממשלה הפכו לזירת אגרוף. אף דיון לא מתעלה מעל רמת הכותרת.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
במונחים של עכשיו, כשאנו בפתחה של מערכת בחירות רביעית, זכיתי להיות שר לתקופה לא קצרה. אינני זוכר דיון ממשלה אחד שהתעלה לרמה של שיח אידאולוגי. אינני זוכר פעם אחת שבה דנו על עתיד העם היהודי, יחסי דת ומדינה, היחסים בין הרשות המבצעת, המחוקקת, והשופטת. כלום.
אילו היו מאפשרים לגישות אחרות לבוא לידי ביטוי, לא היה צורך בחלק גדול מהגיורים של הזרמים האחרים
אל הריק הזה נכנס בג"ץ. לא מבחירה. המערכת הפוליטית כופה אותו לעשות כן. אולי - כדי להטיל על השופטים את האשמה.
אינני תמים. לא פעם השופטים נופלים לבור שכרו להם. אבל, פסק הדין הזה הוא בראש ובראשונה תוצאה של התרשלות הפוליטיקאים. הם היו צריכים לקבל את ההכרעה.
ובמישור העקרוני, אני יהודי אורתודוקסי. לא מחוסר ברירה, לא כי 'כך נולדתי'. זוהי אמונתי. זו ההלכה שלי. אבל האם יש בכוחה למנוע זכויות ממי שהתגייר בדרך שונה משלי? אינני חושב שזה עומד במבחן זכויות בסיסי.
בעניינים שיש להם השלכה דתית מובהקת, אני סבור שתפיסת העולם הדתית של רוב אזרחי ישראל מכריעה. גם אז לא הייתי מונע נישואין וגירושין שלא כדרכי. אעשה הכול ללמד, לשכנע, להסביר, להבהיר. אבל לא אטיל חקיקה.
כך היה ניתן לפתור את בעיית הגיור
במדינת ישראל לא יכולה להיות הפרדה בין הרכיב היהודי לרכיב הדמוקרטי. זהו דיון עמוק שצריך להתנהל בדרך אחרת. אפשר להגיע להסכמות. כבר היו תקדימים: ועדת נאמן, מתווה הכותל, ועוד. אבל האמת כואבת יותר.
בתוך ההלכה האורתודוקסית מגוון גישות ושיטות. כולן מבוססות. אילו היו מאפשרים לגישות אחרות לבוא לידי ביטוי, לא היה צורך בחלק גדול מהגיורים של הזרמים האחרים. אילו שיטה אחת לא הייתה משתלטת על השיח ההלכתי, היה ניתן למצוא פתרונות רבים לאלה שנאלצו לפנות לזרמים אחרים.
מי שניסה לגבור בכוח על פסיקת הלכה של רבנים - ייאלץ להכיר בפסק דין של בג"ץ להכיר בגיור של בני הזרמים האחרים
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון הראשון של מדינת ישראל, לא היה פחות "דתי" מאף פוסק אחר. בשאלה של גיור על רקע נישואין הוא כתב: "בדורנו זה אחראית וקשה מאוד נעילת דלת בפני גרים לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל". האם זו גישה מקילה? האם אין בה מידה רבה של אחריות לעתיד העם היהודי.
אילו היו מעניקים סמכות גיור גם לרבני הערים, היה פסק הדין של בג"ץ ברובו, מתייתר. מי שהיה מעוניין היה יכול לפנות לרבני ערים, ממשיכי דרכו של הרב עוזיאל. דלתם של רבני צהר או רבנים אחרים האמונים על הפסיקה המזרחית, הייתה פתוחה בפניהם.
מי שניסה לגבור בכוח על פסיקת הלכה של רבנים - ייאלץ להכיר בפסק דין של בג"ץ להכיר בגיור של בני הזרמים האחרים. אל תמהרו להאשים את בג"ץ. פוליטיקאים ורבנים היו יכולים למנוע את הטלטלה המיותרת.
הכותב הוא שר החינוך לשעבר ונשיא תנועת "פנימה", הרב שי פירון.