בלא להיכנס לפרטים מיותרים נביא כאן כמה מן המסקנות של מומחים, שעקבו בשבע עיניים אחרי המהלכים: חימוש מדויק - ולא עוצמות אש ארטילריות - הכריע את הכף. הארמנים איבדו למל"טים התוקפים מתוצרת ישראל ול"בירקטאר" מתוצרת תורכיה לא פחות מ-240 טנקים - רוב חיל השריון שלהם. המל"טים למיניהם פשוט גברו בלא קושי על טנקי המערכה הכבדים "טי-90" שנקנו מרוסיה. לא זו בלבד: המל"טים "המשוטטים" הישראלים חיסלו סוללות טילי הגנה אווירית, לרבות ה"אס-300" המפורסם ליד שוסקאקנד וסוללות טילי קרקע-קרקע "סקאד" ומשגרי "גראד". התמונה הייתה בהירה: הארמנים לחמו יפה בחזיתות וניגפו בגין הפגיעות הישירות במערכים ומפקדות בעומק.
המל"טים חמקו בדרך כלל מניסיונות יירוט אף על פי ששייטו בדרך כלל, בעיקר התורכים, בגבהים נמוכים. נזכיר, כי מדובר באזור הררי שפסגותיו מטפסות ליותר מ-3,000 מטרים. הנ"מ הסטנדרטי מתוצרת רוסיה נחל כישלון מביש מולם. האזרים שיגרו מטוסי פיתיון, ששבעה מהם הופלו, כדי להניע את הארמנים להדליק מכ"מים וכך חשפו עצמם למל"טים ,שהגיחו מאחור. האזרים איבדו, כנראה, במשך חודש רק 24 מל"טים, רובם מתוצרת תורכית. ואולם בשלבי הסיום של המלחמה בנגורנו-קרבאך נתן פוטין לארמנים, כדי למנוע מהם תבוסה מוחלטת, מערכות לוחמה אלקטרונית המכונות "קרקושקה" והן שהפילו כמחצית מן המל"טים שנפגעו. לאמור: אמצעי השיבוש הם כעת האתגר האמיתי של המטוסים ללא טייס.
חילות האוויר של שני הצבאות מילאו תפקיד שולי, זניח, ולא השפיעו על קצב התקדמות המתקפה האזרית. מפציצי ה"סוחוי-25" האיטיים שבידי הארמנים החטיאו את מטרותיהם. שניים הופלו בירי נ"מ ואחד, ככל הידוע, על ידי "אף-16" תורכי. הארמנים חששו להפעיל את קומץ ה"סוחוי-30" שבידיהם.
טילים מדויקים ובראשם "לורה" מתוצרת ישראל, בעל טווח של 400 ק"מ, שהופעל לראשונה בגלוי בקרב, הניבו את המכות היעילות ביותר. האזרים העדיפו טילים כאלה על פני שימוש במסוקי תקיפה או תותחים רגילים. המערכה הגיעה לסיומה, למעשה, כשטיל "לורה" פגע, אך לא ממש מוטט, את הגשר היחיד על נהר אקארי, המחבר בין עיר המבצר ההיסטורית שושה לבין ארמניה. מאותו רגע ברור היה שכיבושה של בירת חבל המריבה, סטפאנקארט על 60 אלף תושביה, יהיה רק עניין של זמן. טילי ה"איסכנדר" של הארמנים, שהדיוק שלהם נחות, לא השיגו תוצאות משמעותיות.
אין כרגע מידע גלוי על הצלחות מערכות ההגנה שלפי העיתונות המקצועית מכרה ישראל לאזרבייג'אן: "כיפת ברזל" ו"ברק-8".
בסיכום: דווקא כלי הנשק הזולים יחסית הם שהיטו את הכף. לא מטוסים יקרים, טנקים כבדים או סוללות הגנה אווירית בסכומי עתק עשו את ההבדל - אלא הכלים הזריזים והמדויקים. ובמקרה הזה לא נשענו על הסתערות של חי"ר, כי אם על צעידה זהירה לעבר מטרות שספגו קודם לכן חבטות ממרחק או ממעל.
ועוד הערה: מנהיג ארמניה ניקול פשיניאן, שעלה לשלטון על גבה של "מהפיכת קטיפה" עממית הביא על ארצו את המפלה הזו. הוא בעט ערב המלחמה במלוא גרון בכל ההסכמים שאליהם הייתה ארמניה מחויבת זה שנים באשר לעקרונות המשא ומתן לפתרון הסכסוך והתנער מכל אפשרות של הידברות. גרוע מזה: הוא עשה זאת ביודעו שלאזרים יש יתרון צבאי מובהק. אולי סמך על פוטין? אבל לאיש בקרמלין אין שום חיבה כלפיו ואין לו חשק לריב עם האזרים. או שמא קיווה פשיניאן שהמערב ייחלץ לעזרתו על שום הסימפטיה שרוחשים לתלאותיה של האומה הארמנית? הוא טעה בגדול והביא אסון מיותר על ארצו. המפגינים כבר דורשים שיסתלק. התלהמות לאומנית חסרת רסן גובה מחיר!
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות