דוד שלי, דוד ג'ורג', חי בניו יורק ונפטר בדיוק לפני ח"י שנים. למרות שהיה לי רק דוד אחד, ג'ורג' היה הדוד הטוב בעולם. אני זוכר איך הייתי יושב על אדן החלון וסופר מכוניות כדי להעביר את הזמן עד שהדוד מאמריקה יגיע לביתנו. הוא תמיד נתן לי את המתנות הכי שוות. זה דוד שידע בדיוק מה אני אוהב.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מבלי לערב הורים (ודודים...), גם הדוד סם, דונלד טראמפ, הוא לדעתי הדוד הטוב בעולם. הוא חילק לנו אין-ספור מתנות שוות: הכרה אמריקנית בריבונות ישראל על רמת הגולן; החזרת הסנקציות על אירן; הגבלת כרטיס האשראי הפלסטיני ששימש צינור למימון פעולות טרור; קידום השלום והנורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחרין וסודן והעברת השגרירות האמריקנית לירושלים חרף כל ההפחדות והאיומים. ויש שי שהגיע רק בסוף השבוע האחרון - כל אזרח אמריקני יליד ירושלים יוכל לרשום בדרכונו שהוא נולד בישראל. למתנה הזו, כמי שנולד בירושלים ב-1967, חיכיתי 53 שנים. יוסטון, יש חיים! יש לי מדינה והם מצאו אותה.
פוליטיקה ואסתטיקה לא בהכרח הולכים ביחד. גם מוסר כבר מזמן אינו תנאי הכרחי לתבשיל. המנהיגים היום חוטאים באחד המרכיבים ולעיתים בכולם. לצערנו, מי שאינו חוטא - הוא כנראה לא פוליטיקאי.
כבר נגמרו הימים ש"מהנדסים" מנהיג. בשנות ה-40 ג'ון קנדי היה פרי יצירה שכזו: למד בבתי הספר הנכונים, הצטיין היכן שצריך, שירת כגיבור בצי האמריקני ועשה קריירה פוליטית בדיוק כפי שאבא ג'וזף תכנן. אם פעם קנדי אמר: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות למעני, שאל מה אתה יכול לעשות למען המדינה", הרי שהגרסה המודרנית היא: "אל תשאל מה אופיו והרגליו של המנהיג שלך, תשאל רק מה הוא עושה בשבילך".
אני לא מתפלא, אם כי קצת מאוכזב. למרבית יהודי ארצות הברית זה לא מספיק. הם סולדים מטראמפ בעיקר בשל התבטאויותיו וערכיו. צר לי שבמחיר ה"אנטי טראמפ"', נקבל ממשל דמוקרטי שבעשורים האחרונים היה רך מדי כלפי אויבינו, רופס כלפי בני דודנו ואגרסיבי כלפי מנהיגינו. די אם נזכיר את נאום אובמה בקהיר או הלחץ המכוער של קלינטון-אולברייט-רוס ושות' על נתניהו. ראיתי זאת במו עיני.
הייתי שם כשקלינטון לא עמד במילתו לחון את פולארד או שבמחלקת המדינה קראו לנתניהו לדפוק את הראש בקיר ולהתיישר עם ערפאת. אני לא מתגעגע לטיפוסים הללו אבל בסופו של דבר אני חי כאן, לא שם.
פעם אמר אמנון אברמוביץ' שיש לאתרג את שרון כל עוד הוא פועל "נכון". יש כאלה שיצביעו בנט תוך התעלמות מעמדותיו כלפי להט"בים כי יותר חשוב להעיף את נתניהו. יש כאלה שיצביעו נתניהו למרות דרישותיו שנממן את הוצאות ביתו הפרטי בקיסריה, הגם שרבים מאיתנו, בעתם הזאת, עובדים מהבית וגם משלמים על זה.
עזבו את הערגה לימי קלינטון, הגם ששיקר בענייני מוניקה. היום יש לנו את טראמפ עצמו שאמר: גם אם ארה במישהו בשדרה החמישית, יתמכו בי. וזו בדיוק התורה כולה: זונחים את הערכים כל עוד השליח משרת את האינטרסים. כל אחד ונקודת השבירה שלו. המזל של האמריקנים הוא שהם צריכים להתמודד עם זה רק פעם ב-4 שנים.