ממש לקראת קו הסיום, יצא בני גנץ בסוף השבוע בסוג של קמפיין חדש, "בני עצבני": "אני קפצתי על הרימון בשבילכם" הוא זעק בקול פגוע בריאיון לאמנון אברמוביץ' באולפן שישי.

קמפיין ה"נעלבי" הזכיר לי פוליטיקאי-רמטכ"ל עבר אחר שגייס בשעתו את השחקן אורי גבריאל בניסיון אחרון לעבור את אחוז החסימה. "על טעות אחת כל הקרדיט שהרוויח נמחק בשנייה?!", תהה גבריאל בתשדיר הבחירות. לאחר מכן, הוסיף: "יש טרנד חם לדרוך על שאול מופז. הבן אדם נתן 36 שנים למדינה, מי אתם שתדרכו על מופז? הוא הרג מחבלים. נלחם. בשביל מה? בשביל שאנשים קטנים יגידו שהוא פתטי? זה שהוא הפוליטיקאי היחיד שלא טינף זה לא טרנדי...".

 

 

קדימה של שר הביטחון מופז סיימה את הבחירות הכי מאחורה שאפשר: כמפלגה הקטנה ביותר, עם שני מנדטים בלבד. זמן קצר לאחר מכן, מופז פרש מהחיים הפוליטיים וקדימה נפחה את נשמתה. ייתכן שכעת, זה קמפיין הגוועאלד של בני גנץ. ייתכן שהוא נוהג נכון בהתחשב במצבו. מה, מה, מה פתאום כועסים על אברמוביץ'...

חודש לבחירות, המצב, לפי הסקרים, הוא די סטטי. לנתניהו אין על פי רוב 61 מנדטים, תקווה חדשה ירדה מעשרים לכ-15 מנדטים. גם ימינה התחילה חזק, וכרגע מדשדשת מעט מעל עשרה מנדטים. יש עתיד היא הרשימה השנייה בגודלה, סער שלישי ובנט תקוע במקום הרביעי. הסטטוס קוו בצמרת, במיוחד של סער ובנט, משול למצב של שתי קבוצות כדורגל שאיבדו את הסיכוי שלהן לזכות באליפות מחד, והבטיחו את הישארותן בליגה, מאידך.

השתיים, להבדיל מגנץ, נמצאות הרחק מהקו האדום של אחוז החסימה. אלו שתי קבוצות שהיינו אומרים לגביהן שהן איבדו עניין בליגה והן יכולות "ללכת לים". הקיץ כידוע עוד לא כאן, נהפוך הוא. השלג בבירה כבש את מירב הכותרות. הפתיתים והגירושין של הקרדישיאנס הפכו למעניינים יותר מסבב הבחירות. אם ימינה ותקווה חדשה שואפות לקצת יותר, הרי שהגיע העת להמציא את עצמן מחדש.

בני גנץ בראיון לאולפן שישי (צילום: החדשות 12, החדשות12)
זעק לאוזני אברמוביץ', הפגישה בבית של גנץ|צילום: החדשות 12, החדשות12

הקמפיין התמוה של סער ובנט

הופעת ה-נ נ נ נתניהו בשבוע שעבר נועדה, לדעתי, לתכלית אחת: לקעקע מבחינתו את הנרטיב לפיו בנט יוכל לדרוש רוטציה. "העם מאס ברוטציה", הסביר האיש שבמפגיע לא קיים את הבטחתו. למוחרת, בנט נפל היישר למלכודת: אם פעם אמר שעם עשרים מנדטים זו דרישה לגיטימית, עכשיו הודה שעם עשרה מנדטים זה אכן לא מספיק. מוזר? מאוד מוזר. בנט וסער מנהלים קמפיין מאוד תמוה. שניהם תקועים, ולמרות הכול, ממשיכים בקיפאון. האחד מוציא סיפרון הסבר כיצד לנצח את הקורונה והשני מפרסם "שיחות על הדרך עם גדעון סער". מרגש מאוד, אבל עד שנקרא ונפנים - נגיע לבחירות החמישיות.

נתניהו, כאסטרטגיה, נמנע מלנקוב בשמו של גדעון סער. מבחינתו היריב הוא כביכול יאיר לפיד. אין לו בעיה שיש עתיד תלך ותתנפח, העיקר ששני עוזריו לשעבר, ראש הלשכה בנט ומזכיר הממשלה סער, ירדו למצולות. הקמפיינרים יסבירו: אם אתה לא מזכיר מישהו משמע הוא אינו קיים. את הפטנט הזה המציאו מזמן. הרי בן גוריון נמנע מלנקוב בשמו של יריבו ובמקום זאת אמר: "הג'נטלמן שיושב לימינו של מר בדר". ההיסטוריה מראה שלימים ה"אנונימי הזה", מנחם בגין, בכל זאת הפך לראש ממשלה. מכאן, בעיקר מבחינתו של בנט, זה אולי טורניר ההזדמנות האחרונה לעשות משהו ולא להיות תקוע רק במשבצת של קצין וג'נטלמן.

 

 

נפתלי בנט התרעם על כך שאנשיו של סער השתלטו על האינטרנט ופצחו נגדו בקמפיין השחרה. סער, כסוג של מתנצל, אמר: בוא נפסיק להילחם, הרי מטרתנו משותפת - הפלת נתניהו. לו אני הייתי בנט, הייתי קופץ ואומר: הפוך גוטה, הפוך. מלחמה בינינו עשויה להיות טובה לקמפיין. זה יעורר את שני המחנות, אחד מאיתנו ירוויח ואולי שנינו. יהיו שיגידו: השניים רבים והשלישי, נתניהו, ירוויח. אולי. אבל מה שבטוח הוא שקמפיין החיבוקים אינו עוזר להם. זה פאסה. בדיוק כמו התימהונים שבעידן הטרום-קורונה עמדו בשדרות רוטשילד בתל אביב והציעו חיבוק לעוברים ושבים.

אביב בושינסקי (צילום: החדשות12)
אביב בושינסקי|צילום: החדשות12

לו בנט יצליח לנייד קולות מסער אליו או אפילו לנתניהו, הרי שלגוש הזה יהיה יותר סיכוי להגיע ל-61. במצב כזה, משקלו של בנט יהיה מכריע בהרכבת הממשלה. אם בנט ייכשל וסער ייצא המרוויח מקרב אמצע הטבלה, הרי שבנט, בפלייאוף יישאר רלוונטי - בבחירות האלה ואם לא, אז בבאות.

על פי כל הסקרים 15% מהציבור עדיין מתלבטים. אז למה לשבת בחיבוק ידיים?